נולדתי בכ"א באייר:

חסדי ה', נולדתי בספירת "חסד שביסוד" (כ"א באייר), ומאת ה' הייתה זאת, למצוא רק את החסד לכל אלו שקלקלו ביסוד, אשר ממש אין שום בריה ואף אחד בעולם שיעסוק בזה או שיכתוב מזה, ומכל שכן אין מי שידפיס בזה. ובוודאי לא בחינם לקח את עצמו הסמ"ך מ"ם כל כך עלי, אך מה לעשות? כך סיבב ה' יתברך, שזה יותר משבע עשרה שנים שמסתובבים בביתי בחורים ואברכים, וכל אחד מספר לי ענייניו, ואמרתי לעצמי להשליך נפשי מנגד, ולחפש ולמצוא להם תרופה בספרי רבנו.

(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תרכ, תשמ"ב)

הייתי שובב גדול:

עזרני הקדוש ברוך הוא בזכות חינם, שהתקרבתי לרבנו, והייתי אז בן חמש עשרה וחצי. היה זה על ידי ספר אחד קטן "משיבת נפש", וכל כך השתניתי, עד שישבתי שעות על גבי שעות ולמדתי, יכולתי ללמוד שמונה עשרה שעות רצוף בלי שום גוזמא! וכך  ביליתי את השנים.

אולי תחשבו שלפני כן הייתי מתמיד גדול, אז ההכרח לי לומר לכם, שהייתי שובב גדול בילדותי.

לא היה עץ שלא טיפסתי עליו, כל הגגות המסוכנים ידעו את ביקורי.

בשנת תש"ח הייתה מלחמת השחרור, ועפו פגזים בירושלים. הלגיון הירדני היה חזק מאוד, יותר מכל צבא הערבים, והם המטירו על ירושלים פגזים. הגבול לא היה רחוק מביתי, והלכתי להסתכל איך הם יורים, וצעקו עלי: "ילד חזור לביתך…", ולא הסתכלתי על זה.

אבל ברגע שהתקרבתי אל רבנו, כל כך השתניתי מהקצה אל הקצה, הכנסתי את עצמי כל כך בספרי רבנו. החילותי כל כך הרבה לחזור בהם, עד שאני יודע הכול בעל פה.

כי השנים ההן מגיל בחרותי עד החתונה ביליתי רק בתורה ובתפילה. הספרים: "שיחות הר"ן", ו"חיי מוהר"ן", הייתי גומר כל שבוע, וכך במשך כמה שנים.

כל שיחה של רבנו הוצרכתי לקיים, אפילו שבא לי מאוד קשה. אמרתי לעצמי:   "אני מוכרח לחקות את רבנו, מלבד, בעניין של התעניות שאמר רבנו לא להתענות, אז לא התעניתי…"

(אשר בנחל, כרך מז, מכתב ח' תרלג,  אדר תשמ"ו)

רציתי לחקות את רבנו:

פעם אחת בקיץ רציתי לחקות את רבנו שסיפר, שביום אחד מימי הקיץ יצא אחר 'ותיקין' עם אחד מאנשי שלומנו על ההר, ונכנס בתוך ההר שהייתה שם כעין מערה, ונתן לזה מאנשי שלומנו להחזיק לו את החפצים.

והוא הוציא ספר "שערי ציון" מכיסו, והתיישב והחל להתבודד לקדוש ברוך הוא, וכך ישב יום שלם של קיץ.

ורציתי לחקות את זאת, אזי הלכתי יום אחד להר, ושהיתי שם מ'ותיקין' עד הלילה, שזה כשלוש עשרה שעות, והתבודדתי לקדוש ברוך הוא.

והאמת, שהיה זה עד כלות הנפש, אחר שלוש ארבע שעות חשבתי שזהו זה. אך אצלי אין חזרה, אם אני מקבל על עצמי משהו, אני מוכרח לסיים. ומשכתי עוד שעה, ועוד שעה, וחשבתי – זהו זה, כבר לא היו לי דיבורים.

והחילותי לצעוק על זה בעצמו:

"ריבונו של עולם, אין לי דיבורים". וממילא היו לי דיבורים, ומשכתי כל היום משך שלוש עשרה שעות של התבודדות.

