כתיבת המכתבים נעשתה מתוך טרדות הגוף והנפש בנסיעות הרבות בדרכים ובכל ימות השנה כולל ערבי חג ומועד.

מכתבים שנכתבו במסירות נפש ממש ובמצבים קשים מאוד מאוד

תאמין לי, אחי היקר! כבר נדפס עד עכשיו כמעט ארבעת אלפים  מכתבים בספר שאלות ותשובות 'אשר בנחל', אשר כולם נכתבו בישועת ה' ובמסירות נפש ממש במצבים קשים מאוד מאוד…

(אשר בנחל, כרך כח', מכתב ד' תסא, שנת תשמ"ב)

מדוע אני מתעכב בכתיבת המכתבים?

כל היום עומדים עלי כל מיני מרי נפש וסובלי חולאים ויסורים, וכל מיני בעיות, ועומדים ומחכים לדבר עמי, ושופכים לבם המר אצלי, ואין לי שום עצה, רק לקחת את חבילות חבילות הצרות, ולברוח עמהן תמיד אליו יתברך.

על כן ראה לדון אותי לכף זכות תמיד – אם מתעכבת פעם הכתיבה, כי בעוונותי הרבים, מרוב התלאות והצרות שאני שומע מדי יום ביומו, זה מחליש את כל כוחותי, כי אני מרגיש היטב היטב מכאובי כל אחד ואחד, ואני לוקח את הכאבים בתוך תוכי, וזה שובר את כוחי ולבי מאוד מאוד.

ובשביל זה מתעכבת לפעמים כתיבת המכתבים, ובפרטיות שכמה מאות מכתבים על תשובה, וקשה וכבדה עלי הכתיבה מטעם הנ"ל.

(אשר בנחל, כרך לא', מכתב ה' יט, שנת תשמ"ג)

כתבתי על פי רוב בדרך

בשעה שאני כתבתי את המכתבים האלה, היה על פי רוב בדרך, ומרוב טרדותי לקחתי עט בידי, וכתבתי את זה במהירות, ורק מה שעל אז ברעיוני, אילו מאמרי חכמנו, זיכרונם לברכה, או אילו פסוקים. ולפעמים צריכים לתקן את המאמר או את הפסוק, כי כתבתי את זה בעל פה.

על כן ראה לעסוק בעבודה הקדושה הזו להגיה את ספרי 'אשר בנחל', ותכניס בזה כל מיני מראי מקומות, וזה הידור לספר.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תקפא, שנת תשנ"ב)

 

כותב על אם הדרך:

והנה מאילך תבין שאחרתי עם תשובתי על מכתביך, כי בעיתים הללו אני מוטרד בכמה מיני טרדות ברוחניות ובגשמיות, ולא היה לי הפנאי לקחת לעצמי עט ועת לכתוב לך, וגם המכתב הזה אני כותב לך על אם הדרך…

(אשר בנחל, כרך ד, מכתב תקלז, שנת תשל"א)

הפסקתי את הכתיבה מחמת הטרדות הרבות:

מכתבך קבלתי זה כשני שבועות, ותכף ומיד התחלתי לכתוב לך מכתב ארוך, בעזרת ה' יתברך.

אך באמצע היה ההכרח להפסיק מרוב טרדותי ברוחניות ובגשמיות. והנה אני רואה שכבר עברו כמעט שני שבועות, ואתה כוסף למכתב, על כן אמרתי ויהי מה, אכתוב לך קצת למען עוצם אהבתי אילך.

(אשר בנחל, כרך ד, מכתב תקמג, שנת תשל"א)

אני יושב חוץ למקום ישוב

מכתבך היקר עכשיו קבלתי, ואני יושב חוץ למקום ישוב, במעון קיץ, לשאוף אוויר  צח לבריאות גופי.

(אשר בנחל, כרך ד, מכתב תקמה, שנת תשל"א)

אין דעתי צלולה:

ומחמת טרדותי עכשיו, וגם שאין דעתי צלולה לכתוב לך מסיבת ההרפתקאות העוברות עלי עכשיו. ה' יתברך ירחם עלי, ובקרוב אכתוב לך באריכות.

