שנת תקנ"ב
שנת תקנ"ב היה רבנו ז"ל בן עשרים שנה, והיה גר רבנו ז"ל במעדוועדיווקע. וגם שם הייתה דרכו לצאת בכל פעם אל שדות ואל יערים, והתבודד עצמו שם הרבה מאוד מאוד.
במרחק של מאתים ועשר קילומטרים בערך מעיר מעדוועדיווקע שכנה העיר דאשיב, והיה גר שם איש צדיק מפורסם ר' יודל ז"ל, שהיה תלמיד מובהק להצדיק הקדוש ר' פנחס מקאריץ ז"ל, והיה חתן הצדיק הקדוש ר' לייב מטראסטיניעץ ז"ל, שהיה מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. והיה איש נורא מאוד, נסתלק על הים בדרך נסיעתו לארץ ישראל. ואמר אז: "אם חתני ר' יודל היה עימדי, לא היה מניח אותי להסתלק כאן", וקודם שנסתלק, הושיטה חיה אחת מן הים את ראשה והלכה כנגד הספינה, ונפלה אימה וחרדה גדולה על האנשים מהספינה, שלא תהפוך את הספינה. ולבש הצדיק הקדוש ר' לייב ז"ל את הטלית והתפילין שלו, והלך לנגדה על הספינה – ונכנסה אל תוך ונעלמה מיד. והוא ציווה, כשיסתלק יניחו אותו על דף אחד על פני המים, ותכף ומיד נסתלק. והינחוהו כל אנשי הספינה על דף אחד על פני המים, וצף הדף אל הנמל, ועמד עליו עמודא דנורא, ויצאו כל אנשי העיר וקיבלו אותו. ובאותה העיר כמה שנים קודם היה חכם וכתב בצואתו, שלא ינחו אצלו שום בר נש, וכשיבוא חכם מארץ פולניא ויעמדו עליו עמודא דנורא, אזי יניחו אותו אצלו. ועל כן כשראו כל אנשי העיר את העמודא דנורא, על כן יצאו ללוותו וקברו אותו על יד החכם.
אחר כך בא בחלום אל רבנו ז"ל וביקש אותו שיקרב את בניו (וכך הוה, שנתקרבו כמעט כל בניו אל רבנו ז"ל, ובפרט חתנו הצדיק ר' יודל ז"ל). ואז בחלום הזה גילה לרבנו ז"ל סוד נפלא המובא בליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן צו', דיבור המתחיל: "דע, כי יש קבלה בידי, כי כשיש מחלוקת על איזה צדיק, נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלוקת לצדיק אחר. ומחמת שרוצה להעלותה, אף על פי שאינו מעלה אותה, משבר בכוח הרצון כל בעלי המחלוקת" עיין שם. (והקבלה הזו היא מעת החלום הזה).