(אשר בנחל, כרך מז, מכתב ח' תרלג,  אדר תשמ"ו)

לא היה לי חשק ללמוד:

מדוע אני מספר לכם כל זאת? כי פן ואולי יבוא ה'בעל דבר', ויאמר לכם: "בוודאי היו לו כישרונות"…

אך זאת אומר לכם, שאין זה נכון, אני עדיין חי ואני מעיד:

הייתי השובב הכי גדול בימי ילדותי, ולא היה לי חשק ללמוד בתחילה, אף שאני בא מאבא כזה שכמעט היה יחיד בדור בגאונותו ובצדקתו. אף שאני בא מדורי דורות של צדיקים בלי הפסק, אבל הייתי שובב בטבעי.

ותכף ומיד שהתקרבתי לרבנו – כל כך השתניתי, כי רבנו האיר בי אור כזה, שארגיש מה זה ללמוד תורה, מה זה להתפלל לקדוש ברוך הוא, מה זה לטעום טעם של רוחניות.

הייתי עקשן כל כך גדול, ששום בריה בעולם לא יכולה הייתה לשבור אותי, ומאז עד עכשיו (אדר א' תשמ"ו – ד.כ) זה כמעט שלושים שנה, שאני הולך עם אותה עקשנות, וכל זאת רק מחמת הרצון.

אם יש לאדם רצון, ורוצה להיות צדיק, וחפץ לחקות צדיקים, אי אפשר לו רק על ידי עקשנות. רבנו אומר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן מח) "צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה'", ואין זה בא קל…

(אשר בנחל, כרך מז, מכתב ח' תרלג,  אדר תשמ"ו)

 השיחה של רבנו ששינתה אותי מקצה לקצה:

באמת היה לי מאוד מאוד קשה להשתנות, כי הייתי בתכלית ההפך, אבל הפכתי את טבעי, ולמה אני מספר לכם וחוזר ומספר? שלא תיכנס בכם איזו מחשבה, שבוודאי נולדתי אצל אבא כזה, וראיתי איך שהוא לומד וכו'.

כי מאז שאני מכיר את עצמי, בשכבי בעריסה בביתנו הקטן והדל, שמנה חדר אחד בלבד, אשר שימש לחדר שנה, לחדר ילדים, לחדר אורחים וכו', שמעתי שאבא היה מתווכח בלומדות עם תלמידי חכמים עצומים, ומתפלפל עמהם בפלפולים נוראים, אז אולי תחשבו שבעבור זה הצלחתי.

אז ההכרח לי לומר לכם שלא, אלא יגעתי בעצמי, למדתי הרבה "שיחות הר"ן", ו"חיי מוהר"ן", וראיתי שרבנו הקפיד מאוד על אנשי שלומנו כשאמרו לו:

"איך יכולים להדמות אליכם, כשאתם נולדתם בבית קדוש כזה? אתם נכד של הבעל שם טוב  הקדוש זי"ע.

הקפיד על זה רבנו מאוד ואמר:

"אם הייתי נולד אפילו אצל הסנדלר והחיט הכי פשוט, כפי הרצונות שהיו לי, כפי היגיעות והטרחות – זה מה שעזר לי".

וההכרח לי לומר לכם שהשיחה הזו – היא אשר הפכה אותי לגמרי, השיחה הזו הכניסה בי גם כן חשק…"

(אשר בנחל, כרך מז, מכתב ח' תרלג,  אדר תשמ"ו)

התקרבתי לספרי רבנו:

תהילה לאל, מאז שהתקרבתי אל רבנו בהיותי בגיל חמש עשרה וחצי כבר בערה בי התשוקה אם אני הקטן וכו' זכיתי להתקרב על ידי ספר אחד, אני מוכרח למלא את כל העולם  כולו עם ספרי רבנו.

(אשר בנחל, כרך קנט, מכתב ג תשפז, שבט תשס"ז)

 

תפסתי את הנקודה של רבנו:

למדתי בישיבה והייתי בגיל צעיר מאוד, ומצאתי ספר קטן "משיבת נפש" ומאוד התלהבתי ממנו, וזה הביא, שאחר כך מצאתי ספר קטן "השתפכות הנפש", והתחלתי להתבודד הרבה עמו יתברך. הייתה דרכי להתחמק בין הסדרים בישיבה, ומצאתי לעצמי בקומה העליונה חדר, שאף אחד לא נכנס שמה, והרבה התבודדתי עמו יתברך.

