לא היה לי מה ליתן לאכול לבני ביתי:
אהובי, אחי היקר! במצבים הכי קשים אסור להתייאש כלל. אם הייתי מספר לך אחד מני אלף, ממה שכבר עבר עלי בחיי, לא תאמין את גודל העניות והדחקות, המרירות והחובות.
עד שהרבה פעמים לא היה לי מה ליתן לאכול לבני ביתי ולילדי, בלי גוזמא, והלכתי נע ונד, אבל לא נפלתי בדעתי. אדרבה, דיקא אז בכיתי ודיברתי הרבה עמו יתברך, והתקרבתי יותר ויותר אליו יתברך.
(אשר בנחל, חלק לד, מכתב ה' תקסז, טבת תדש"מ)
לא דאגתי מה שיהיה בשבוע הבא:
מי שמרגיל את עצמו בעבודת הביטחון, אזי רואה נסים ונפלאות מדי יום ביומו. תאמין לי, שמיום חתונתי, אף פעם לא דאגתי מה שיהיה בשבוע הבא, כל דאגתי הייתה רק על שבת זו. וכן הרגלתי את עצמי – בשום אופן לא לדאוג על שבוע הבא, רק לחשוב על שבוע זה. מה יש לשלם ומה צריך לקנות וכו'. לעולם כשבאה שבת קודש, כבר לא הייתה לי פרוטה אחת בכיסי, וברוך ה', בשבת הייתה לי מנוחה ויישוב הדעת ולא הכנסתי בדעתי אפילו שמץ של דאגה.
(אשר בנחל, כרך כ', מכתב ג' נו, תשל"ט)
למרות חיי העוני והדחקות התחזקתי בעבודת ה':
דרכי הייתה אחר החתונה, שעברה עלי עניות גדולה, בעוונותי הרבים, לא עליכם, שהלכתי על פני השדה, ואחר כך ביקרתי בעשרה בתים, ומה שנתנו לי, הייתי שמח בחלקי, ואם לפעמים לא מצאתי רק חצי האנשים, לא הלכתי יותר.
רק גדר גדרתי בעצמי לילך רק בעשרה בתים, ומה שרשום למעלה, שיהיה לי ביום זה – יהיה לי, ולא יועיל אם אלך במאה בתים, וכמה וכמה פעמים ארע, שהלכתי בעשרה בתים, ושום בריה לא הייתה, ולא הלכתי יותר. ידעתי, כי לא רוצים מלמעלה, וה' יתברך לא עזב חסדו ממני, ואף שהיה לי מר לי מאוד מאוד, ואלף טעמי מיתה טעמתי אז, אף על פי כן הייתה ההתבודדות אחרת, ברוך ה' יתברך, שביליתי אז בתפילה ובהתבודדות.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תרנה תשמ"א)
בשנים הראשונות לא זכינו לילדים – במה התחזקנו?
מובא בדברי רבנו (ספר המידות, אות בנים, סימן לח) "מי שאין לו בנים יקבל על עצמו גלות", ועל כן היה טוב שתקיים את זה, וגם אני עשיתי את זה אחר החתונה, שאמר הרופא מה שאמר וכו' וכו' ולכן לקחתי על עצמי להסתובב בעבור הצדקה וכו' וממילא הייתי צריך להיות נע ונד, וקיימתי את דברי רבנו, ותהילה לאל, ראיתי ישועה למעלה מדרך הטבע.
