אז באותו הזמן נפל דבר בעיר טבריה. והוכרח רבנו ז"ל לברוח מהאכסניה שלו לאכסניה אחרת. ואחר כך נפל גם שם דבר, והוכרח לברוח מטבריה. ובעת בריחתו ברח דרך המערה, שיש שם, המוליכה עד החומה. וכשבא אל החומה, לא ראה שום פתח. ועל כן נסכם בדעתו לטפס על החומה ולעבור דרך שם לצד השני, שהוא חוץ לעיר. ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא אל הצד השני כלפי חוץ, הסתכל, והנה הים תחתיו, והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה, ותחתיו היה הים, כי באותו הצד שיצא רבנו ז"ל מהמערה לטפס על החומה, שם בתחתית החומה ממש ים כנרת, ורבנו ז"ל לא ידע זאת, ועל כן טיפס על החומה והוריד את עצמו לקפוץ מאחורי החומה. ויהי כאשר אך ראה, שהוא תלוי על החומה, ותחתיו היה הים, ועל כן לא ידע מה לעשות, כי אם היה עוזב את ידיו מהחומה, היה נופל אל תוך הים, וכן לחזור ולטפס חזרה לא היה יכול, כי היה כבד עליו, כי כבר היה תלוי, ועל כן לא ידע מה לעשות, ותפס אומנותו, היינו תפילה, ונשא ליבו להשם יתברך בלב נשבר מאוד, וביקש הרבה ממנו יתברך שיצילו. ועשה עמו השם יתברך נס, וניצול בדרך נס ויצא משם בשלום.
(והיה רגיל אחר כך לספר זאת, איך שהאדם צריך להתפלל באמת ומעומקא דליבא, כאילו הוא באמצע הים ותלוי על חוט השערה, וכמעט שיפול ויטבע חס ושלום. ובוודאי אז תפילות בשלמות בלי שום פניות, כמו שארע עמו, כשהיה תלוי על החומה בעיר טבריה וכמעט נפל אז אל תוך ים כנרת).
ואחר כך כשיצא מעיר טבריה, הלך משם, עד שהגיע אל עיר צפת, וישבו שם כמה ימים, עד ששמעו, שחיל הצרפתים יבוא בקרוב לעיר עכו ויכבשו את העיר.
ז' באדר ב', יום ה' יצאו נפוליון הצרפתי וחילו מיפו ללכת אל עיר עכו לכבשה. וכששמע זאת רבנו ז"ל, שלח שליח מיוחד לעיר עכו לשכור ספינה מרגז, שהיא בשלום עם כל האומות; היינו כי יש מדינת רגז. (שהיא כיום רגוסא והיא חלק מאי סיסלי) וכשאותה הספינה מוציאה דגל שלה, אזי אין לוקחין לתוך הפלען, כי דרך הספינות של מלחמה, שחוטפין על הים ספינה עם האנשים שבה לתוך הפלען, דהיינו בשביה. אבל כשהספינה ממדינת רגז מוציאה דגל שלה, אזי אין לוקחין מהם לתוך הפלען. וכן היה ששכרו לרבנו ז"ל בעיר עכו ספינה כזו מרגז.
וכששמע הרב הקדוש ר' אברהם קאליסקער, שרבנו ז"ל רוצה לנסוע לביתו וכבר שכר ספינה, על כן שלח אליו שליח מיוחד עם אגרתו ואם אגרת הכוללות, ורבנו ז"ל זרז את עצמו מאוד ולא רצה להמתין גם על אגרת של הרב הקדוש משפיטובקה.
לעת ערב יצא רבנו ז"ל מצפת. ונסעו כל הלילה עד שלוש שעות קודם קבלת שבת.
ערב שבת פרשת זכור בערך שלוש שעות קודם כניסת השבת הגיעו לעיר עכו. ותכף ומיד כשהגיעו, שלחו הטאלמטש (סוכן הנסיעות), שיקח אותם על הספינה, ובא והשיב, שאי אפשר בשום אופן ליקח אותם, מחמת שהספינה כבר מלאה מאנשים, שנכנסו לשם יותר מדי. והוכרח רבנו ז"ל והאיש שלו ר' יצחק להישאר בשבת זו בעיר עכו. והלכו לגביר שהייתה להם אגרת אליו מהרב הקדוש מקאליסק, ונתארחו אצלו שבת פרשת זכור.
שבת פרשת ויקרא, פרשת זכור סגרו את שערי העיר עכו. ונפל עליהם פחד גדול מאוד מאוד, כי נתקבצו לשם בערך חמשה עשר אלף אנשי חיל ישמעאלים ויותר עם כל השייך להם לתכסיסי מלחמה, והיו מוכנים להילחם עם חיל נפוליון הצרפתי, שהתקדם לשם. והיו אז חיל הישמעאלים תחת מפקד טורקי, ששמו דג'עזאר.
באמצע התפילה ביום השבת חזר ובא הטאלמטש אל רבנו ז"ל ואמר לרבנו ז"ל, שאי אפשר למצוא עוד שום ספינה ממדינת רגז, רק ספינת סוחרים ישמעאלים הנוסעים לאיסטנבול עם סחורה. ואמר הטאלמטש: "אך שיש פחד לנסוע עם ספינות סחורה מפני סכנת אנשי חיל, שמצויים עכשיו על הים ולוקחין אל תוך הפלען, דהיינו לשביה – אף על פי כן לדעתי טוב יותר להכנס בסכנה זו מלהיות כאן, כי שמעתי, שיצא פקודה, שאחר שנים או שלושה ימים תתחיל כאן המלחמה. ומן הסתם יהרגו הרבה בעיר הזאת, ועל כן מה לכם ולצרה הזאת? ובכן יתיר לי רבנו לילך לשכור ספינה בעבורכם, ואף שהוא שבת, אך הוא פיקוח נפש ו'פיקוח נפש דוחה שבת' (שבת קלב.). – כך אמר הטאלמטש.
וכן היה. והלך הטאלמטש ושכר ספינה בעבורם ונתן ארדוף (מעות קדימה) דינר זהב אחד.
