קדיש על ישראל:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [אָמֵן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אָמֵן] בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן – יהא שמיה רבה …] יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. [אָמֵן] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא ְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן. וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא. דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי. מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] (האומרים קדיש פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן.]

כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א

מעלת הקדיש:

הקדיש הוא גדולת שמו יתברך הוא כשמתגלה אשר הוי"ה הוא האלהים, אשר הוא השם מלא שם הגדול, כמו שכתוב (תהלים קד, א): "יהוה אלהי גדלת מאוד", הינו ששם הוי"ה אלהי"ם הוא גדול מאד, כי זה השם שמתיחד ונכלל שיהיה לעתיד, שיהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, ועל-כן עיקר כונת הקדיש הוא ליחד ולחבר שלשה שמות אלהי"ם עם שלשה שמות הוי"ה, שזה סוד הוי"ה הוא האלהי"ם, ועל-כן על-ידי הקדיש נכלל עולם בעולם שלמעלה ממנו, כי עיקר הכלליות הוא בסוד הוי"ה אלהי"ם, הינו שידע שהכל טוב, וכל מאורעותיו הם לטובתו, כי כל מה שעולים ונכללים מדרגה לדרגה ומעולם לעולם, כל זה הוא סוד הביטול, ואז לפי העליה והכללות כן זוכים לדעת, דהינו להגדיל דעתו בכל פעם, ולהבין שהכל לטובתו, שזה הקדיש שבין עולם לעולם, שעל ידו עולם מעולם לעולם; 

כי הקדיש הוא הגדלת שמו יתברך, ועל-ידי-זה נטהרים ונתקדשים כל העולמות, עד שזוכים אחר-כך לבא אל ביטול גמור אל האין סוף ברוך הוא למעלה למעלה, ואז זוכה לדעת גדולה בשלמות, ויודע בידיעה שלמה שהכל לטובתו, ועל-כן צריכים להיזהר בקדיש מאד מאד, כי הוא ענין העומד שיש בכל היכל, עילא ותתא בכל עולם ועולם, ודרך העמוד הזה עולים ונכללים כל אחד בחברו, עד שנעשים כל העולמות אחד, ועל-כן הקדיש מתבר לשלשלאין דפרזלא (שובר מנעולין של ברזל) והקדיש הוא עלית הקדושה אל האור העליון להתכלל זה בזה, בהארת אחדות אור אין סוף, ואנחנו יראים פן על-ידי עלית העולמות יתאחזו ויעלו גם החיצונים עמהם ויינקו, לזאת אנו אומרים קדיש שהוא שבח גדול מאוד מאוד, וצריכים להיזהר מאוד מאוד לענות "אמן יהא שמיה רבא", שמעלתו אין לתאר ואין לשער כלל. 

כמובא בזוהר הקדוש (וילך רפה:): מאי אגרייהו דכד יפוק בר נש מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן, מאי שומר, כלומר נטיר האי ברכה דאמר ההוא דמברך, ומחכה ליה לאתבא אמן כמה דאצטריך, נשמתיה סלקא ומכריז קמיה, פתחו שערים, וזוכה ללבוש קדוש של ש"ע נהורין, תאנא כל מאן דשמע ברכה ולא אתכון באמן נחית לאבדון, ותאנא מאן דנחית לאבדון לא סליק לעלמין, וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין, ותאנא לההוא אתר נחתין להנהו גברי דמבזי לאתבא אמן, ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה דלא חשיב להו, דיינין ליה בגיהנם, ואתאביד ולא סליק לעלמין, מאן אמן יאהדונה"י אל"ף מ"ם נו"ן, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אדנ"י, ומי שאינו עונה אמן, עליו נאמר "מלא פניהם קלון" (תהלים פג, יז), שמן אלף נעשה אפל, מ"ם נו"ן, (בגימטריה) קלו"ן, ויושב בגיהנום בחשך של מצרי, ואי איהו קדיש שמיה דקדשה בריך הוא באמן, סליק דרגא בתר דרגא לאתעדנא מהאי עלמא דאתי נגיד תדיר, ופניו מאירים בש"ע נהורין, דעתיקא קדישא; ועל-כן צריכים להזהר לענות "אמן יהא שמיה רבא" ו"אמן".

וצריך שתדע אהובי, בני, כי על-ידי ענית אמן מזככין הנפש שתקבל הארה וחיות גדולה בכל תורה ומצוות שילמד ויקים, ומי שהוא כמת בלי חיות, וגם אינו שומר להיות מעוני אמן בכל כחו, שעל ידו יתעורר לו החיות, יורד לאבדון חשך כפל חשך של מצרים לרשעים, שהיה להם חשך ולא אור בעשית המצוות. ולזה מי שאינו נזהר באמן ומבטלו בשאט נפש קלה, ענשו אפל וקלון ולא סלקין ליה לעלמין של גן-עדן עליון ותחתון, אלא סלקין ליה שיתגלגל בעולם הזה עד שירצה עוונו, ויהיה בעיני עצמו אביד מקלאו (זהר חדש רכג:). 

