גם אמר, שהזיווג של הצדיק האמת, קשה עליו עניין זה. ולא די, שאין לו שום תאווה כלל, כי אם אדרבה יש לו ייסורין מזה ממש כמו ייסורי התינוק בשעת המילה. כי ממש ייסורין אלו יש להצדיק בשעת זיווג ויותר מזה. כי התינוק אין לו דעת, על כן אין הייסורין שלו גדולים כל כך, אבל הצדיק, שיש לו דעת, ייסוריו גדולים מהתינוק, וזה היה אצלו דבר פשוט. ואמר, שכל אדם יכול לזכות לבוא למדרגה זו. וכפי הנראה מדבריו היה, שקדושתו של עצמו גבוהה עוד יותר ויותר.
ואמר, שאצלו איש ואשה שוין; דהיינו שאין מגיע לו שום צד מחשבה, כשרואה אישה, רק הכול שווה אצלו בעיניו, כאילו רואה איש. ואמר פעם אחת, שאינו מתיירא לא מאשה ולא ממלאך. ובזה יש הרבה לבאר, כי מי שיש לו עדין איזה צד פחד כל שהוא מהרהורי אישה, אפילו אם הוא נקי בזה, רק שאינו נקי בתכלית הזיכוך ועדין יש לו איזה פחד כל שהוא מזה – הוא צריך לפחוד ממלאך. אבל הוא התפאר, שאין לו שום פחד מזה, על כן אין לו פחד ממלאך. וזה מרומז קצת בדברי חז"ל (קידושין פא.): אנא בישרא ואנת אש ואנא עדיפנא מנך (אתה בשר ואני אש, ואני עדיף ממך), שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך, ומובא בדבריו ז"ל בהתורה תקעו ממשלה, סימן א', בליקוטי תנינא, עיין שם היטב.
