וכן היה עוד מעשה: שפעם אחת פלפל רבנו ז"ל עם כמה מאנשי שלומנו באיזה פרוש בגמרא. ואמרו אנשי שלומנו, שיאמר ר' יודל, עם מי האמת. ואמר ר' יודל, שדבריהם נכונים בעניין הפשט של הגמרא. ואמר רבנו ז"ל: "אם אראה לך, שדברי אמיתיים ונכונים, יתנו לך שמיץ (כעין מכות)", ואמר: "הן" . והראה רבנו ז"ל שהפשט כדבריו, ונתנו לר' יודל שמיץ. ובשעת השמיץ נחלשה דעתו, והרהר על זה שנותנים לו שמיץ.
והלך לביתו, והנה בתו נחלשה מאוד, וחזר תיכף ומיד לרבנו ז"ל. וסיפר לו רבנו ז"ל: "מעשה שהיו ריחיים בדאנציג, שהיו טוחנות על עשרים וארבע אבנים. והיה שם הלא טוב (רוח), ולא הניח לטחון. ויעץ מכשף אחד, שיניחו לו אחד מהעשרים וארבע אבנים ויטחנו אותה בחול, ואז השאר תטחנה". ורמז לו זה בביתו, שאחד מעשרים וארבעה ראשי איברים ימות, והיא תבריא. ואמר לו: "שאם לא היית מהרהר בשעת השמיץ, הייתה מבריאה לגמרי, אך בגלל שהרהרת יהיה כן, שאיבר אחד ימות – והיא תבריא". וכן הוה, שהאצבע הקטנה שעל ידה מתה לגמרי – והיא תבריא.
וכל זה היה רק בתחילת התקרבותו, שהיו לו הרבה ניסיונות. אבל תכף ומיד כשזכה לבטל את דעתו לגמרי נגד רבנו ז"ל, נתעלה מאוד מאוד, עד שנעשה חידוש נפלאה כל ימי חייו. והיה בעל מופת גלוי, ועשה הרבה מופתים, וראה מראות וחזיונות נוראים ונפלאים.
