 | ||||
נסיעת ר' נחמן הורידנקער לארץ ישראל עוד בחיי הבעל שם טוב הקדוש רצה מאד ר' נחמן הורידנקער ז"ל לנסוע לארץ ישראל, אך הבעל שם טוב הקדוש לא הסכים, על כן נתעכב. ובכל פעם כשהתעורר אצלו רצון ותשוקה לנסוע לארץ ישראל, הלך לבקש את הסכמת רבו הבעל שם טוב הקדוש, אך הוא לא הסכים. ופעם אחת כשנתעורר אצלו רצון ותשוקה חזקה לנסוע לארץ ישראל, ובא לבקש הסכמת רבו הבעל שם טוב הקדוש, ענה ואמר לו רבו: "ווילסט פארן פאר, נאר גיי קודם אין מקוה" (אם אתה רוצה לנסוע, סע, אך קודם לך למקוה). והלך תכף ומיד אל המקוה וטבל הרבה טבילות, וחזר ובא אל רבו. ושאל אותו הבעל שם טוב הקדוש: "מה ראית בטבילה ראשונה?" והשיב: "ראיתי את ארץ ישראל". "מה ראית בטבילה שניה?", והשיב: "ראיתי את ירושלים". "מה ראית בטבילה שלישית?", והשיב "ראיתי את מקום המקדש". "מה ראית בטבילה רביעית?", והשיב: "ראיתי את קודש הקדשים, אבל את הארון לא ראיתי".
ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: "דער ארון איז אין מעז'בוז'" (הארון הוא במעז'בוז'), והבין, שאין רצון רבו שיסע, ועל כן כבר לא התעקש יותר ונשאר אצל רבו כל ימי חייו. אחר הסתלקות הבעל שם טוב הקדוש זי"ע היתה דרכו של ר' נחמן הורידנקער ז"ל להשתטח בכל פעם על ציון רבו. ושאל ממנו כל מה שרצה, ודיבר עמו כאשר ידבר איש עם רעהו, מרוב קדושתו ופרישותו שהיתה בו, ומרוב דבקותו ברבו הקדוש. ועל כן גם אז, בכל עת שבא אל ציון רבו, היה רגיל לשאול את רבו, אם יסע לארץ ישראל, ורבו לא הסכים. ופעם אחת כשבא אל ציון רבו וביקש ושאל אותו, האם יסע כבר לארץ ישראל. והסכים הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שיסע. ותכף ומיד ירד מהציון בשמחה עצומה ובריקודים "איך פאר קיין ארץ ישראל!" (אני נוסע לארץ ישראל!). | ||||
