וכן נתעוררו אז כל האנשים, שבאו עמהם יחד, וחזרו אל עיר דאשיב, והתמידו מאוד מאוד בתפילה ובהתבודדות, והתחילו לצאת לשדה וליער. ושם בילו ימים שלמים בהתבודדות, ועלו ונתעלו מאוד בזמן קצר בעבודת השם יתברך מרוב שקידתם בתפילה ובהתבודדות, וחידשו הרבה חידושין דאורייתא. עד שמרוב תשוקת לבבם של ר' יודל ושל ר' שמואל אייזיק נסכם בדעתם: יש לנו רבי כזה ואנחנו נגור כל כך רחוק ממנו. לזאת תכף ומיד עשו כל מיני פעולות ויצאו עם בני ביתם לגור בעיר מעדוועדיווקע. ומאז היו סמוכים וקרובים אל רבנו ז"ל, ונכנסו אליו כמעט בכל יום, ורבנו ז"ל חיבבם מאוד, ונעשו מגדולי תלמידיו.
ובעת שנכנסו לגו בעיר מעדוועדיווקע, אמר רבנו ז"ל לר' יודל ולר' שמואל אייזיק, שהוא מתגעגע מאוד אחר הדרכים שלהם, שהיו נוסעים בהם אליו. ואמר להם, שבכל פסיעה ופסיעה שלהם כשנסעו אליו, נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה. ואמרו לרבנו ז"ל: "הלא גם כמה יגיעות היו לנו וכמה פסיעות הלכנו קודם ששכרנו העגלה לנסוע". והשיב להם רבנו ז"ל: בוודאי גם זה בכלל, כי גם מאלו הפסיעות נברא מלאך מכל פסיעה ופסיעה".
