ופעם אחת בא אליו אחד מהגדולים, שהיה חשוב מאוד בארץ ישראל ובחוץ לארץ, וקילסוהו, שהוא בקיא בכל הש"ס כמעט בעל פה ושהוא גם ממארי קבלה. ובא אל רבנו ז"ל והזהיר להוציא כל איש מעליהם. ולא עמד איש בהתוודעם יחד, רק האיש שהיה עם רבנו ז"ל ר' יצחק, הוא נשאר שם. והתחיל הגדול הנ"ל להפציר ברבנו ז"ל, שיגלה לו מטרת ביאתו לארץ ישראל. ואמר לרבנו ז"ל בלשון זו: "ידעו שכבוד תורתו לא בא לארץ ישראל כשאר ההמון במוחין דקטנות; דהיינו כדי לילך ארבע אמות בארץ ישראל ויהיה בן עולם הבא או שאר מחשבות כאלו כדרך אנשים פשוטים, רק בוודאי כבוד תורתו בא לכאן במוחין דגדלות, ולפעול השגה גדולה בעבודת הבורא יתברך.
על כן רצוננו לידע, באיזו נקודה מנקודת ארץ ישראל נכנס כבוד תורתו? ומה הוא רוצה לפעול כאן בעבודת הבורא? ואני מוכן לשרתו בגופי ובנפש, רוח ונשמה שלי, וכו',". והשיב לו רבנו ז"ל: "ידיד נפשי, אל תצערו אותי בדבר זה, כי לא דבר קל הוא לגלות לכם חס ושלום, מה העבודה הזאת, ובשביל מה באתי לפה, ואולי אני מושבע ועומד על זה וכו'?" והתחיל שוב הרב הגדול הנ"ל להפציר אותו מאוד ואמר: "שאלתנו ובקשתנו: על כל פנים ילמדנו רבנו איזה חידוש מחידושיו הנחמדים והנעימים, שחננו השם יתברך. יחנני גם כן ויטעימנו מהם. ואין כוונתו חס ושלום לאיזו פניה, רק כוונתנו לשמוע חידושי תורה מפיו הקדוש, אולי יתעורר לבבנו מחדש לעבודתו יתברך, וגם אולי נזכה ממילא להבין ולהשכיל איזו רמיזה מהנקודה הנ"ל".
מיד התחיל רבנו ז"ל להתלהב מאוד ברשפי אש שלהבת י"ה, ופניו בערו ונתלהבו כלפידים ממש. ומחמת ההתלהבות סמרו שערות ראשו, והשליך הכובע העליון מעל ראש והתחיל לדבר בלשון זו: "הידעתם סוד כוונת תפילין?" השיב לו הנ"ל: "קצת כוונות". אמר לו רבנו ז"ל: "לאו, לא זו הדרך של כוונת תפילין, וכיוון שאינכם יודעים סוד כוונת תפילין, אינכם יודעים סוד ארבע רוחות של ארץ ישראל. ועכשיו אתחיל לגלות לכם איזה רמז מזה". ויהי כאשר התחיל לדבר, התחיל לצאת דם מגרונו, ואמר לחכם הנ"ל: "עתה ראו בעיניכם, כי אין מסכימים מן השמים לגלות לכם דבר". ותכף כשראה החכם הנ"ל זאת בעיניו, נענה לו בראשו וביקש אותו מאוד, שימחול לו מה שהטריח אותו כל כך, ונבהל מאוד בזה. ולא רצה לזוז משם, עד שמחל לו רבנו ז"ל.
