פעולת הצדיק – רבינו מסתיר את עצמו בילדותו

רבינו מסתיר את עצמו בילדותו

סיפר רבינו הקדוש שבימי ילדותו, כשהיה סועד סעודתו, היה אחר כך נותן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז (אידיש) על כל סדר אכילתו, ולא היה מסתפק בברכת המזון שהיה מברך, רק מעצמו נתן שבח והודיה להשם יתברך בלשון אשכנז. למשל אם היה שותה מעט יין שרף וחתיכת 'לעקיך' (עוגת דבש) ואחר כך צנון שקודם האכילה וכיוצא בזה כל סדר הסעודה – היה מסדר שבח והודיה להשם יתברך על כל דבר ודבר בפרט.

אך אף על פי כן היתה כל עבודתו כל ימי קטנותו וילדותו בהצנע לכת מאוד, עד שלשום בריה לא עלה על הדעת, שהילד הזה עוסק בעבודתו יתברך בהתמדה רבה ובמסירות נפש.

	עבד את ה' בסתר (אילוסטרציה)

וכל כך היה מוצנע בעבודתו יתברך מבני אדם, עד שפעם אחת הלך למקוה בבוקר בחורף, ובא מהטבילה, והפיאות היו לחות מהמים, ותמהו עליו העולם – שבחורף יהיה מישהו חופף ראשו? כי לא עלה על דעתם שהיה במקוה, רק סברו שחפף ראשו, ותמהו עליו על שחפף ראשו בקרירות כזו. והיו מחזיקים זאת למעשה נערות שלו, כי היה מוצנע מאוד מאוד בעבודתו יתברך.

כל ימי קטנותו, מיום שנולד עד שנתגדל ונעשה בר מצוה

ועד חתונתו – היה בעיר מעז'בוז'. ושם עבד עבודתו בשקידה רבה ובחכמה עצומה להסתיר הכל מבני אדם, עד שלא ירגישו עליו שום שינוי והפרש משאר הנערים בני גילו, עד שלא עלה על דעת שום אדם, שיש בילד זה איזה שינוי מילדים אחרים.

בימים ההם, אחר שקידה עצומה שהייתה לו לומר הרבה ש"ס ופוסקים ותנ"ך ועין יעקב ומדרש וכו', כתב את ספר הא"ב – הנקרא "ספר המידות", חלק ראשון. והם ליקוטים נפלאים שליקט כל אשר השיגה יד חכמתו הגדולה אז להבין דבר מתוך דבר.

ואסף מכל ספרי קודש כל אשר מצא בהם מה שנוגע למוסר ולהנהגות ומידות ישרות, וכתבם אצלו לזיכרון. הן מה שמצא מבואר בדברי חז"ל איזו מעלה של מידה טובה או להפך, גנות מידה רעה – הכל כאשר לכל היה מאסף על יד על יד והעתיקם אצלו על סדר א"ב, אצל כל מידה ומידה, למען יהיה לו לזיכרון לראות בעיניו מעלת כל מידה ומידה והיפוכה, למען לכת בדרך טובים וארחות צדיקים לשמור.

ונוסף לזה השיגה חכמתו הרמה דברים רבים יקרים ונפלאים, אשר אינם מבוארים בפירוש בדברי חז"ל. אך ברוב עוצם השגתו הבין דבר מתוך דבר, והשיג חידושים יקרים בענייני המידות מתוך הפסוקים ומתוך דברי חז"ל, אשר אינם מבוארים בדבריהם בפירוש, כי אם ברמז למשכיל כמותו.

וכל זה חיבר עוד קודם הבר מצוה שלו. והיה רגיל לומר: "דאס האט מיר גימאכט פאר איין איד" (זה עשה אותי ליהודי); היינו שעל ידי אלו הדברים הנאמרים בספר הא"ב על כל מידה ומידה, על ידי זה התגבר לשבר כל מידה ומידה, עד שזכה למה שזכה. 

< הקודם | הבא >