פעולת הצדיק – גזע הקודש של רבנו ז"ל

גזע הקודש של רבנו ז"ל

בענין השתלשלות לידת רבנו ז"ל יש סיפור. ידוע כי לבעל שם טוב הקדוש זי"ע היו בן ובת: בנו יחידו היה הצדיק הגנוז ר' צבי ז"ל, ובתו היחידה היתה הצדקת מרת אדל.

בנו ר' צבי היה גנוז כל ימיו, ואביו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע העיד עליו: "יש לך נשמה גדולה ואינך צריך דבר. והיו לו שני בנים: ר' אהרון מטיטיוב ז"ל ור' ישראל מפאווליטש ז"ל.

בתו אדל היתה תמיד עם אביה הקדוש, ואביה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע העיד עליה שנשמתה היא מאוצר הנשמות הטהורות, ולקחה מפסוק (דברים לג, ב): "אש דת למו". והחשיבה מאוד מאוד כאחד מתלמידיו.

(פעם אחת שאלו אנשי שלומינו את רבנו ז"ל, מדוע החשיב זקנו הבעל שם טוב הקדוש כל כך את בתו אדל? והשיב להם רבנו ז"ל, כי בערה תמיד אליו יתברך ברצונות חזקים והיתה חושבת מחשבות איך תוכל לעשות נחת רוח להשם יתברך).

בעלה היה הצדיק הגנוז ר' יחיאל אשכנזי ז"ל (וקראו אותו "דער דייטש'ל" [האשכנזי], כי מוצאו היה מגרמניה). והיה נעלם ונסתר מאד. והיו להם שני בנים ובת אחת: ר' אפרים מסדילקוב ז"ל ור' ברוך ממעז'בוז ז"ל ומרת פייגא ע"ה.

בימים ההם אחר התגלות הבעל שם טוב הקדוש והתפרסמותו בעולם, נהרו אליו תלמידים רבים שהיו צדיקים קדושים. ביניהם היה תלמיד צעיר ושמו ר' נחמן מעיר הורידענקא, והוא התמסר בלב ונפש אל רבו הקדוש ונעשה נאמן ביתו. הבעל שם טוב היה נוהג לשלוח אותו לשליחויות נחוצות, וחיבב אותו מאוד מאוד.

פעם אחת באה אל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע אחות הצדיק ר' יצחק מדרובהיטש ז"ל, וביקשה ממנו שימצא בעבורה שידוך הגון, ויעץ לה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע להשתדך עם תלמידו החביב עליו מאד – ר' נחמן הורידנקער ז"ל. וכן דיבר תיכף ומיד עם תלמידו, ונגמר השידוך. בגמר השידוך שאל הבעל שם טוב הקדוש את תלמידו ר' נחמן: "מה תיתן לי כשכר שדכנות?" ולא השיב. ענה לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "כשתוליד בן, ובתי אדל תוליד בת, נשתדך – וזה יהיה שכר השדכנות".

ענה ר' נחמן ז"ל ואמר להבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "הלא אני יחסן ומתיחס עד דוד המלך". והוציא הבעל שם טוב הקדוש יחוסו והראה לו, שגם הוא יחסן ומתיחס עד דוד המלך, ונגמר השידוך.

(ר' נחמן הורידענקער ז"ל היה דור שביעי למהר"ל מפראג זי"ע, המתיחס לרב האי גאון מזרע הנשיאים ראשי הגולה, בני זרובבל בן פדיה בן שאלתיאל בן אסיר בן יכניה מלך יהודה מבית דוד מלכא משיחא, וכן היה דור שביעי לגאון המפורסם ר' אברהם חיים מאפטא אב בית דין דקהילת ניקלשבורג, שהיה נצר למהרש"ל מצאצאי רש"י הקדוש, שהיה דור השלושים ושלשה לרבי יוחנן הסנדלר, נינו של רבן גמליאל הזקן, מגזע שפטיה בן דוד מלך ישראל).

	ציון רבי נחמן מהורידנקא בטבריה

תיכף ומיד אחרי החופה נעלם ר' נחמן, ואשתו לא ידעה איפה הוא ולהיכן נעלם. חיכתה כמה ימים, וכשלא חזר, באה בבכיה אל הבעל שם טוב הקדוש וסיפרה לו את מר לבבה, שבעלה נעלם תיכף ומיד אחר החופה. נבהל הבעל שם טוב הקדוש ואמר לה שתחזור אליו בעוד כמה ימים, ובין כך יתוודע מה זה. בתוך כך עשה הבעל שם טוב הקדוש מה שעשה וצפה ברוח קדשו איפה תלמידו ר' נחמן מתחבא, ותיכף ומיד שלח לשם שליח להביאו אליו.

כשבא ר' נחמן, שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש, מדוע עשית כזאת לעגן אישה תיכף ומיד אחרי החופה? והשיב שצופה ברוח הקודש כי יהיה לו ממנה בן, ותיכף ומיד כשיוולד הבן – תמות. ועל כן אני חס על ימי נעוריה, והחלטתי לברוח.

כשמוע זאת הבעל שם טוב הקדוש, שלח אחר אשתו וסיפר לה מה שבעלה רואה, שיוולד להם בן, ותכף ומיד אחר הלידה תצטרך למות, ועל כן התחבא ממנה. והשיבה: "אם בעלי צדיק גדול כל כך ורואה עתידות, אני מסכימה להתעבר ולהוליד ממנו בן". וכן היה, שר' נחמן חזר אל ביתו, ונתעברה. ובשעת הלידה בכתה מאוד ואמרה: "רבונו של עולם, אל תקחני מהעולם עד חודש ימים, כדי שאוכל לראות ולהשתעשע מעט עם בני!", ונתקיים כן שחיה עוד חודש ימים אחר הלידה ומתה. ור' נחמן התאונן מאד, למה ביקשה רק על חודש, הלא היה אז עת רצון גדול בשמיים, ואם היתה מתפללת שיתבטל הגזר דין – היתה פועלת.

היות שר' נחמן נשאר יחידי עם בנו, ולא היה לו אצל מי להשאיר את בנו, ובפרטיות בשעה שהבעל שם טוב הקדוש שלח אותו לשליחויות רחוקות, ועל כן השאיר את בנו יחידו, שקראו בשם "שמחה", אצל אדל בת הבעל שם טוב הקדוש, ושם נתגדל.

פעם אחת בא הבעל שם טוב הקדוש לבקר את בתו אדל וראה אצלה את הילד שמחה, ואמר לבתו: "דאס אינגל גיפעלט מיר" [הילד הזה מוצא חן בעיני]. ולא הבינה אז אדל מה כוונת אביה במילים אלו, אך שמרה על מילים אלו בלבבה.

כשנעשה הילד שמחה בן עשר, אז נסתלק הבעל שם טוב הקדוש, והילד נשאר בבית אדל.

< הקודם | הבא >