וכן הוה; ר' בער נסע עם זוגתו לעיר דאשיב, והוא ר' בער נכנס לבית המדרש והתפלל בחיות ובשמחה ובהמחאת כף. ונתוודע תכף ומיד להצדיק המפורסם ר' יודל, שר' בער נתקרב אל רבנו ז"ל. ומחמת שגם לבבו של ר' יודל היה נכסף מאוד מאוד אל האמת להתקרב אליו יתברך ולעסוק בעבודת השם יתברך, ומחמת שראה גודל השינוי לטובה, שנעשה אצל ר' בער מה שקודם לא היה אצלו דבר כזה, על כן לא הקפיד עליו, ואדרבה הלך אליו וביקש ממנו, שיספר לו מרבנו ז"ל ומדרכיו ומהנהגותיו.
וסיפר לו כל מה שידע. ונתלהב ר' יודל כל כך, עד שקרא גם לחברו ר' שמואל אייזיק וסיפר לו לו את גודל ההתלהבות וההתעוררות, ששמע מר' בער. לזאת החליטו, שצריכים לנסוע אל רבנו ז"ל. ואף שרבנו ז"ל היה אז בגיל צעיר מאוד, והם היו בכמה שנים יותר מרבנו ז"ל, אף על פי כן מגודל עוצם תבערת לבבם לעבודתו יתברך בערה בהם אש ההתלהבות כל כך, עד שקבצו את כל החבריא שלהם לנסוע אל רבנו ז"ל.
ומחמת שעיר דאשיב היא רחוקה מאוד מהעיר מעדוועדיווקע, והם היו עניים גדולים, ולא היה להם כסף על הוצאות הדרך, אף על פי כן מרב תבערת לבבם מסכם ביניהם לילך אפילו רגלי. ובאמצע הדרך הגיעו לעיר טירהאוויצע לבית המדרש של המגיד, וגם שם שמעו שבחים נוראים על רבנו ז"ל, כי המגיד מטירהאוויצע היה כבר מקורב אל רבנו ז"ל. ובכן עשו גם שם התעוררות אצל כמה אנשים, שיצטרפו עמהם יחד ולבוא אל רבנו ז"ל.
והגיעו כולם לעיר מעדוועדיווקע, ולשמחם לא הייתה שיעור וערך, כי בפנימיות נפשם הרגישו כל מיני נעימות, אף שעדיין לא ראו את רבנו ז"ל, וכעין שאמרו חז"ל (סנהדרין צד.)" אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (אפילו שהוא לא רואה, מזלו (מרגיש) ורואה). והיות שהצדיק המפורסם ר' יודל היה מבוגר מכולם, לזאת נסכם ביניהם, שהוא יכנס ראשון וידבר עם רבנו ז"ל.
