אחר כך בא הרב הקדוש רבי יעקב שמשון משיפטובקה לטבריה ועשה סעודה גדולה בלילה לכבוד רבנו ז"ל. וחיבב את רבנו ז"ל מאוד מאוד. ודיברו ביחידות, ולא שמע שום אדם מה שדיברו יחד. ואז עשה רבנו ז"ל שלום בין הרב הקדוש דשיפטובקה ובין הרב הקדוש הקאליסקער, כי בתחילה היה בניהם איזו מחלוקת אודות המעות, איך לחלקן, שהרב הקדוש מילאדי חלק על הרב הקדוש מקאליסק, ואחזו עמו הרבה צדיקים, וגם הרב הקדוש משפיטובקה אחד עם הרב הקדוש מילאדי. אך אחד כך כשבא הרב הקדוש משיפטובקה לארץ ישראל ועשה סעודה גדולה לכבוד רבנו ז"ל. אז עשה רבנו ז"ל שלום ביניהם.
ואז בשעת הסעודה הזו דברו הרבה דברי תורה כנהוג, ובתוך כך הקשה הרב הקדוש משיפטובקה על מה שאמרו חז"ל (בבא מציעא לז.): יהא מונח עד שיבוא אליהו, שהוא יפרש למי המנה ולמי המאתים. והקשה, הלא אליהו הוא עד אחד, והתורה אמרה (דברים יז, ו): "על פי שנים עדים יקום דבר". ושתקו כולם ולא ענו דבר, וגם רבנו ז"ל שתק, ולא היה מי שישיב על קושיה זו. אך ראו מפני רבנו ז"ל, שאין הקושיה מקובלת עליו. ועל כן הפצירו בו, שיאמר איזה תרוץ. והשיב להם כלאחר יד: "הלא אמרו חז"ל (עדויות פח:): אין אליה בא אלא לקרב המרוחקין בזרוע וכו'; היינו לרחק השקר ולקרב את האמת, כי אמרו חז"ל (שבת קד.): שקר מקרבין מליה, אמת מרחקין מליה (שקר – אותיותיו קרובות, אמת – אותיותיו רחוקות) וכו'. נמצא, כשיבוא אליהו ויקרב את העולם אל מידת האמת, אזי ממילא לא יצטרכו לעדותו כלל, רק השקרן בעצמו יודה על האמת, שלו המנה ושל חברו המאתים". וענו כולם ואמרו ישר, כי נראה בעיניהם מאוד התרוץ.
ל' בשבט הגיע מכתב מאירופה לנפוליון הצרפתי על ידי אניה מרגז טעונה יין. וזה היה המכתב הראשון שקיבל אחר חמשה חודשים, שארב לכבוש את ארץ ישראל, כי האנגלים לא הניחו, ששום אניה מאירופה לא תבוא לארץ ישראל.
ל' באדר א', יום ה' פרשת פיקודי הגיע נפוליון הצרפתי לחוף יפו וכבש את עיר יפו.