וחכמינו הקדושים אמרו (דברים רבה, פרשה ז): כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעתיד לבוא, וענית אמן בקדיש מוציאה את נשמות הרשעים מגהינום, כמובא (ילקוט ישעיה, רמז תכט): אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים מתוך גיהנום נצולים מתוכו; ועל-כן צריכים להיזהר בעניית אמן בעת אמרו קדיש, ואסור לדבר אז, כי עוונו גדול עד מאד. ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש אגדה בראשית): עמי הארץ שאינם יודעים לא לקרות ולא לשנות ולא לדרש והם נכנסים לתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים אמן, אפלו אין בידם אלא שכר אמן זה – דים. וצריך שתדע אהובי, בני, שעל-ידי קדיש זה שאומרים אחר הקרבנות נכללת העשיה ביצירה, אשרי עיין ראתה מגדל התקונים שנעשה מקדיש זה; ואשרי ואשרי מי שיכון בפרוש המלות בעת שיאמר החזן את הקדיש, ויענה אמן בכח גדול, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת קיט:) כל העונה אמן בכל כחו פותחים לו שערי גן-עדן, אשרי לו.

מתוך סידור עם פירוש עת רצון לאדמו"ר מוהרא"ש זצוק"ל

אמירת קדיש על הנפטר כשאין חיוב למישהו אחר:

אף שלא אומרים קדיש אלא בשנה ראשונה, וכן ביום השנה, עם כל זאת כשיש מנין ואין שמה חיוב שצריך להגיד קדיש יתום, אזי מי שאין לו אב או אם, יכול להגיד את הקדישים, כדי לזכות את הרבים, וזה דבר גדול מאוד, כי אין לתאר ואין לשער את גודל הזכות של אדם שהוא גורם שיהודים יענו אמן, אמן יהא שמיה רבא, ומובא בזוהר (תרומד קכ"ט ) תא חזי, קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן דאינון משלשין, אבל קדושתא דא איהי סלקא בכל סטרין, לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא, ותברא מנעולין וגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין, לאסתלקא יקרא דקדשא בריך הוא על כלא. ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא, ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא, ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא, וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא, קדשא בריך הוא אסתלק ביקריה, ואדכר לבנוי, ואדכר לשמיה, ובגין דקדשא בריך הוא אסתלק ביקריה בקדושתא דא, לאו איהי אלא בעשרה. ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפיא ואתתבר חיליה, ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא, ותבר מנעולין וגושפנקן ושלשלאן תקיפין וקליפין בישין, ואדכר קדשא בריך הוא לשמיה ולבנוי, זכאין אינון עמא קדישא דקדשא בריך הוא יהב לן אוריתא קדישא, למזכי בה לעלמא דאתי; הינו שעל ידי אמירת קדיש, מכניעים את הסטרא אחרא, ושוברים את כל המנעולים הסגורים, וגורמים נחת רוח גדול למעלה בשמים, ושמו יתברך מתעלה בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי עם ישראל, עם הקדוש של הקדוש ברוך הוא, שנתן לנו את התורה כדי לזכות אותנו לעולם הבא, ועל ידי אמירת קדיש ממשיכים את הקדושה העליונה כאן למטה, עין שם, ולכן זה דבר גדול מאד כשאין חיוב בבית הכנסת לומר קדיש יתום, אזי מי שאין לו אב או אם, שהוא יגיד את הקדיש יתום. בענין קדיש דרבנן 'על ישראל' שאומרים אחר "רבי ישמעאל", או אחר "אין כאלקינו", הקדיש הזה יכול להגיד גם מי שיש לו אב ואם, כי זה שייך להבעל תפילה, אלא אם יש חיוב, אזי מגיע הקדיש הזה לחיוב, כמו כן אחר הלימוד תורה ברבים, זה צריך לומר המגיד שיעור שדורש ברבים, ואם

הוא לא רוצה מחמת שיש לו אב ואם, אזי יתום יכול להגיד את זה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפלות ישראל ישמע בתפלתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה, ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

אשר בחל חלק רכח מכתב תשיד

מה לעשות ביום היארצייט:

בענין יארצייט (יום השנה) על אביו ועל אמו, על הבן להקפיד מאוד לומר את כל הקדישים בשלוש התפילות: ערבית, שחרית, מנחה, אם יוכל להתפלל לפני העמוד להיות שליח ציבור – מה טוב ומה נעים, אבל אם יוצאת מזה איזו מחלקת, כדאי לוותר על כך, כי יש להנשמות צער גדול מאוד כשבנם רב ועושה מחלקת.