וכן בבית הייתי יורד למרתף, ומתבודד הרבה עמו יתברך, וזה מה שהחזיק אותי כל ימי נעורי. כי תיכף ומיד כשזכיתי להתקרב אל רבנו, תפסתי אשר הנקודה של רבנו היא לדבר עמו יתברך. אז שקדתי בעניין תפילה והתבודדות מאוד מאוד עד שהיו ימים שלמים שהתבודדתי עמו יתברך, ובכיתי הרבה לפניו יתברך, שיחוס וירחם עלי, שאף פעם לא אתרחק מרבנו.

תאמין לי, שעברו עלי צרות ייסורים ומכאובים ובלבולים… עם כל זאת הייתי חזק מאוד בעבודת התפילה וההתבודדות, ואף אחד לא ידע מזה. כל מה שרק עבר עלי, ברחתי תיכף ומיד אליו יתברך, וזה אשר החזיק אותי, ולולא ההתבודדות, מי יודע להיכן הייתי מגיע.

לכן שקדתי הרבה בספרי רבנו, וביותר בספרי מוהרנ"ת, כי הייתי רגיל ללמוד הרבה "ליקוטי תפילות" מדי יום ביומו, עד שעברו חודשים על גבי חודשים, שזכיתי לסיים את כל ספרי "ליקוטי הלכות", וזה אשר מחזקני עד עכשיו.

(אשר בנחל כרך יג, מכתב א' תשי, תשל"ה)

הרגשתי כאדם אחר:

בתחילת התקרבותי לדרכי רבנו, קיבלתי על עצמי לימוד ח"י פרקים משניות כמו שנתן רבנו הנהגה למוהרנ"ת. וברוך ה', עברה אז כמעט שנה שלמה וקיימתיו. ותהילה לאל, הועילה לי מאוד מאוד. מאז הרגשתי כאדם אחר, ברוך ה'.

ומי יתן שאזכה גם עכשיו להתחיל בהנהגה קדושה זו כל ימי חיי.

(אשר בנחל כרך א, מכתב רסד, תשכ"ט)

מה היה הקושי הכי גדול שלי?

אתם בחורים צעירים, אם תקבלו על עצמכם לא להסתכל על חברים שמסתובבים בטל, ושורפים את זמנם היקר, אל תביטו על שום בריה שבעולם. תרצו להיות רק עובדי ה'. אז אני מבטיחכם שתצליחו.

ההכרח לי לומר לכם, שלכם לא יהיו מניעות כאלו כפי שהיו לי. אותי ראש הישיבה בעצמו מנע מלהתקרב לרבנו, כשראיתי בשיחות הר"ן, סימן קפ"ה, שרבנו נתן למוהרנ"ת תיקון, לומר בכל יום ח"י פרקים משניות ולעוד כמה מאנשי שלומנו, אמרתי לעצמי:

"למה שלא אדחוף את ראשי להיות גם כן מאלו אנשי שלומנו?!"

זה היה הרצון שלי, וזה בא לי מאוד קשה, עמדתי על מקום אחד, ולא זזתי עד שסיימתי ח"י פרקים משניות. והרבה פעמים בא היצר הרע ואמר:

"תלמד מחר או מחרתיים וכו'".

התעקשתי:  "איני זז מפה עד שאסיים", והיה לי קשה מאוד.

אבל הקושי הכי גדול היה לי שראש הישיבה בעצמו בא ואמר לי:

"משניות זה לזקנים ולא לבחורים".

והוצרכתי ללמוד במסתור ובהיחבא ח"י פרקי משניות. לקחתי כמה ספרי קודש והערמתי סביבי כחומה, ובתוכם הכנסתי משניות ולמדתי, שהראש ישיבה לא ישים לב, עד כדי כך הוצרכתי ללמוד במחתרת.

ואף על פי כן בכל יום ויום 'גנבתי' ח"י פרקי משניות. וכן כל דבר קטן בעניין רבנו, בא לי קשה מאוד, והייתי עקשן מאד.