גם ראה לקיים את דברי רבנו, שאמר (ספר המידות, אות בנים, סימן פא) "מגנט סגולה לבנים". היינו שהאישה תישא אצלה תמיד מגנט קטן. וכן טוב שהאישה תלביש אות ה' שמובא (שם, חלק ב, סימן ח) ה"א הנעשה מכסף מסוגל לפריה ורביה. וגם את זה קיימתי, ותהילה לאל הקדוש ברוך הוא עזר לי…
ראה ללמוד עם אשתך ביחד בכל יום קצת "סיפורי מעשיות" בכל לילה קטע אחד, עד שתזכה לסיים את כל הספר "סיפורי מעשיות". כי רבנו אמר, שבנקל אישה עקרה תפקד בזרע של קיימא על ידי קריאת ה"סיפורי מעשיות" שלו, ועל כן במקום לרוץ לכאן וכו' או לבוא לשם וכו', תקבע עם אשתך בכל לילה ללמוד קטע אחד מ"סיפורי מעשיות" ועל ידי זה תראה ישועה, וגם אני התנהגתי כך, והקדוש ברוך הוא עזר לי.
(אשר בנחל, כרך יא, מכתב א' תיג, שנת תשל"ד)
מגנט מהרב שמואל הורביץ:
יש תחת ידי מגנט, ששלח לי הרב החסיד רבי שמואל הורביץ ז"ל. בשעה שהזכרתי את עצמי אצלו, שאזכה להיפקד בזרע של קיימא, ושלח לי את המגנט.
(אשר בנחל, כרך כ', מכתב ב' תתכד, תשל"ט)
זכינו לילדים בדרך נס גלוי:
גם אני נתתי לאשתי (תחי') אחר החתונה, עץ מעל גג קבר התנא רבי שמעון בר יוחאי ומגנט, והרביתי בצדקה, וה' יתברך עזרני בדרך נס גלוי, כי הרופאים ייאשו אותנו וכו', וה' יתברך עזר לנו בזכות רבנו.
(אשר בנחל, חלק לד, מכתב ה' תקע, טבת תדש"מ)
כשהרבנית נכנסה לחדר לידה:
בכל בני ובנותי נהגתי, שתיכף ומיד כשנכנסתי עם אשתי לבית החולים, התחלתי ללמוד תורה ב' (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב, המדברת מהולדה בנקל), ואמרתי על זה התפילה (מליקוטי תפילות), ואחר כך הרבה פעמים "מזמור לתודה". התבודדתי הרבה, עד שבשרו לי בשורה טובה, שנולד לי בן או בת (כמו שהיה).
(אשר בנחל כרך כא, מכתב ג' רכ, תש"ם)
נולד לי בן:
כבר הייתי מוכן לכתוב לך כמה פעמים, אך הייתי טרוד בעיתים הללו. כי תהילה לאל, נולד לי בן למזל טוב. ביום שלישי לסדר קורח, והכנסתיו בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום.
ביום שלישי לסדר חוקת. והברית הייתה תהילה לאל, בבית מדרשנו, וקראתיו על שם רבנו ועל שם זקני "נחמן אלכסנדר זושא", שיחיה נצח.
(אשר בנחל, כרך א, מכתב קכו, מוצאי שבת קודש לסדר חוקת, תשכ"ד)
ברית מילה לבני:
הנה אני מחויב להביא קורבן תודה לה' יתברך על הטובות והחסדים והרחמים הגמורים שגמל עמי. שזכיתי לקיים ביום שלישי (של השבוע – ד.כ) לבני הנולד לי למזל טוב, ברוך הוא וברוך שמו, שזיכני ה' יתברך למצווה רבה ונפלאה כזו, אשר אין ערוך אליה.
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תרכו, תשל"ח)
בני בכורי נרפא – נתתי תודה והודאה לה' יתברך:
יש לי ליתן תודה והודאה לה' יתברך שריפא את בני בכורי, שהיה חולה מאוד, והוצרך להיות בבית החולים, רחמנא ליצלן, וה' יתברך עשה נסים ונפלאות, והתפילות התקבלו, שיצא ברוך ה', משם והולך ומתרפא.
תהילה לאל, אשר עד כה עזרני, וכן אני הייתי חלוש כל הזמן, ותהילה לאל, לאט לאט אני שב לאיתני.
(אשר בנחל כרך יח, מכתב ב' תרכו, תשל"ח)