מקור הלימוד ליום זה הוא (יבמות קכב.), שמביא רש"י מתשובת הגאונים "כל הנך ריגלי דאמוראי", הינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם עין שם.

נוהגים ללמוד פרק משניות ביום היארצייט, ומובא מהרב הקדוש מקאמרנא זי"ע: קיבלנו מרבותינו שקבלו מרבן ורבן מאליהו הנביא, שפרק ז' דמקואות מעלין הנשמה של הנפטר למקומו, כי הראשי תיבות של המשניות של פרק זה הם: אי"ה נשמ"ה ויכון בלימוד משניות אלו להעלות הנשמה למזל העליון הנקרא אי"ה, ואחר-כך יאמרו קדיש דרבנן, וזה מאוד מסוגל לעלית הנשמה.

מי שיכול לסיים מסכתא ביום היארצייט – אין למעלה מזה, ובפרט אם יעשה אחר-כך סעודה לבני תורה, שזהו תיקון גדול מאוד להנשמה, כי כל הברכות שמברכים אלו שמשתתפים בסעודה, מועילות מאוד לנשמת הנפטר.

בענין לקחת על עצמו יום צום ביארצייט, האחרונים הקלו בזה מאוד, כי תכף-ומיד כשמקבלים על עצמם קבלה חזקה כזו, אזי צריכים להחזיק בזה כל ימי חייו, ומי יודע אם יוכל לעמוד בזה

וכו', וזהו נדר שאין לו התרה, ולכן כדאי לא להתחיל לצום, ובשביל זה חסידים נוהגים ביום יארצייט של אבא או אמא לתת תיקון הינו מזונות ומשקה, ובני אדם אומרים ברכות ומברכים לחיים, ושתהייה עליית נשמה להנפטר, וזה מאוד מאוד חשוב בשמים.

מובא בספר קב הישר (פרק לה): אם הוא בעל תורה, יראה לחדש בו איזו תורה, שזו תועלת גדולה לאביו ולאמו, כי כשהבן מחדש בדברי תורה מעטרין את הנשמה למעלה בעטרת נפלאה, ויש להם תענוג גדול מזה.

אשרי מי שהולך לקבר אביו או אמו ביום היארצייט (יום השנה) עם מנין אנשים, ואומר שם תהלים, ואחר-כך קדיש יתום, וזו סגולה גדולה מאוד הן להנפטר שיש לו יארצייט אחריו, והן להבן שהנפטר מעורר רחמים עליו, כי יש בכוח נפטר לעורר רחמי שמים על הבן.

נוהגים להדליק נר נשמה ביום היארצייט, ויהיה של שעווה דיקא, כי שעו"ה ראשי תיבות (ישעיה כו, יט) : ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר, ובודאי יזכו לקום בתחיית המתים.

העיקר לעשות הרבה צדקה וחסד ביום היארצייט, ולומר בעת נתינת הצדקה ועשיית החסד, שהיא לטובת הנשמה וכו' (יפרט את שם הנפטר או הנפטרת).

העיקר להתעורר בתשובה, כי למעלה בשמיים מאוד חשוב כל הרהור תשובה, ואם היו בני אדם יודעים מה זה הרהור תשובה למעלה בשמים, היו מהרהרים בתשובה כל היום, וכך אמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא רבתי): גדול כוחה של תשובה, שכיוון שאדם מהרהר בלבו לעשות תשובה, מיד הוא עולה לא עד עשרה מילין ולא עד עשרים מילין, ולא עד מאה מילין, אלא מהלך חמש-מאות שנים, ולא עד רקיע ראשון ושני וכו', אלא שהיא עומדת לפני כסא הכבוד, וכל זה רק מהרהור תשובה, ומכל שכן וכל שכן כשבר ישראל עושה תשובה אין לתאר ואין לשער זכותו בשמים כי אצלו יתברך מאוד מאוד חשובה תשובה. 

ועיקר התשובה היא חרטה על העבר וקבלה על להבא, ולהתוודות בפה מלא לפניו יתברך על כל מה שהוא עשה, וכל המרבה בודויים, הרי זה משבח, כי על-ידי ודוי דברים אמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ד') יוצאים העוונות שנחקקו בעצמותיו, וזוכה להעשות כלי להמשיך על עצמו אור זיו חיות ודבקות, עד שבא אל ביטול אמיתי להיות בטל ומבטל באין סוף ברוך הוא.