(אשר בנחל, כרך מז, מכתב ח' תרלג,  אדר תשמ"ו)

בימי נעורי – היה מר לי מאוד

בימי נעורי כשזכיתי להתקרב אל רבנו, היה מר לי מאוד, כי עבר עלי כל כך הרבה צרות וייסורים ומכאובים וכו', ביזו וחרפו אותי בישיבה וכו', וכן בביתי וכו'. קיבלתי מכות רצח וכו', וזרקו אותי מהישיבה וכו',

אף על פי עיקר התחזקותי היה מזה שלמדתי הרבה "ליקוטי הלכות", איזה טעם, איזו ערבות, איזו חיות קיבלתי בשעה שהתמדתי בלימוד "ליקוטי הלכות", אשר הוא פועל רבנו, בגילוי נפלא מאוד.

כי רק על מוהרנ"ת העיד רבנו, שקיבל ממנו יותר מכל התלמידים. על כן עיקר ההתקרבות אל רבנו תלוי בלימוד הרבה "ליקוטי הלכות". כי מוהרנ"ת, מחייה את כל הנפשות הנפולות והשבורות והרצוצות וכו'. ותהילה לאל, עברו לי ימים שלמים, שלמדתי רוב היום רק "ליקוטי הלכות", וזה הכניס בי אחר כך תשוקה ללמוד בשאר חלקי התורה.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תכג, תשל"ז)

טעיתי שנכנסתי בוויכוחים עם חברים:

נא ונא תאמין לי, שעיקר ההתקרבות אל רבנו היא רק על ידי לימוד ספריו הקדושים. על כן תעזוב את כל מיני שטויות וויכוחים של סרק ושל הבל, מה לך להיכנס בוויכוחים עם חברים וכו'.

זו הייתה כל טעותי, שבימי נעורי נכנסתי בוויכוחים עם חברים, ורציתי להוכיח אשר דבר רבנו אמת. אבל כבר אמר רבנו, שמידת הניצחון אינה סובלת את האמת, ולכן לא כדאי לך להתווכח עם מישהו, יותר כדאי לקחת את עצמו בידיים, ולהתחיל לברוח אל הקדוש ברוך הוא, ולא להתבלבל משום בריה שבעולם, כי ממנו לא יהיה לך שום דבר, תכניס את דברי אלה אל תוך לבך, ואז תהיה לך חיות כל ימי חייך.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' תכד, תשל"ז)

בישיבה – שפכתי לבי אליו יתברך:

תאמין לי שגם אני בימי נעורי כשישבתי בישיבה, עשיתי כל מיני תרגילים שהתחבאתי באיזה מרתף, באיזה גג, והלכתי לטייל או התחבאתי באיזה חדר, ושפכתי את לבי אליו יתברך.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קנט, תשל"ו)

רבנו אמר: לא, אז לא!

אצלי מה שרבנו  אמר קדוש! זהו זה!

גם לי הייתה תאווה לעשן סיגריות, אבל הרגע שהתקרבתי לרבנו. רבנו אמר לא, אז לא!

(אשר בנחל, כרך קסב, מכתב ד תרעז, סיוון  תשס"ז)

היה לי ראש קשה:

כשהייתי בחור צעיר מה הכניס בי כל כך הרבה חשק? קראתי הרבה סיפורים על צדיקים… ברוך ה', היה לי חשק לחקות אדם שסיים ש"ס! פעם אחת, רציתי גם כן לסיים ש"ס. היה לי ראש קשה, אין לי תפיסה טובה אבל יש לי רצון חזק והרצון הביא אותי למה שהביא אותי.

(אשר בנחל, כרך קסח, מכתב ו תפו, שבט תשס"ח)

מה עורר בי חשק וכיסופים?

באמת אספר לך, כי בתחילת התקרבותי ראיתי דבר זה אצל כמה מאנשי שלומנו, שבמקום בואם מכרו שם ספרים מספרי רבנו.

