|
||||
|
||||
רבינו שואב קדושה בילדותו מתלמידי הבעש"ט תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ותלמידי הרב המגיד הקדוש היו נוהגים בימים ההם לנסוע ולבוא אל העיר מעז'בוז' להתשטח על ציון הבעל שם טוב הקדוש. בבואם היו רגילים להתאכסן בבית הבעל שם טוב הקדוש, שהיה שייך באותו הזמן לר' שמחה ולאשתו מרת פייגא – הוריו של רבינו הקדוש. כדרכם של צדיקים, ובפרטיות צדיקים קדושים כאלו, תלמידי הבעל שם טוב הקדוש והמגיד ז"ל, היה עיקר שיחותיהם רק בתורה ועבודת השם יתברך וסיפורים מרבם הבעל שם טוב הקדוש.
והיה רבנו ז"ל, שהיה עוד ילד קטן, רגיל לעמוד סמוך לשולחנם ולשמוע מה הם מדברים. והם לא הבחינו, איך שהילד הקטן הזה עומד על ידם ושותה בצמא דבריהם, מרוב צעירותו, שהיה אז כבן שלוש או כבן ארבע. והוא קלט בעצמו כל שיח והגה היוצא מפיהם. ונחקקו בליבו ובדעתו, וליבו היה מתלהב לעשות גם כן כמותם, ולהרגיל את עצמו לילך בדרכם הקדושה. פעם התחברו יחד כמה מהצדיקים שהתארחו שם לנסוע להרב הקדוש בעל ה"תולדות יעקב יוסף", ורבנו ז"ל היה אז ילד קטן כבן ארבע או חמש שנים, ורצה גם כן להצטרף עמהם לנסיעה. והפציר בהם שיקחוהו עמם. ויען שהיה ילד קטן, לא רצו לקחת אותו עמהם, כי מי ישמור עליו. וכראות רבנו ז"ל שאין רוצים לקחתו, הכניס את רגלו בין גלגלי העגלה, ולא הניח להם לנסוע, והתעקש בעקשנות שיקחוהו עמהם. וכראות הצדיק רבי חיים קראסנער זי"ע את עקשנותו הגדולה, תפסו בידו האחת והעלהו על העגלה, וקיבל על עצמו לשמור עליו, ונסע עמהם יחד. והיה רבנו ז"ל מחזיק לו טובה כל ימי חייו שלקחו עימו, כי על ידו זכה לראות פעם אחת את בעל ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע. |
||||
|
||||
|