תראה לחזור הרבה הרבה על האמונה הקדושה, לידע ולהוודע אשר אין מציאות בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם ממש, כי דומם, צומח, חי מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלוקותו יתברך.
[1]והיה אחד מאנשי שלומנו, אשר היה רגיל לחזור זאת תמיד, והיה מתבודד עמו יתברך תמיד בקביעות עצומה.
ובתחילת שנותיו היה מלמד תינוקות מרוב עניות, ואף על פי כן גם אז לא עזב את דרכו הטובה שהרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך, והיה מסתובב בחדר אנה ואנה בדבקות גדולה, והכניס בנערים יראת שמים גדולה מאוד, והרבה לדבר עמהם דיבורי אמונה והשגחה פרטי פרטית.
והיה רגיל לומר עמהם "העשרה מזמורי תהילים", שהם ה"תיקון הכללי" בכל יום ויום. ובשעה שחזרו על לימודם בחומש ובמשניות ובגמרא, היה הוא מסתובב בחדר אנה ואנה, והתבודד עמו יתברך בדבקות נוראה ונפלאה מאוד.
פעם אחת, בא אחד מאנשי שלומנו לבקרו. ונכנס, וראה איך שכל הנערים חוזרים על לימודם בחשק בדבקות נפלאה כזו, עד שלא הרגיש שום דבר מה נעשה בחדר, ועמד כך כרבע שעה, והסתכל בפלא הזה.
איך יכולים לשכוח מזה העולם, ואיך שכל החדר מלא אוויר קדוש ואור אלוקי שופע בו, והיה מוריד דמעות כמים, אל מה יכולים להגיע בזה העולם, על ידי כוחו של רבנו ועצותיו הקדושות, אם רק מצייתים אותו.
אחר כך התחיל לעקוב הרבה אחר הנ"ל מאנשי שלומנו, וראה אצלו פלאות נשגבות ממש, שידוד הטבע ואותות ומופתים, ואיך שהוא הפליא בהסתרתו עד מאוד, והתחיל לרשום הכול על פני הכתב.
ובמשך הימים והשנים שהתמיד אצלו, וראה ושמע נוראות נפלאות כאלו, אשר לא יכילון הרעיון, עד שבמשך כמה שנים תמימות נתקבצו קונטרסים, והם תחת ידי עכשיו, ואם יהיה ברצונו יתברך, אדפיסם בליקוטי שיחות וסיפורים.
(אשר בנחל, כרך יח, עמ' שיז- שיח, שנת תשל"ח)
[1] אחד מאנשי שלומנו זה – הינו הצדיק בעצמו, רק שהסתיר את עמנו מחמת ענווה וצניעות. כך שמעתי מפי תלמידי הצדיק.
*בתמונה: כ״ק מוהרא״ש זי״ע בהיותו מלמד בגיל 26