הרב החסיד רבי יחזקאל מרגליות ז"ל, כשהיה כאן, הייתה דרכו בכל מקום בואו, והיו באמתחתו כמה ספרי רבנו – מכרם. פעם התוועדתי עמו, וסיפר לי בשמחה עצומה:

"השארתי שם היום (היינו, שמכר באיזה בית מדרש) 'ליקוטי הלכות' אחד ושני 'ליקוטי תפילות'. וגודל החיות והשמחה ומשיבת הנפש שהיה לו מזה – אין לשער, עד שעמדתי משתומם, איך איש יחזק את עצמו כל כך בהפצת ספרי רבנו.

וכן כשהייתי בארץ ישראל, פגשתי את הרב חיים בנימין בראד ז"ל. ראיתי אצלו נפלאות, איך שמפיץ ספרי רבנו לכל עובר ושב, והייתה לו התחזקות ושמחה עצומה מזה – אין לשער.

וכן, כאן במדינתנו הרב החסיד ר'… עוסק בהפצת הספרים, ובכל פעם שמוכר איזה ספר, מספר לי בשמחה עצומה:

"היום, מכרתי 'ליקוטי מוהר"ן' אחד, היום מכרתי שני 'ספר המידות', היום מכרתי 'ליקוטי תפילות' אחד. וגודל החיות והשמחה שלו – אין לשער.

וכן הרב החסיד ר'… ראיתיו בתחילת התקרבותי, שסבב בכמה בתי מדרשות עם מזוודה עם כל מיני ספרי רבנו, ומכרם שם. ובכל פעם סיפר לי בשמחה עצומה:

"שהיום מכר כמה ספרים, שני 'שיחות מוהר"ן', חמישה 'עלים לתרופה', 'ליקוטי תפילות' אחד וכו'.

וכן הרב החסיד הר'… הייתה דרכו למכור המון ספרים מספרי רבנו בבתי מדרשות וברחוב.

תמיד הלך עם 'ליקוטי הלכות', ואת מי שרק פגש אחד ממיודעיו, העמידו ומכר לו 'ליקוטי הלכות' והיה בשמחה עצומה עד מאוד, שזכה לשמש את רבנו בהפצת דעתו.

והייתי מתפלא, איך יש לאנשי שלומנו חיות והתחזקות בהפצת הספרים, עד שמזה התעורר בי חשק וכיסופים עצומים גם כן לעסוק בזה.

ותהילה לאל, אחרי כיסופים של שנים ותפילות ובקשות רבות, זיכני ה' יתברך בשנת תשכ"ה להדפיס את כל ספרי רבנו, חשבון של שמונים וחמישה אלף ספרים, והפצתים במרץ גדול, ונמכרו כולם. כי מכרתים בזול גדול.

מאז תהילה לאל, התעוררו עוד כמה מאנשי שלומנו להדפיס, ותהילה לאל, נדפסו כבר בשנים אלו גוזמאות מספרי רבנו, והתפשטו בכל קצווי תבל.

בשנה זו שעברה, תשל"ו, זיכני ה' יתברך לחזור ולהדפיס את כל ספרי רבנו בתכלית ההידור והיופי. ותהילה לאל, זיכני ה' יתברך לכמה בחורים ואברך אחד נפלא, שתהילה לאל, מפיצים את כל ספרי רבנו במרץ ובמסירות נפש כזו, שלא קדמתם שום בריה מאנשי שלומנו. כי תהילה לאל, כמעט כל אחד מאחינו בני ישראל בעירנו ניו יורק, יש לו ספר אחד או כמה ספרים מספרי רבנו, ברוך הוא וברוך שמו אשר עד כה עזרנו.

  (אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' שעד, תשל"ז)

התמדתי ושקדתי בספרי רבנו:

התמדתי ושקדתי הרבה בספרי רבנו, וכל שיחה ודיבור מרבנו היו לפני כאורים ותומים ממש. ודיבור מה שרבנו אמר, מסרתי את נפשי לקיימו בעקשנות הכי גדולה, ובפרטיות עניין השיחה בינו לבין קונו, שתמיד הייתי רגיל לברוח אליו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה. תיכף ומיד כשזכיתי להתבודד עמו יתברך, זכיתי לישוב הדעת אמיתי. כל אחד צודק… אבל מה יהיה עמי?!

