בביקור בגן החיות עם הילדים:
כשהילדים שלי היו קטנים אמרו לי: "אבא! אנחנו רוצים ללכת לגן החיות". היה לי אברך, הוא היה עוד בחור, הוא לקח אותי ברכב עם הילדים שלי לגן החיות, זה היה בחול המועד… אז ראיתי זאב, ככה! מתי אני הולך לגן החיות, שמו לו מכסה של פח זבל מלא בשר, בחיים עוד לא ראיתי מה זה נקרא זאב טורף, תוך שניות הוא תפס את הכול, אז ראיתי מה זה תאוות אכילה.
(אשר בנחל, כרך קנט, ג תרמט, טבת תשס"ז)
בחנות הצעצועים עם הילדים:
הנה תכלית שלמות האדם, שיהיה למעלה ולמטה, ואז הוא נקרא עובד ה' וצדיק גדול (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן ו', ובחלק ב', סימן כח) "כי זכאה מאן דעיל מאן דנפיק, וצדיק הוא מאן דאחיד בשמיא וארעא" (אשרי מי שנכנס ויוצא, וצדיק הוא מי שאחוז בשמים ובארץ).
כי באמת להיות תמיד למטה הוא "בהמה", ולהיות תמיד למעלה הוא "מלאך" ועיקר שלמות האדם להיות למעלה ולמטה יחד, ולא להתבלבל מפגעי עולם הזה.
היום פגשתי את אחד מאנשי שלומנו בחנות צעצועים, שקניתי שם לילדי כמה דברים בשבילם, שרצו כדרך ילדים וכו', ואמרתי לו שם דבר זה כנ"ל, ואיך בזה העולם צריכים להתחזק וליתן תודה והודאה לה' יתברך, שזיכה את האדם עם ילדים, ואף שמבלבלים לקנות להם צעצועים. ההכרח לקיים גם בחינה של "ושוב", בחינה של "ונפיק", ולמצוא גם שם את ה' יתברך, כי זהו עיקר השלמות – לא להתבלבל משום דבר, ויכולים גם שם לדבר עמו יתברך, ולקשר עצמו עמו יתברך.
(אשר בנחל, כרך יד, מכתב א' תתקצז, חנוכה תשל"ו)
ילדים זה ברכה:
ילדים זה ברכה! יש לי שלוש בנות בלי עין הרע, ויש לי רק מהבנות שלושים ושישה נכדים ונכדות, אחת יש לה אחד עשר ילדים, אחת יש לה שנים עשר ילדים, ואחת יש לה שלושה עשר ילדים והן שמחות ועליזות והן רוצות עוד. אף אחד לא אומר להן מספיק! לא!
מבקשות: "אבא תברך אותי עם עוד ילדים…" אני לא שואל אותן למה ? הרי זה קשה לך שלושה עשר ילדים בלי עין הרע? שנים עשר ילדים בלי עין הרע? לא! הן רוצות עוד. שהקדוש ברוך הוא יתן להן. ימלא את חסרונן, העיקר להיות מאושרים בחיים.
(אשר בנחל, כרך קסו מכתב ה תשפז, כסלו תשס"ח)
כשהרבנית שאלה אותי: "הרי אתה חסיד ברסלב?"
כשעברתי פעם ניתוח גם כן לקחתי את הספר 'נועם אלימלך' לשים תחת הכרית, שאלה אותי אשתי: "למה אתה לא לוקח 'ליקוטי מוהר"ן" הרי אתה חסיד ברסלב? אמרתי לה: 'ליקוטי מוהר"ן' נמצא בתוך הגוף שלי, מאז שזכיתי להתקרב לרבנו, התמדתי בלימוד 'ליקוטי מוהר"ן', עד שתהילה לאל זה שגור על פי. ה'ליקוטי מוהר"ן' נמצא בתוכי.
(אשר בנחל, כרך קסט מכתב ו תשלה, אדר תשס"ח)
ביתי – בית ועד לחכמים:
מה אומר לך, אהובי, אחי היקר, כל חיותי פה בחוץ לארץ היא, שאני זוכה לדבר בכל יום מרבנו עם בחורים ואברכים מדי יום ביומו, כידוע לך.
וזיכני השם יתברך, שביתי בית ועד לחכמים, שמתקבצים בכל פעם ומדברים יחד מרבנו.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב' קלו, תשלו)
חידושי תורה בסעודה:
רוב פרושי הפסוקים הכתובים אצלי, וגם מה שכתבו החברים, באי ביתי, הם מה שאמרתי בשעת הסעודה, כי איתא בזוהר הקדוש (ח"ג ערב.) כי בשעת אכילה, אז שעת מלחמה, וצריכים לחדש חידושי תורה…
כל אלו החידושים על הפסוקים, שכבר נדפסו בירחון: "אור הצדיק", הם מה שחידשתי בשעת אכילה, ויש אצלי כמה אלפי תורות על פסוקי תנ"ך, שהצטברו אצלי במשך שנים רבות…
אקווה לה' יתברך, שתעשה רצוני – ללקט כל חידושי אשר נמצאים אצל החברים, וכן מה שנמצא אצלי על אלפי דפים בודדים, ולסדרם ולחברם יחד, ולהדפיסם בספר בפני עצמו, בשם "תורת נתן", על התורה.
וה' יתברך יזכני, שיהיו שפתותי דובבות בקבר (עיין יבמות צז.) ובזכות אלו חידושי התורה, אזכה לתשובה שלמה ולתיקון נצחי.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תקעח, תשמ"א)