קוּנְטְרֵס
אֹשֶׁר הַחַיִּים
א. כל המצפה על שולחן אחרים חייו אינם חיים
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" הָאֲמִתִּי הוּא לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלִבְטֹחַ רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לִירֹא וְלֹא לְפַחֵד מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְהִתְעַנֵּג בַּעֲרֵבוּת נֹעַם זִיו שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהַרְגִּישׁ אֶת אֲמִתַּת הָאוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הַמְחַיֶּה וְהַמְהַוֶּה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֲשֶׁר אֵין לְךָ עוֹד "אֹשֶׁר הַחַיִּים" יוֹתֵר מִזֶּה, כִּי בְּזֶה הָאֹפֶן הָאָדָם הוּא בֶּן חוֹרִין מַמָּשׁ, וְאֵין עָלָיו שׁוּם עֹל מִשּׁוּם בָּשָׂר וָדָם כְּלָל, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם טוֹבוֹת מִשּׁוּם בְּרִיָּה, כִּי תָּמִיד שָׂם בִּטְחוֹנוֹ רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וַחֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ (מְנָחוֹת כ"ט:): כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הֲרֵי לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא; וְאֵין לְךָ אָדָם מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כִּי אוֹי לוֹ לְאָדָם, אֲשֶׁר הוּא נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז חַיָּיו אֵינָן חַיִּים כְּלָל; כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בֵּיצָה ל"ב:): כָּל הַמְצַפֶּה עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, וְחַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל; וְעַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, לְדַבֵּק עַצְמְךָ בְּחַי הַחַיִּים, וְאָז תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ.
ב. לקחת את כל מה שקורה בנקל
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" הוּא, כְּשֶׁאָדָם לוֹקֵחַ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּא עָלָיו בְּנָקֵל וְלֹא כָּל-כָּךְ בִּרְצִינוּת, וְאָז דַּיְקָא יֵהָנֶה מֵהַחַיִּים, וְיִזְכֶּה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּחַי הַחַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, יִהְיֶה רָגִיל לוֹמַר (בְּרָכוֹת ס:): כָּל מַאן דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד (כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹשֶׂה, לְטוֹבָה הוּא מְכַוֵּן), כִּי (אֵיכָה ג'): מֵאִתּוֹ לֹא תֵּצֵא הָרָעוֹת, וְהַכֹּל רַק לְטוֹבָה גְּדוֹלָה, וְאַף שֶׁלְּעֵת עַתָּה קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָבִין דָּבָר זֶה, אֵיךְ הוּא לְטוֹבָה, עִם כָּל זֹאת, כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לָקַחַת אֶת כָּל הַבָּא עָלָיו בְּנָקֵל, וְיֹאמַר תָּמִיד (תַּעֲנִית כ"ב): גַּם זוֹ לְטוֹבָה, אָז דַּיְקָא יַרְגִּישׁ מַהוּ "אֹשֶׁר הַחַיִּים", וְיֵהָנֶה מֵחַיָּיו; אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה, כִּי אָז יַרְגִּישׁ עוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מַמָּשׁ.
