י"ח באייר, ל"ג בעומר, ערב שבת קודש פרשת אמור, יצאו שניהם מביתו במעדוועדיווקע להתחיל את הנסיעה לארץ ישראל, ונסעו ושבתו בכפר סאקילע. (וסיפר אחר כך ר' יצחק, שראה בנסיעה זו נפלאות פלאי פלאות, כי תכף ומיד כשהתחילו לנסוע, הייתה להם קפיצת הדרך. רבנו ז"ל ישב בדבקות עצומה, והסוסים רצו במהירות כזו, שעדיין לא ראה מימיו).
[ובאמת להגיע מעיר מעדוועדיווקע עד כפר סאקילע ביום אחד ומכל שכן בערב שבת קודש, זה דבר שאי אפשר על פי דרך הטבע, כי המרחק מעיר מעדוועדיווקע עד כפר סאקילע הוא יותר ממאה ושמונה קילומטרים].
ורבנו ז"ל אמר אז בכפר סאקילע, שהמקום הזה עוד יהיה בימים הבאים ישוב גדול. (וכן נתקיים אחרי שנים רבות, שאחר פטירתו נעשה מכפר זה עיר גדולה ונקרא עכשיו ואז'נישנסק).
ושם בכפר סאקילע נתגלה אליו הצדיק הקדוש רבי מנם מענדיל מוויטעפסק (שנסתלק כעשר שנים קודם בשנת תקמ"ח), וגילה לו כי שם "אתה" מסוגל על הים להכניע הגלים, והסוד (תהילים פט, י): "בשוא גליו 'אתה' תשבחם". (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רנו, שצריך ליקח חמש פתקאות, ולכתוב על כל אחת תיבת "ורב חסד", וזה עולה ר"פ [מאתים ושמונים], וחמש פעמים ר"פ [ מאתים ושמונים], הם אלף תי"ו [אלף וארבע מאות], וחמש פתקאות הם ה' [חמש] וביחד זה א'ת'ה. ובשעת הרוח סערה יזרוק החמש פתקאות אל הים, ויעמוד הרוח סערה.
ומכפר סאקליע נסע רבנו ז"ל לעיר ניקולייב.
ותכף ומיד כשבא לעיר, מצא שם ספינה טעונה חיטים, שנוסעת לעיר חרסון. ונתיישב לנסוע עם הספינה הזו עד חרסון. והגיע לעיר חרסון כמה ימים קודם שבועות, ואמר שם תורות נפלאות על פסוק (תהילים קז, כט) "יקם סערה לדממה", ועוד כמה תורות. והיו שם אנשי הרב מליאדי, והביאו לפניו תורות הרב, וסתר את דבריו לפני אנשיו והראה להם, שאינו כן כמו שאמר.