להתחיל את היום עם דברי רבנו:
דרכי היא מעולם ללמוד מיד אחרי התפילה בבוקר בטלית ותפילין דרבנו תם שיעור ב"ליקוטי מוהר"ן", כדי שיתחיל אצלי היום בדברי רבנו.
(אשר בנחל, כרך א, מכתב קה, תשכ"ד)
לנסוע לציון רבנו במסירות נפש ממש:
דע לך, חברי, יקירי, כי קיבלתי ידיעה, שתהילה לאל, נפתח הגבול לאנשי שלומנו דפה, ונזכה להגיע לציון רבנו תכף ומיד אחר סוכות הבא עלינו לטובה. אצלי נסכם כבר לנסוע אפילו במסירות נפש ממש. כי זה עניין ותיקון נורא מאוד מאוד כידוע לנו. רווח שאין לשער בעולם הזה ומכל שכן בעולם הבא. וביום המחר, אם ירצה ה', אלך לעשות פספורט, כדי שיהיה הכול מוכן.
(אשר בנחל, כרך א, מכתב קמט, תשכ"ד)
קראתי שיר השירים ונרפאתי:
מאוד נשבר לבי בקרבי ממה שעובר עליך, ובפרטיות שאינך בקו הבריאות, וכואב לך הראש על כך. היה ראוי לך לקום פעם קודם אור היום, ולומר אז שיר השירים, כאשר ציוונו רבנו לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו, שיקום קודם אור היום, ויאמר שיר השירים כולו (עיין ערך שיחות הר"ן, סימן רמג) ואמר, שכל הרפואות שבעולם כולם כלולים בשיר השירים, וכן היה שתיכף היה שינוי לחולה וחזר לאיתנו, עיין שם.
אני יודע מהרבה אנשי שלומנו שקיימו זאת, וברוך ה', המשיכו רפואות. וכן היה אצלי כמה פעמים, שלא הייתי, לא עלינו, בקו הבריאות וקמתי ואמרתי שיר השירים. ותהילה לאל, הייתה לי רפואה.
זוכר אני כי פעם אחת הייתי חולה מאוד מאוד, לא עלינו, וכמעט שגוועתי לגמרי, והייתי בסכנה גדולה. מרוב כאבים, רחמנא ליצלן, לא יכולתי לישון, וקמתי בלילה אחר חצות, והתחלתי לומר שיר השירים, וזכיתי לגומרו, וה' יתברך המשיך לי רפואה שלמה.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב כב, תשל"ו)
לעולם לא אשכח את המראה הזה:
אני זוכר לפני כעשר שנים הלכתי עם כמה מאנשי שלומנו בכל בתי המדרשות למכור ספרי רבנו. בבית מדרש אחד ניגש אלי זקן מופלג אחד כבן שמונים, ואמר לי בקול רעדה : "אם היו לי ספרים אלו לפני חמישים, שישים שנה, לא היה עובר עלי מה שעובר".
לעולם לא אשכח את המראה הזה, איך שאיש זקן התעורר על ידי ספרי רבנו.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב כב, תשל"ו)
התחזקות בעקבות החלום המפעים:
צריכים לדון את כל אחד לכף זכות וכן את עצמו, ולהמשיך את עצמו תמיד במידת האהבה, ותמיד יכניס במחשבתו מידת אהבה לאהוב כל אחד באמת…
עיקר אהבה צריך להיות באמת למען שמו יתברך.
הנה היום אחר סעודת שבת קודש הנחתי את עצמי לישון, וראיתי בחלום שבא אחד מאנשי שלומנו עם חומש פתוח, והראה את הפסוק:
"ואהבת לרעך כמוך".
ואמר לי: "הרבי אומר, שהאהבה לחבר צריכה להיות עם אמת בשביל רצון ה' יתברך, וזה מרומז בסופי התיבות של "ואהבת לרעך כמוך"…
תיכף ומיד התעוררתי מהשנה והתפלאתי מאוד מאוד כי זה האחד שאמר לי זאת – חולק עלי. אני משתדל ומבקש תמיד ממנו יתברך שאזכה לאהוב אותו ולדון אותו לכף זכות, ועכשיו הוא דיקא אומר לי כזאת בשם רבנו, שהאהבה צריכה להיות לחברו עם אמת, למען שמו יתברך, וזה מרומז בסופי תיבות "ואהבת לרעך כמוך".
והתחלתי לחשוב, ונפל ברעיוני, כי הסופי תיבות עולה מ'ת, וצריכים לצרף אות א' אלופו של עולם ואז נעשה א'מ'ת'.
היינו, שהאהבה לחברו צריכה להיות באמת ולמען שמו יתברך, ואם אינה למען שמו יתברך, ונחסר האלף, אלופו של עולם, אז נשאר מ'ת', והתעוררתי מזה מאוד מאוד.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב עג, תשל"ו)
לקבל את הפורים מתוך שמחה למרות שיש צרות רבות שסובבות אותי:
תדע, שכל אחד יש לו החבילה שלו, ובכוח של רבנו הקדוש מתחזקים. כל בנותי חולות אצלי כבר יותר משבוע. לי יש ייסורים מרורים, רחמנא ליצלן, בגרון. אני מסובב עכשיו בחובות גדולים, אשר אין לי שום דרך איך לצאת ולהיפטר מזה, בעלי החובות נוגשים אותי מאוד. מסרתי סחורה לאחד מאנשי שלומנו, שימסור את זה לאחד שקניתי בעבורו (ביקש ממני טובה ועשיתי לו) והיום קיבלתי מכתב שלקחו את זה במכס, ומבקשים עוד לשלם להם קנס גדול, על כל פנים בין כך ובין כך אני רואה בזה הפסד גדול, יותר מאלף דולר.
אין בידי לפורטה אפילו שווה פרוטה, בעוד שאני כותב לך מכתב זה, התעקמה לזוגתי הרגל, ויש לה ייסורים נוראים מאוד, ואי אפשר לה לפסוע על הארץ אפילו פסיעה אחת, ועם כזאת הקדמה אני מתכונן לפורים.
נוסף לזה מה שיש עלי עול הרבים, וכבר היו אצלי היום כמה בחורים, וכל אחד מספר צרותיו העולות עד לב השמיים, אף על פי כן צריכים להתחזק מאוד מאוד. לברוח רק אליו יתברך, ולהשליך מעצמו כל הדאגות והמרה השחורה, ולהיות בשמחה עצומה, ולקבל את היום הנורא פורים, שהוא כיום כיפורים (תיקוני זוהר, תיקון כא, דף נז:) ובוודאי הכול ייגמר לטובה.
ותתהפך כל המרירות לנעימות גדולה, וכל הייסורים והצרות יתהפכו לישועות ולהרחבות, כי מאתו יתברך לא תצא הרעות (איכה ג') ובוודאי יש אצלו יתברך כוונה עמוקה וכו' לטובה, שייצאו לי מכל הבלבולים טובות גדולות.
(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב פו, יום שני תענית אסתר תשל"ו)