ג. אין שום אדם שיכול להבין את עמקי לבבו ומה שעובר על האדם
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר אֵין לְךָ עוֹד אֹשֶׁר בַּחַיִּים, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְרֹחַ תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בֵּין בְּרוּחָנִי וּבֵין בְּגַשְׁמִי, יוֹדֵעַ, אֲשֶׁר הַכְּתֹבֶת הַיְחִידָה לִפְנוֹת אֵלֶיהָ הִיא – הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, וּמְדַבֵּר וּמֵשִׂיחַ עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר; אָחִי ! אָחִי ! תַּאֲמִין וְכֵן תֵּדַע, אֲשֶׁר אֵין לְךָ עוֹד "אֹשֶׁר הַחַיִּים" יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה, כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר יִשּׁוּב-הַדַּעַת אֲמִתִּי, רוֹאִים בְּחוּשׁ וּמְבִינִים אֶת הָאֱמֶת, וּבָאִים לִידֵי הַכָּרָה מֻחְלֶטֶת, אֲשֶׁר לָאָדָם אֵין שׁוּם חָבֵר אוֹ רֵעַ, וַאֲפִלּוּ קְרוֹב מִשְׁפָּחָה, שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אֶת עִמְקֵי לְבָבוֹ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת וְכוּ', וַאֲפִלּוּ יִרְצֶה מִישֶׁהוּ לַעֲזֹר לוֹ, לֹא יוּכַל, מֵרֹב הָרְגִישׁוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, עַד שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד מֵבִין בֶּאֱמֶת אֶת מְבוּכוֹתָיו וְאֶת קֻשְׁיוֹתָיו וּסְפֵקוֹתָיו וְכוּ', וְלָכֵן אִיעָצְךָ, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, שֶׁתְּצַיֵּת אֶת רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר גִּלָּה לָנוּ אֶת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת – שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רָגִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר עִם רֵעֵהוּ, וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַכֹּל, וְדַיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה יִנָּצֵל מֵהַכֹּל, וְעָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי אִם תְּקַבֵּל אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה, אָז דַּיְקָא תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, תִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, אָז לְבַסּוֹף תֵּעָקֵר מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, וְתִפֹּל בְּאֵין תְּקוּמָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן; וְדָבָר זֶה בָּרוּר לְמִי שֶׁבָּקִי בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ, בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵינָם מְעֻנְיָנִים לַעֲזֹר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוֹצֵא לָהֶם הַחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁהֵם מְחַשְּׁבִים, אוֹ כְּשֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹקֵד כְּפִי הַמַּנְגִּינָה שֶׁהֵם מְנַגְּנִים לְפָנָיו וְכוּ', שֶׁאָז בְּוַדַּאי יַעַזְבוּהוּ, וְיַרְגִּישׁ כָּל מִינֵי מְרִירוּת בְּחַיָּיו, וִיקַלֵּל אֶת יוֹם לֵדָתוֹ, מֵרֹב מְרִירוּת דִּמְרִירוּת שֶׁרַק תַּעֲבֹר עָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִבְרֹחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְדַבֵּר רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ אֶל מִי לִפְנוֹת בְּעֵת צָרָה רַק אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, דַּיְקָא הוּא יִזְכֶּה לִהְיוֹת הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּכְנִיס יְדִיעָה זוֹ הֵיטֵב בְּתוֹךְ לְבָבוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.
ד. מי שלא נצרך לבריות חי חיים טובים
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי הָאָדָם הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו הוּא זֶה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ טוֹבוֹת מֵאֲחֵרִים כְּלָל, וְהוּא עַצְמָאִי לְגַמְרֵי, כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם עֲדַיִן נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אֲזַי חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל, וְהֵם מָרִים לוֹ מְאֹד, כִּי מִי שֶׁתָּלוּי בִּידֵי אֲחֵרִים עוֹלָם חָשׁוּךְ וּמָרוּר לוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן, מִי שֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת עַצְמָאִי לְגַמְרֵי, וְאֵינוֹ תָּלוּי בְּיַד אַחֵר כְּלָל, הוּא הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו; וְלִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל זֶה הוּא רַק עַל-יְדֵי, שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, וְזֶה נִקְרָא הִתְבּוֹדְדוּת, וּמַעֲלַת עִנְיָן זֶה אֵין לְתָאֵר וּלְשַׁעֵר כְּלָל, כִּי בָּזֶה שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְבַקֵּשׁ רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ – בֵּין בְּרוּחָנִי וּבֵין בְּגַשְׁמִי, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה בֶּאֱמֶת עַצְמָאִי, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם טוֹבוֹת מִבָּשָׂר וָדָם, וְאָז הוּא הָאָדָם הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, וְזֶהוּ "אֹשֶׁר הַחַיִּים" – כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ אֶל הַבְּרִיּוֹת כְּלָל.
