וסיפר מעניין שבירת מידת הכעס, ואמר, שמתחילה היה כעסן גדול מאוד מאוד, ואחר כך מחמת שרצה להיות איש כשר כרצונו יתברך, התחיל לשבור מידה זו של כעס, עד שזכה לשבר מידה זו של כעס. אבל תכלית שבירת מידה זו מהיפוך אל ההיפוך; דהיינו להתהפך לטוב גמור, שלא יכפת ליה כלל וכלל שום דבר, ויהיה רק טוב בלי שום צד קפידה בעלמא, עד שאחר כך אפילו מי שהיה עושה לו כל הרעות שבעולם, לא היה בליבו שום צד שנאה וקפידה עליו, אדרבה היה אוהבו ולא היה בליבו עליו כלל, כי היה רק כולו טוב ממש. וגודל עוצם הפלגת מידת טובו היה מפורסם לכל מכיריו, כי היה רק כולו טוב בלי שום צד קפידה וכעס כלל, רק כולו טוב.
וסיפר שבימי נעוריו, בתוקף עבודתו ויגיעתו היה כמה פעמים מצייר לעצמו ענייני מיתה, כאילו הוא מת ממש, עד שהרגיש טעם מיתה ממש, וצייר לעצמו, איך יבכו אחריו וכו'. ואמר, שהיא מלאכה לצייר לעצמו זאת היטב.
וכן סיפר, שבימי בחרותו היה לו פחד גדול מאוד מאוד מן המיתה, והיה מתפחד ומתיירא הרבה מאוד מן המיתה, ואז היה מבקש מהשם יתברך, שימות על קידוש השם. והלך בזה זמן רב, ואינו זוכר כמה, אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול, אפשר שנה, שהלך בזה וביקש תמיד על זה. ולא הייתה שום שיחה ותפילה שלא ביקש על זה, שיסתלק על קידוש ה'. ומגדול פחדו ויראתו אז מהמיתה היה זה בעצמו אצלו מסירות נפש על קידוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה, כי היה פחדו גדול מאוד אז.