וסיפר שימי נעוריו היה שקע בחומרות יתרות הרבה. והיו עולות על דעתו בכל פעם חומרות אחרות. ופעם אחת היה חושב מחשבות בעניין המים לפסח, שחשש, שמא יש איזה משהו במים ששואבים, ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח, כמו שנוהגים קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמור היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח. ולא הוטב בעיניו שום מים, רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת. והיה בדעתו לנסוע על פסח, למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחומרות יתרות ומרה שחורה ודקדוקים יתרים.
וכן לעניין נקיות היה מחמיר חומרות יתרות, והיה עושה דברים זרים מאוד בשביל נקיות. וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה, וגם לא נמלט מחלאים, רחמנא ליצלן, על ידי זה.
ואחר כך בימי גדלותו היה מזהיר מאוד מאוד את אנשיו לברוח מכל מיני חומרות יתרות אפילו בפסח. והתלוצץ מזה מאוד מאוד, ואמר בפרט בנקיות הוא שגעון, וצריכים רק לעבוד אותו יתברך בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום צד חומרא כלל. והאריך בזה מאוד מאוד, ואמר, שהיסוד בעבודת השם יתברך הוא תמימות בלי שום חוכמות. (עיין היטב בליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן מד, ובשיחות הר"ן, סימן ל', ותראה שם נפלאות בעניין זה).