ה. צרת רבים חצי נחמה
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר אֵין לְךָ אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו אֵיזֶה מַשְׁבֵּר בְּחַיָּיו, יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו מִשְׁבָּרִים וְגַלִּים בְּכָל יוֹם, וְיֵשׁ מִי שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו מִשְׁבָּרִים וְגַלִּים פַּעַם בְּשָׁבוּעַ אוֹ פַּעַם בְּחֹדֶשׁ וְכוּ', אֲבָל אֵין לְךָ אָדָם שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו אֵיזֶה מַשְׁבֵּר בְּחַיָּיו, וְזֶה מַה שֶּׁמַּכְנִיס בּוֹ דִּכָּאוֹן וְעִצָּבוֹן פְּנִימִי, וְהוֹרְסוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ, כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, וְחוֹשֵׁב, שֶׁהוּא הֲכִי אֻמְלָל בְּחַיָּיו, וְאֵין עוֹד אֻמְלָל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וּמָרִים לוֹ הַחַיִּים מְאֹד מְאֹד, וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, עָלָיו לֵידַע יְדִיעָה זוֹ, כִּי עַל כָּל בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְהוּא אֵינוֹ הַיָּחִיד, וְאַף שֶׁזּוֹ לֹא נֶחָמָה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף מַר וְרַע לוֹ מֵהַמִּשְׁבָּרִים וְהַגַּלִּים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, אַךְ בָּזֶה שֶׁיֵּדַע, שֶׁעַל כֻּלָּם עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, יֵקַל לוֹ לְקַבֵּל הַכֹּל, כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: צָרַת רַבִּים חֲצִי נֶחָמָה, כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל, עִקַּר הַמִּשְׁבָּרִים וְהַגַּלִּים שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּזֶה הָעוֹלָם, עַד שֶׁמַּר לוֹ מְאֹד, וְנִדְמֶה לוֹ, שֶׁהוּא הֲכִי אֻמְלָל בְּחַיָּיו, כָּל זֶה הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁחוֹשֵׁב, שֶׁרַק עָלָיו עוֹבְרִים צָרוֹת וְיִסּוּרִים כָּאֵלּוּ, וְרַק עָלָיו עוֹבְרוֹת מְרִירוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת כָּאֵלּוּ, וְזֶה הוֹרֵס לוֹ אֶת חַיָּיו, וּמַכְנִיס בּוֹ דִּכְאוֹנוֹת קָשִׁים, אֲבָל תֵּכֶף-וּמִיָּד כְּשֶׁיִּזְכֶּה לְיִשּׁוּב-הַדַּעַת, וְיֵדַע, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כְּמוֹ יָם סוֹעֵר, וְכֻלָּנוּ יוֹשְׁבִים בְּאוֹתָהּ סְפִינָה, אָז יַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְהָקֵל אֶת חַיָּיו, וְלָקַחַת כָּל דָּבָר בְּנָקֵל, וְלֹא יִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כִּי יוֹדֵעַ אֲשֶׁר כָּךְ מִתְנַהֵג וְעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד בְּזֶה הָעוֹלָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא יִזְכֶּה לִהְיוֹת הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, וְרַק בִּידִיעוֹת אֵלּוּ תָּלוּי הָאֹשֶׁר בַּחַיִּים.
ו. המאושר בחיים זה מי שאינו שם מבטחו על שום אדם
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי הַמְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, זֶה הָאָדָם אֲשֶׁר אֵינוֹ בּוֹטֵחַ בְּשׁוּם בְּרִיָּה רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא עַצְמָאִי לְגַמְרֵי, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחְנִיף אֶת אַף אֶחָד, וְחַי חַיֵּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לְשׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, רַק לוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן אֵינוֹ מִתְפַּחֵד מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, רַק דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הֶאָרַת הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר אֵין לְךָ עוֹד נְעִימוּת וַעֲרֵבוּת יוֹתֵר מִזֶּה כִּי לְהִפּוּךְ – תֵּכֶף-וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם רַק מִתְפַּעֵל מֵאַחֵר, וּמִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים מַה הֵם מְגִיבִים עָלָיו, וְכֵן כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לַחְנֹף אֶת מִישֶׁהוּ, אָז חַיָּיו אֵינָם חַיִּים כְּלָל, כִּי תָּמִיד הוּא צָרִיךְ אֶת אֲחֵרִים, וְאֵין לוֹ שׁוּם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, הֲרֵי הוּא הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים; אַשְׁרֵי לוֹ!
ז. מדוע לא תתחיל לחקור מהי התכלית?
רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, מַה שֶּׁעָבַר עָלֶיךָ בִּימֵי חַיֶּיךָ, כַּמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִים, מְרִירוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ?! כַּמָּה מִינֵי מְרִיבוֹת, מַחֲלֹקֶת וּבִלְבּוּלִים עָבְרוּ עָלֶיךָ בִּימֵי חַיֶּיךָ?! וּמַה נִּשְׁאַר לְךָ מִכָּל זֶה? רַק עָגְמַת-נֶפֶשׁ, וְאַתָּה מְמֻרְמָר, מַדּוּעַ לֹא תַּתְחִיל לַחֲקֹר מַהִי כָּל תַּכְלִית שֶׁל הַסֵּבֶל הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁאַתָּה סוֹבֵל?! מַה תַּפְקִידְךָ בְּחַיֶּיךָ?! וְאָז אִם תַּתְחִיל לַחֲקֹר בָּזֶה, וְלִשְׁאֹל תָּמִיד אֶת עַצְמְךָ לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ, אָז דַּוְקָא תָּבוֹא אֶל הַהַכָּרָה הָאֲמִתִּית אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעֲדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא מַנְהִיג אֶת עוֹלָמוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק עַד מְאֹד, וְהַכֹּל נִבְרָא בְּכַוָּנָה עֲמֻקָּה, וְעִקַּר הַתַּכְלִית בַּחַיִּים הוּא – רַק לַחֲזֹר וּלְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּחַי הַחַיִּים, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עֲרֵבוּת, נְעִימוּת, זִיו רוּחַ הַחַיִּים וְזֶה עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים", שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזְכּוֹת לָזֶה, לִהְיוֹת בֶּן-חוֹרִין אֲמִתִּי, בְּלִי שׁוּם עֹל שֶׁל בָּשָׂר-וָדָם רַק לְדַבֵּק עַצְמוֹ תָּמִיד בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עֶצֶם הַחַיִּים, אָז אִם תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ, תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ.
ח. מי שמשמח את אחרים שוכח את בעיותיו
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" הוּא לִהְיוֹת מַשְׁפִּיעַ לְזוּלָתוֹ, כִּי רֹב הַצָּרוֹת, הַיִּסּוּרִים וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת, שֶׁהָאָדָם סוֹבֵל, הוּא רַק כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה מְקַבֵּל, שֶׁאָז הוּא בִּבְחִינַת צִמְצוּם הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל, וְנוֹפֵל תָּמִיד בְּקִנְאָה, בְּשִׂנְאָה וּבַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, עַד שֶׁאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ מֵרֹב צַעַר וְעָגְמַת-נֶפֶשׁ, וְכֵן מִי שֶׁהוּא נִכְנָס תָּמִיד בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נַעֲשֶׂה עַצְבָּנִי וּמְדֻכָּא, וְאֵין לוֹ שׁוּם טַעַם בְּחַיָּיו, וְהוֹלֵךְ תָּמִיד מְמֻרְמָר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת עוֹזֵר לְזוּלָתוֹ וְהוּא תָּמִיד מְחַזֵּק אֶת הָאֲחֵרִים וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתָם, מְחַיֵּךְ אֲלֵיהֶם, וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת וּשְׂמֵחוֹת, הוּא שׁוֹכֵחַ מֵעַצְמוֹ, וְיוֹצֵא מִשְּׁטֻיּוֹתָיו וּמִדִּמְיוֹנוֹתָיו, וְהוּא מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, וְהַחַיִּים שֶׁלּוֹ הֵם חַיִּים נְעִימִים; וּזְכֹר כְּלָל זֶה, אֲהוּבִי, אָחִי, כִּי בָּזֶה תָּלוּי עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" – כְּפִי שֶׁשּׁוֹכֵחַ מֵעַצְמוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ, כֵּן הוּא יוֹתֵר מְאֻשָּׁר; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל, רַק תָּמִיד מִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לְזוּלָתוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא תָּמִיד.
