ואחר כך ראה, שגם זו תאוה, ואכל עוד יותר פחות. ובדרך זו נהג, וכן אחר כך ראה, שגם בזה יש לו תאוה עדיין, ואכל עוד יותר פחות, ובדרך זו נהג, עד שהייתה אכילתו פחותה ומעוטה מאוד מאוד בתכלית הצמצום והמיעוט אשר אי אפשר לבאר. ואחר כך יישב עצמו, שאף על פי שאכילתו מעוטה מאוד, אף על פי כן עדין יש לו תאוה בזה המעט שאוכל. והתגבר על עצמו ושבר התאוה גם בזה המעט, עד ששבר תאות אכילה לגמרי. ויצא מהתאוה לגמרי בתכלית הקדושה, עד שלא היתה לו שום תאוה, וכלל וכלל לא. ובין כך ובין כך שהיה פורש עצמו כל כך מהאכילה, מחמת זה לא היה יכול עוד לאכול כלל.
וכפי הנראה מדבריו היה, שאחר כך היה לו כוח לאכול בקדושה בלי שום תאוה כלל, אפילו אם היה אוכל הרבה. אבל כבר לא היה יכול לאכול מחמת רגילותו, שהרגיל עצמו באכילה פחותה ומעוטה מאוד. ואמר, שאחר כך על הים, בעת שנסע לארץ ישראל, אז ראה שאין לו שום חיות משום דבר, אז הכרחי עצמו לאכול קצת, ומאז והלאה הורגל לאכול קצת. אבל קודם לזה לא היה אוכל אפילו אכילה פחותה כזו. כי באמת גם אחר כך ל, אחר שהיה על הים, הייתה אכילתו גם כן מעוטה מאוד מאוד. ומקודם גם שיעור פחות כזה לא היה אוכל.