 (אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' שסג, תש"ם)

רקדתי מרוב שמחה:

זכורני, כשהייתי בגיל צעיר מאוד, אז הייתה הפעם הראשונה שהדפיסו בירושלים את ליקוטי הלכות, חלק ב', חושן משפט (זה היה בשנת תשי"ט), וקיבלתי את זה בדואר, איזו שמחה איזו חדווה הייתה לי אז, ממש רקדתי מרוב שמחה.

גם לא הנחתי את הספר מידי, עד שזכיתי לסיימו, ואף שהייתי עסוק אז באמצע עשיית הסוכה לאבי, מורי ורבי שליט"א (זצוק"ל), עזבתי הכול, ולא המשכתי עד שזכיתי לסיימו.

(אשר בנחל, כרך כח, מכתב ד' תקעג, תשמ"ב)

 

חוסנתי נגד כל הרוחות הזרות:

באמת ההכרח לי לומר לך, כפי ששקדתי בימי הבחרות ב"ליקוטי הלכות", שום בריה שבעולם לא תוכל לי. לא אומר לך שמחלוקת לא שברה אותי, אבל, ברוך ה', יש לי חיסון נגד כל הרוחות הזרות, אפילו שיהיה מאנשי שלומנו. לא אכפת לי, כל הראש שלי בימי הבחרות היה התבודדות ו"ליקוטי הלכות", עד שזכיתי שלושים חודשים רצופים לסיים בלי הפסק כל חודש "ליקוטי הלכות", וזה נחקק בי. מלבד זאת, שסיימתי כל כרך וכרך פעמים אין מספר. זה מה שהכניס בי הכוח והתחזקות עד היום הזה, שאני רק צריך לסגור את העיניים, וכבר להתחיל לומר תורה בלי שום ספר. לכן שום דבר בעולם לא יכול לנתק אותי מרבנו, ואפילו כל העולם כולו יעמוד עלי, אני צוחק מכולם.

(אשר בנחל, כרך כז, מכתב ד' רפו, תשמ"ב)

הכול חי נגד עיני:

 

תאמינו לי, שכל מה שאני זוכר מספרי רבנו בפרט, ובשאר חלקי התורה הקדושה בכלל, הכול מימי הנעורים דיקא, כי מה שלמדתי אז – זה נדבק במחשבתי ובדעתי, והכול חי נגד עיני.

(אשר בנחל, חלק לד, מכתב ה' תקעג, טבת תדש"מ)

לימוד סדר דרך הלימוד:

כשזכיתי לראות את השיחה ע"ו, בעניין סדר דרך הלימוד, וכן הנהגת רבנו בימי נערותו, שהתמיד ושקד עד מאוד מאוד, וטייל בכל חלקי התורה הקדושה (עיין שבחי הר"ן, סימן ז'), תאמין לי ששום בריה כבר לא הייתה יכולה להזיז אותי מזה אפילו כחוט השערה.

(אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' שסג, תש"ם)

אותי זרקו מהישיבה:

המניעות האלו עברו גם עלי וגם על שאר יחידי הסגולה מאנשי שלומנו, שבער לבם ללמוד כסדרן על פי דרך רבנו, אותי זרקו מהישיבה והיו לי צרות בביתי, אך חסדי ה' יתברך לא נפלתי בדעתי, רק ברחתי לבית המדרש (זו הייתה ישיבה שלא עיכבו אותי) ושם עמדתי על יד הסטנדר שעות על גבי שעות עם גמרא, ולמדתי בחשק ובתשוקה עצומה ובניגון נפלא דף אחר דף.

אוי, אוי, מי ייתן שעוד אזכה להרגיש את הערבות והנועם שהרגשתי אז… ואף שהיו לי הרבה צרות ומרירות, אלף טעמי מיתות טעמתי, בלי שום גוזמא כלל, אך חסדי ה' יתברך, לא הטעיתי את עצמי, ולא היה לי מי שיבלבל את דעתי, שזה אינו נקרא לימוד כלל.

(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תרסג, תשמ"א)

התחזקותי ברוחניות ובקדושה:

אם הייתי מספר לכם רק אחד מני אלף, איך שהקפדתי בשמירת העיניים, האוזניים, החוטם, והפה, הייתם משתוממים.