(אשר בנחל, כרך ג, מכתב  תכו, שנת תש"ל)

כתיבה בנסיעה רכבת:

ויש להאריך בזה עוד למאות ולאלפי עמודים, כי דברי רבנו הם מים שאין להם סוף, אך אין פנאי, כי ההכרח לירד כבר מהרכבת, הגיעה התחנה… כל זה (מכתב של כו עמודים – כ.ד) כתבתי לך ברכבת.

(אשר בנחל, כרך ד, מכתב  תקנח,  שנת תשל"ב)

כותב בנסיעה ברכבת לישיבה:

מכתבך הקצר אתמול אחרי הצהריים קיבלתי, ובאמת אגיד לך, שאני כבר מתבייש ממך מאוד, אחרי שכתבת לי כל כך הרבה מכתבים, ואתה מבקש ומפציר לכתוב לך, ואיני משיב לך, ובאמת ייפלא גם ממני למה לא אטה ידי על פני הכתב לכתוב לך…

כבר כמה פעמים התחלתי לכתוב לך, אך טרדותי, בעוונותי הרבים, עצומים עד מאוד. כי על פי רוב אחרי שאני חוזר הביתה מהישיבה, כבר מחכה לי בחור או אברך, וכמה פעמים הרבה בחורים לדבר עמהם בדברי רבנו. לחזקם ולהחיותם ולתת עצה לנפשם, והדבר אורך כמה שעות…

ועל פי רוב אני כותב את המכתבים, בדרך נסיעתי לישיבה ברכבת, וקצת בישיבה וקצת בביתי בין פרק לפרק, ובדרך כלל המכתבים מתארכים לי מאוד.

כי דברי רבנו הם כמעיין הנובע וכו'.

על כן כמה פעמים שהתארך מאוד וההכרח להפסיק, ועדיין לא נגמר העניין, והתעכב אצלי המכתב לגומרו, אך בתוך כך נכנסים טרדות ובלבולים ומכתבים חדשים, על כן מתעכבים המכתבים הארוכים אצלי. עד שיהיה לי איזה פנאי לגומרם. ועל פי רוב נשכח ממני כאשר ארע עם מכתבך.

לזאת אקווה שתמחול לי, כי לא בזדון ובמעל, חס ושלום, עשיתי זאת, לא לכתוב לך, ועמך הסליחה. ומהיום והלאה אשתדל לחטוף איזה זמן לכתוב לך.

(אשר בנחל, כרך ה, מכתב  תר,  שנת תשל"ב)

עלי לקצר רוב עייפותי

היה ראוי להאריך מעניינים אלו מאוד, כי נפלאים הם, ובהם מרומז סוד הנבואה ורוח הקודש, אך ההכרח לקצר מרוב עייפותי וטלטול הדרך שהיה לי היום, ובפרט המריבות שביניהם כל הדרך והקללות, רחמנא ליצלן, בלבלו אותי מאוד.

אך על כל פנים חבלים נפלו לי בנעימים, שחטפתי תורה גם מתוקף הטרדה והבלבול.

(אשר בנחל, כרך ה, מכתב  תרו,  שנת תשל"ב)

איני בקו הבריאות:

הנה לא אוכל להאריך (בכתיבת המכתב – ד.כ) עכשיו, כי בעוונותי הרבים, זה לי שני ימים שאיני בקו הבריאות. לא עלינו. ביום שני בערב, נחלשתי כל כך עד שהתעלפתי כמה פעמים, וכבר נדמה היה לי שבא קיצי, חס ושלום. מרוב ייסורי, לא עלינו.

קמתי כשעה אחר חצות לילה בחולשה גדולה ובשברון לב גדול מאוד, ופרשתי שיחתי אליו יתברך. והפצרתי בתפילה רבה, שיישלח לי רפואה, וברוך ה', התחלתי להזיע הרבה, ומאז יש לי שינוי לטובה בכל שעה, תהילה לאל.

(אשר בנחל, כרך ה, מכתב  תרט,  שנת תשל"ב)

כתבתי מתוך מכאובים גדולים:

היה ראוי עוד להאריך לך בחידושי תורה שהתחדשו אצלנו בפרשת השבוע כרצונך, אך קשה עלי הכתיבה במכאובים גדולים שיש לי, לא עלינו. ה' יתברך ישלח לי רפואה, ותתפלל בעדי.

