|
|
||||
 |
||||
|
|
||||
|
התמימות של רבינו במצוות הצדקה
בימים שהיה רבינו קטן, היה לוקח כמה מטבעות גדולים והחליפן עם מטבעות קטנים, והיה נכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא, ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר ה"לשם יחוד" של עשית מצוה, ולקח פרוטה אחת והשליכה לתוך קופת המתן בסתר.
ואחר כך חזר ועשה עצמו כאילו הוא מסיח דעתו מזה, ואחר כך חזר ואמר "לשם יחוד" הנ"ל, וחזר והשליך פרוטה נוספת לתוך המתן בסתר, וחזר והסיח דעתו וחזר ואמר ה"לשם יחוד" הנ"ל והשליך עוד פרוטה אחת. וכן חזר ועשה כמה פעמים, עד שהשליך כל הפרוטות לתוך קופת המתן בסתר, ועל כל פרוטה ופרוטה אמר ה"לשם יחוד" הנ"ל.
וכוונתו היתה כדי שיעשה מצוות רבות, כי עבודתו היתה בפשיטות גמורה, בלי שום חכמות כלל. וכן היה עושה ועובד את השם יתברך בכל מיני עבודות פשוטות לגמרי, בלי שום חכמות כלל.
אף על פי שבאמת היה חכם גדול ומופלג בחכמה מאוד מאוד גם בימי קטנותו ובימי נעוריו, כאשר היה מפורסם לכל מכיריו, אף על פי כן לא השתמש בשום חכמה כלל בעבודת השם יתברך, רק היה נוהג לעשות כל העבודות הפשוטות שבעולם.
וזה היה עיקר חכמתו הגדולה מאד, כי מעוצם הפלגת חכמתו זכה תיכף לחכמה זו, שאין צריכין שום חכמה כלל בעבודת השם יתברך, כי זהו עיקר החכמה הגדולה מן הכל, שלא להיות שום חכם בעבודת השם יתברך, רק בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל . |
||||
|
|
||||
|
|
