ומיד אחר נסיעת שני האנשים הנ"ל מאיסטנבול בא אל רבנו ז"ל הסרסור מהספינות הנ"ל והראה לו איגרות הרבה מצדיקי דורנו, ששלחו אליו בקשם להיות לעזר לאנשים הנוסעים מהכא להתם (מכאן לשם), כי הוא חשוב בעיני שרי המלוכה. "בכן תדעו, אם תגלו לי מי אתם ומאיזו משפחה אתם, הרי טוב. ואם לאו, יש לאל ידי לעשות עמכם רעה אשר לא תוכלו לכפרה, ולא יועיל הון לשחד בממון. ולא די שלא תסעו לארץ הקדושה, גם תהיו בבית האסורים". וכיוצא בדברים אלו דיבר עם רבנו ז"ל. וכאשר שמע זאת רבנו ז"ל, מיד אמר לו את האמת: ששמו ר' נחמן, והוא נכד להבעל שם טוב הקדוש ז"ל ולר' נחמן מהורדינקע ז"ל. מיד נסוג הסרסור אחור והלך מאיתו.
ולמחרת בא בחזרה אל רבנו ז"ל בהכנעה גדולה, ואמר לרבנו ז"ל בלשון הכנעה וחיבה: "רבי, ה' עמכם! תדעו, שכל הטובות תקבלו מאיתי, ושכרכם יהיה כפול, על זה שגילתם לי האמת, כי אם לא הייתם מודים לי, הייתי מוסר אתכם לבית הסוהר. והייתי נענש בעלמא הדין ובעלמא דאתי. ובקשתי ממכם לקבל טובה מאיתי, הן בשכירות הספינה, הן בשאר דברים, כי אני מכון ומוזמן לשרת אתכם".
ולמחרת חזר ובא שוב הסרסור ואמר לרבנו ז"ל, שבא ספינה מחוץ לארץ עם יהודים, ויש להם גם כן שוחט מובהק. ושם באותה הספינה היה הרב החסיד המפורסם הצדיק מורנו הרב זאב וואלף זצ"ל מטשארני-אוסטראה, שהיה מתלמידי המגיד ממעזריטש ז"ל, ושאר אנשים חשובים שהיו עמו בדרכם לארץ ישראל. ושאלו על רבנו ז"ל, מי הוא זה. וגילה להם ר' יצחק, האיש שהיה עם רבנו ז"ל, האמת. ותכף ומיד שלח הצדיק ר' זאב וואלף הנ"ל אחרי רבנו ז"ל, שיבוא אליו לאכסניא שלו, ויקבלו באהבה להתארח עמו יחד. ולא רצה רבנו ז"ל ללכת אצלו, כי אמר, כאן טוב לפני, כי היה עושה באיסטנבול כל מיני קטנות, והיה הולך יחף בלי מנעלים ובלי חגורה ובלי כובע העליון, והיה מלובש רק ב"האינטר-שלאק" (בבטנת הבגד), שהייתה לו מאיזה מלבוש. והיה הולך בשוק כדרך בני הנעורים הרצים בשוק ומצחקים, והיה עושה מלחמות בדרך צחוק כדרך בני הנעורים, והיו מכנים אחד בשם צרפת ואחד בשם אחר ועשו מלחמה, והיה כעין תכסיסי מלחמה ממש, והיה עושה שם עניני קטנות הרבה מאוד.