(אשר בנחל, כרך ו, מכתב  תרעג, שנת תשל"ב)

אני מקצר מרוב ייסורים שעוברים על גופי:

ההכרח לי לקצר מרוב ייסורים שעוברים עלי בגופי, לא עלינו, ולא אוכל לעשות רצונך להאריך, וגם כל זה (תשעה וחצי עמודים – ד.כ.) נכתב בנס, ואם ירצה ה' עוד חזון למועד.

(אשר בנחל, כרך ו', מכתב תרעח, שנת תשל"ב)

הקדוש ברוך הוא יעיד, איך שאני סובל פשוט בבריאות הגוף

באמת עדיין לא התחלתי לכתוב מה שיש בלבי, כי את גודל המסירות נפש שיש לי למען להפיץ אור רבנו – אין לתאר ואין לשער כלל.

הקדוש ברוך הוא יעיד, איך שאני סובל פשוט בבריאות הגוף, שבכל שתים או שלש שעות אני צריך לקחת גלולה נגד כאבי ראש חזקים, וכן לפני כל שיעור שאני נותן ברבים, אני צריך לקחת גלולה, כדי שלא תהיה לי התאמצות בלב.

עם כל זאת איני מסתכל על זה כלל, רק כל זה חיותי – לגלות ולפרסם את דעת רבנו, כי קבלתי ממנו במתנה – להלביש את דברו בכלים מכלים שונים, לקחת את אור האלף, ולחלקו למאות, והמאות לעשיריות, והעשיריות לאחדים, וגם את האחדים לפוררם לפרורים, עד שאנשים הנמצאים ברחוב, ורחוקים לגמרי מהיהדות, שתהיה להם איזו הרגשה ושייכות אליו יתברך.

תהילה לאל, הקונטרסים והספרים עושים פעלה גדולה בעולם, ועוד יגיע היום, שיתגלה לכולם מה הספרים האלו פעלו בעולם.

אצלי ברור, אשר תשעים ותשעה אחוזים שמתקרבים אל רבנו הם רק על ידי הספרים החדשים, וכן יותר משבעים אחוז בעלי תשובה נעשים על ידי הספרים האלו. ודבר זה יכולים לעשות תחקיר בין אלו שזכו להתקרב אל רבנו ובין אלו בעלי התשובה, אם לא הייתה ההתחלה שלהם על ידי ספרינו.

(אשר בנחל חלק פ"ד עמוד מט)

טרדות וצרות וייסורים ומחלוקות ומריבות

מה אמר לך זה עיקר חיותי שאתם מדפיסים חלק אחר חלק משו"ת "אשר בנחל" אשר אין למעלה מזה. כי יהיה יום שהביקוש על הספרים האלו יהיה מאוד מאוד גדול. העיקר אתם צריכים להתחזק בכל מיני אפנים שבעולם להמשיך כי אין למעלה מזה כי בכל מכתב ומכתב הכנסתי את עצמי בתוכו.

אפילו באלו המכתבים שאני מדבר חריף איני מתבייש כלל עם הדיבורים האלו ואיני חוזר מהם בשום אופן שבעולם. אדרבה, יעברו הימים והשבועות והחודשים, ויראו עין בעין איך שמכל מיני טרדות וצרות וייסורים ומחלוקות ומריבות והתגברות הסמ"ך מ"ם וכו' זכיתי לברוח רק אליו יתברך.

(אשר בנחל פג' עמ' רצב')

 

אני כותב לך מכתב כדי שגם לי ירווח וגם אני אתחזק:

מכתבך היקר לנכון קיבלתי, ואמרתי להשיבך מפאת אהבתי אליך מצד שורש נשמתנו, שאנו שותים מנחל אחד. ואף שאני מבולבל עכשיו מאוד מרוב הרפתקאות העוברות עלי עכשיו, ה' יתברך ירחם עלי, אך היות שאתה מבקש שאכתוב לך אילו דברי התחזקות, אמרתי אשיחה וירווח לי, ויקויים דברי רבנו, שאמר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן קפד): "כשאחד מדבר עם חברו, נעשה אור ישר ואור חוזר" וכו' עיין שם.

