ורבנו ז"ל היה סגור ומסוגר כל אלו הימים של אחר פסח, וראו אצלו עבודות והתלהבויות גדולות מה שלא ראו אצלו עד עכשיו, כי לא דיבר אז עם שום בריה.
וניגש אליו אחד מאנשיו ואמר לו: "רבי, מפני מה אין אתם מקרבים אותנו ואינכם מדברים איתנו". והשיב לו, שאין לו עתה דיבורים. ואמר : "שנודע לי עכשיו על פסוק (ישעיה מג, ב) "כי תעבור במים איתך אני" – איך יכולין לראות, מתי שרוצין את האבות: אברהם, יצחק ויעקב. והיה חידוש אצלי, מפני מה על פי פסוק זה דייקא. אך אני חושב, מחמת שאני צריך לעבור את הים.
אך למה לכם זאת ומה צורך לכם בזה.
ואם אפילו הייתי יכול להלביש זאת במוסר, שיהיה בו צורך לכל, אך אין לי עתה דיבורים".
והתחיל להלוך אנה ואנה בבית, והאיש הנ"ל עומד רועד מרב פחד, שהיה לו ממה שאמר לו רבנו ז"ל. ופתאום מתחיל רבנו ז"ל לאמר לו: "אני עני ואביון יותר מכל הגדולים; זה יש לו ממון, וזה יש לו כסף, וזה יש לו עיירות – ואני, אין לי כלום. אך זאת כל נחמתי, כשאני מזכיר לעצמי, שבעלמא דקשוט יהיו כולם צריכים לי וישתוקקו לשמוע החידושים, שאני מחדש בכל עת ובכל רגע.
מה אני? רק מה שהנשמה שלי מחדשת.
אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם וכמותכם, אתם יודעים את זה בעצמכם, אלא אפילו אותם הצדיקים שיכולין כבר להתפלל – אני יכול להראות להם, שאינם יודעים כלל, מהי תפילה? ולהראות להם דרך בתפילה.
וגם אפילו הצדיקים הגדולים מאוד, שהולכים כבר רק ביחודים – אני יכול להראות להם, שאינם יודעים כלל הדרך ביחודים, ולהראות להם דרך ביחודים" וחשב עוד כמה דברים וכו'.
כמה ימים קודם נסיעתו המתיק סוד עם ר' יצחק אחי ר' חייקיל, שיסע עמו יחדיו לארץ ישראל.