איך עבדתי על כך מימי הנעורים דיקא, בהתמדה ובשקידה רבה. ובפרטיות על דברים בטלים, נשמרתי בזה ימים ושנים, והיו לי ניסיונות רבים על כך, כי היו לי הרבה חברים, שלא היו נזהרים בזה, וכדרך בני הנעורים שמפטפטים כל העולה על רוחם. ובחסדי ה' יתברך, אני תמיד התחמקתי מהם, ושקדתי בתפילה והתבודדות ושיחה ביני לבין קוני. במקום לדבר ולשיח עם חברים פטפוטי דברים בטלים, ברחתי אל קוני. והיו לי על זה ניסיונות רבים, אבל רוב החשק והתשוקה שהיה לי לחקות את רבנו, היא שעמדה לי.

אל תחשבו כי קניתי וזכיתי מן ההפקר כלל. רק השכלתי, תהילה לה' יתברך, מאוד מאוד בימי בחרותי, וכמעט שלא דברתי עם אחר כלל, ואפילו כשדברתי, היו אלו רק דיבורי אמונה, והיא שעמדה לי .

(אשר בנחל, חלק לד, מכתב ה' תקעג, טבת תדש"מ)

מסרתי נפש להיות בקיבוץ של אנשי שלומנו בראש השנה:

אני זוכר כשהתקרבתי אל רבנו, והלכתי אל הקיבוץ כאן בארצות הברית, היו סך הכול שלושה עשר איש מאנשי שלומנו, וביניהם חמישה בחורים צעירים בגיל בר מצווה ואת גודל האהבה שהייתה בינינו – איני יודע אם יהיה דבר כזה עד שיבוא הגואל צדק. ממש הרגישו איך שרבנו בעצמו נמצא ב'שטיבל'.

אנשי שלומנו דפה היו תמימים, ולא ידעו משום מריבות, והייתה אהבה גדולה, ואלו היו כל חסידי ברסלב בכל ארצות הברית, בעת שהתקרבתי. מי שייתן שנזכה עוד פעם לאחדות כזו בין אנשי שלומנו, ודברים אלו אינני יכול להסבירם לך, פשוטו כמשמעו, היינו אחים שלא ראו זה את זה כמה שנים, והנה נתוודענו יחד בשמחה עצומה.

(אשר בנחל, כרך כד, מכתב ג' תתעב, תשמ"א)

להתפלל עם אנשי שלומנו:

אני זוכר בימי נעורי, היו לי בשנה אחת מניעות עצומות. ממש של פיקוח נפשות. אף על פי כן אמרתי לנפשי, ויהי מה, בלילה הראשון (של ראש השנה) אני מוכרח להתפלל עם אנשי שלומנו, והתבודדתי הרבה עמו יתברך, וביקשתי על זה הרבה.

תהילה לאל, זכיתי להוציא מהכוח אל הפועל וכו' אחר כך התפללתי הרבה, שאוכל לבוא גם בבוקר וביקשתי הרבה, ותהילה לאל, זכיתי להיות גם בבוקר, אחר כך התפללתי הרבה שאזכה לבוא גם בלילה השני, וכן היה.

התפללתי שאזכה להיות גם בבוקר, ותהילה לאל, כך עבר עלי כל ראש השנה, אף שבתחילה עמדו עלי המניעות כחומת ברזל ממש, אף על פי כן מרוב תפילה ובקשה, תהילה לאל, זכיתי להוציא מהכוח אל הפועל.

(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תסז, תש"ם)

אם היה לי אז ספר שו"ת 'אשר בנחל':

מה אומר לך, ידידי היקר! אם הייתי מספר לך אפילו כאלף אלפי אלפים מה שהיה ועבר עלי בימי נערותי, היית נבהל ונשתומם, אלף טעמי מיתה טעמתי.

זרקו אותי מהישיבה, וכולם היו מתנגדים עלי, על מה ולמה התקרבתי אל דעת רבנו… ולא היה לי מי שיחזק אותי כלל.

ואני רגיל לומר: "אם היה לי אז ספר שו"ת 'אשר בנחל', היה אצלי ביטול הבחירה ממש".

כי לא הייתה לי שום בריה שתדבר איתי ותאמץ אותי, ואפילו שום בריה מאנשי שלומנו. ואף על פי כן לא נפלתי בדעתי כלל, רק התמדתי יותר בספר רבנו, על מנת לשמור לעשות ולקיים – וזה אשר עזר לי".