על כן עלינו לדבר בכל יום איש אל אחיו דברי התחזקות, ותהיה תועלת לשנינו, כי ירידות ונפילות והשלכות וכו' עוברות על כל אדם בזה העולם, כי אדם לעמל יולד, אך אשריו לאדם שהוא עמל בתורה (בראשית רבה, יג, ז) ופרש רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן קיט): מאחר שכל אדם נולד לעמל, ואי אפשר להימלט מזה בשום אופן , אפילו יהיה לו כל חללי דעלמא, בוודאי יהיה לו עמל ויסורים ודאגות הרבה, על כן החכם – עיניו בראשו, שיהפוך העמל לעמל של תורה, אשר בשביל זה נולד – שיעמול בתורה. ואז אשרי לו, כי ניצול מעמל העולם הזה, וזוכה לחיי העולם הבא, וכו', עיין שם.

(אשר בנחל, כרך ח, מכתב תתעד, שנת תשל"ג)

אני בעצמי איני מיושב עכשיו היטב

והנה להשיבך קצרה היריעה, וגם אני בעצמי איני מיושב עכשיו היטב, אך כבר הזהירנו רבנו לדבר אחד עם חברו עם נקודת האמת שבלבו, ואהבתך אלי אילצתני לכתוב לך עכשיו…

(אשר בנחל, כרך ד, מכתב תקמא, שנת תשל"א)

יומם ולילה לא נחתי

לנכון קיבלתי את מכתבך עם הבשורה המשמחת, שיצא לאור חלק י' משו"ת 'אשר בנחל', יזכנו הקדוש ברוך הוא לראות במו עיני עד חלק ת'…

כי עיני ולבי הם רק בתוך 'אשר בנחל', כי זה נכתב בישועת ה'. כפי התשוקה וההשתוקקות של הכותבים…

וממש נכתב בתוך טרדות ובלבולים עצומים, ממש יומם ולילה לא נחתי. פה ושם חטפתי מכתב לענות לשואלי, וזה רק אחוז אחד מכל המכתבים שאני מקבל, ואיך יש לי זמן להשיב לכולם?!

אף שאני מאוד מאוד חושש, שאהיה עתיד ליתן הדין על כל אלו שכתבו לי, ולא השבתי להם, אך מה לעשות?!

אשר טרדותי רבו בכל יום ויום, ואני סובל כל כך הרבה צרות ויסורים… מחלוקת ומריבות מבית ומבחוץ.

תראה לשלוח תיכף ומיד ספר דרך דואר מהיר אם אין שליח. כי נפשי יוצאת לראות את המתנה היקרה הזו, אשר פעם תדע חשיבות 'אשר בנחל'.

(אשר בנחל, כרך ק, מכתב כב תתנ, שנת תשנ"ה)

כתיבה בערב ראש השנה

עם שאין הזמן לכתוב כי היום אפילו מלאכי מעלה יחפזון מאימת הדין. עם כל זאת אמרתי לרוץ שורתיים אלו לפניכם, כי אתם מאוד מאוד חשובים בעיניי.

אין אתם יכולים לתאר ולשער את מעלתכם בשמיים, שאתם זוכים להדפיס ספרים כאלו המגלים את הקדוש ברוך בעולם, ומורידים את שכינת עוזו יתברך בלבות בני ישראל, ובפרטיות ספרי שו"ת "אשר בנחל" שהם מכתבים יקרים שנכתבו לבחורים ואברכים… וזה כל חיותם.

מי יתן שהשנה תדפיסו עוד כמה כרכים (לכל הפחות עשרה כרכים) ובזכות זה תראו הרבה ישועות ושמחות בבתיכם.

(אשר בנחל כרך קנב, מכתב א' תשנט, שנת תשס"ו)

 

כתיבה בערב הושענא רבה

הנה אף שאין הזמן עכשיו ביום הקדוש והנורא הזה זמן כתיבה. עם כל זאת מאחר שהיום הזה הוא שליחת הפתקאות, אמרתי לרוץ שורותיים אלו אליך, למען חזקך ואמצך בעבודתך עבודת הקודש, שאתה ואשתך עוסקים.

מה אומר לך! אפילו אם נגזר על מישהו איזה גזר דין, חס ושלום… על ידי הדפסת והפצת אור רבנו בעולם, נמתקים כל הדינים.

כי זכות הרבים גדולה מאוד אצלו יתברך, על כן ראה ואתה אשתך להכניס את עצמכם יותר ויותר להדפיס את הספרים הקדושים.

(אשר בנחל, כרך פ', מכתב  יז תריט, יום ראשון הושענא רבה כא בתשרי  שנת תשנ"ב)