(אשר בנחל, כרך כו, מכתב ד'  קצב, תשמ"א)

השתדלתי לחקות את רבנו:

כשהייתי בגיל צעיר כמוך, חזרתי הרבה פעמים על הנהגות רבנו, המובאות בשבחי הר"ן, ותמיד כשהייתה לי איזו חלישות הדעת, עברתי עוד פעם את הנהגות רבנו, כי ראיתי איך שרבנו היה עקשן גדול על לימוד התורה הקדושה בתמימות ובפשיטות  גמורה, שלמד הרבה מאוד, וכן דיבר הרבה עם הקדוש ברוך הוא, ואמר הרבה תהילים ותפילות, והשתדלתי לחקות את רבנו וכו'.

בכל פעם שנפלה עלי עצבות מרירות ודיכאון, חלישות הדעת וספקות וכו', תיכף ומיד רצתי עוד פעם להסתכל בהנהגות רבנו, וראיתי איך שגם על  רבנו עבר כל זה, כי הוא בפרוש גילה לנו שהיו לו אלף ירידות ביום אחד, וזה חיזק אותי מאוד.

(אשר בנחל כרך יד, מכתב א' תתקכה, תשל"ה)

ביטול הבחירה:

הדיבורים שדיברתי עמך אתמול בלילה, ראוי שיחזקו אותך לזמן רב. תאמין לי, בימי בחרותי, אם היו לי דיבורים כאלו ששמעת אתמול בלילה, היה אצלי ביטול הבחירה לגמרי, ולא הייתי צריך כבר דיבורים על כל ימי חיי.

(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תקטז, תש"ם)

 

פחדתי בעת ההתבודדות ביער:

כשהייתי בחור צעיר, נכנסתי באיזה שדה או יער, האמת אגיד לך, שהיו לי פחדים, ונטלתי עמי מקל. אבל כדי לחזק את עצמי באמונה פשוטה בו יתברך, חיברתי את השיר: "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ואין שום מציאות בלעדיך יתברך כלל, וכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם".

כי רציתי להחדיר בעצמי שהקדוש ברוך הוא נמצא פה איתי עמי ואצלי, ושלא אפחד – לא מחיות רעות ולא מליסטים ועכו"ם. וזה הניגון שאני שר כבר שנים, כי הרגלתי את עצמי בימי נעורי.

(אשר בנחל, כרך כז, מכתב ד' שיח, תשמ"ב)

מסרתי נפש לשקוד על ספרי רבנו:

ידידי היקר, הייתה תקופה של שנים על גבי שנים, שלא הכרתי אף אחד מאנשי שלומנו, רק שקדתי בספריו הקדושים בשקידה רבה עד מאוד, אשר לא יאמן כי יסופר.

ממש מסרתי נפשי עליהם, כי בא לי מאוד מאוד קשה, כי הייתי עדיין בגיל צעיר מאוד. התקרבתי בגיל שש עשרה ורק בגיל תשע עשרה, התחלתי לפגוש כמה מאנשי שלומנו, אבל עד אז שקדתי בשקידה נוראה ונפלאה ב"ליקוטי מוהר"ן", ישר והפוך בהתמדה בלתי רגילה. וכן ב"ליקוטי הלכות" מסרתי נפשי לסיימו בכל חודש שלושים פעמים רצופים, היינו שנתיים וחצי בעקשנות גדולה עד מאוד, וזה מה שנכנס בתוך דמי.

ומאז ועד עתה זו כל חיותי והתחזקותי.

(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תקמב, תשל"ח)

 

זכיתי לראות את החסיד רבי שמואל הורביץ זצ"ל

בימי נעורי זכיתי לראות ולהתבונן ברב החסיד רבי שמואל הורביץ זצ"ל, והיה אש לוהט, כולו אומר קדוש. דבוק בו יתברך בדבקות נפלאה, והיו פניו מאירות בשבת מאוד מאוד, והלך ברחוב ודבר עמו יתברך, וכן שאר אנשי שלומנו האמתיים דבקים בו יתברך מאוד מאוד – אשריהם ואשרי חלקם.

(אשר בנחל, כרך יז, מכתב ב' שנא, תשל"ו)