ט. מי שמתערב תמיד בעסקי אחרים הוא הכי אומלל
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא דַּיְקָא לְאָדָם אֲשֶׁר בּוֹרֵחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מְבַלְבֵּל עַצְמוֹ מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר, רַק תָּמִיד מַחֲשַׁבְתּוֹ, דִּבּוּרָיו וּמַעֲשָׂיו הֵם מִשְׁתּוֹקְקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שֶׁפַע מֵחַי הַחַיִּים, וְלֹא אִכְפַּת לוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל מַדְרֵגָה כָּזוֹ, דַּיְקָא הוּא חַי חַיִּים טוֹבִים, וְרַק הוּא הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל זֶה, וְאָז חַי חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, וּלְהִפּוּךְ מִי שֶׁמִּתְעָרֵב תָּמִיד בְּעִסְקֵי אֲחֵרִים, וּמַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ בְּעִנְיָנִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּכִים לוֹ כְּלָל, הוּא הֲכִי אֻמְלָל, כִּי תָּמִיד מִסְתַּבֵּךְ בְּסִבּוּכִים אֲחֵרִים, וּמָרִים וְרָעִים לוֹ הַחַיִּים, וּבִפְרָטִיּוּת מִי שֶׁמִּתְעָרֵב בְּרִיב לֹא לוֹ, וְתָמִיד הוּא בְּאֶמְצַע, אֲזַי הוּא סוֹבֵל יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְכָל-כָּךְ מָרִים לוֹ הַחַיִּים, עַד שֶׁנִּמְאָס לוֹ הַכֹּל; עַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, לָקַחַת אֶת עַצְמְךָ בְּיָדֶיךָ, וּמֵעַכְשָׁו תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ, שֶׁלֹּא תִּתְעָרֵב בְּשׁוּם מְרִיבוֹת וַעֲסָקִים שֶׁל אֲחֵרִים, אַתָּה רְאֵה לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים שֶׁלְּךָ דַּיְקָא, וְאָז תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, וְעוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ, הַיְנוּ שֶׁתַּרְגִּישׁ כָּל מִינֵי נְעִימוּת בְּחַיֶּיךָ.
י. ירגיל האדם את עצמו לברח רק אליו יתברך ואז ירגיש אושר בחיים
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" הוּא דַּוְקָא כְּשֶׁאָדָם מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִכָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה עִמּוֹ, וּבוֹרֵחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּזֶה הָעוֹלָם עוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד מְרִירוּת דִּמְרִירוּת עַד אֵין סוֹף, וְהָאָדָם נוֹפֵל מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אֶל צָרוֹת צְרוּרוֹת, וּמָרִים לוֹ הַחַיִּים עַד מְאֹד, עַד שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי-אָדָם, שֶׁאוֹמְרִים לְעַצְמָם – הַלְוַאי שֶׁכְּבָר יַגִּיעַ הַסּוֹף שֶׁלָּהֶם, כִּי מַה שָּׁוִים לָהֶם הַחַיִּים מֵרֹב מְרִירוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, שֶׁעוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם מִבַּיִת וּמִבַּחוּץ, וְיֵשׁ בְּנֵי-אָדָם, אֲשֶׁר מֵרֹב מְרִירוּת, צָרוֹת, חֲלִישׁוּת-הַדַּעַת וְעָגְמַת-נֶפֶשׁ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִבְּנֵיהֶם, מִבְּנוֹתֵיהֶם וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם, הֵם חוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְאַבֵּד, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לִבְרֹחַ לְמֶרְחַקִּים וְכַדּוֹמֶה, כָּל אֶחָד כְּפִי צָרוֹתָיו וּמְרִירוּתוֹ, מַה שֶּׁסּוֹבֵל, וּבֶאֱמֶת אִם יִהְיֶה לְךָ רַק קְצָת שֵׂכֶל, תִּצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרַח, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִסָּתֵר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְאַדְּרַבָּה אִם רַק תַּחֲשֹׁב שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מָקוֹם לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ אוֹ לְהִתְחַבֵּא וּלְהַסְתִּיר עַצְמְךָ מִפָּנָיו, אָז דַּוְקָא יַתְחִילוּ צָרוֹתֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר; עַל-כֵּן הָעִקָּר לִבְרֹחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְהָסִיר מֵעֵינָיו אֶת כָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל זוּלָתוֹ, וְלֹא לָשִׂים לֵב אֶל כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצָיו, רַק יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְהַבֵּן אֶל אָבִיו, וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הֶעָבָר שֶׁלּוֹ, וְיָבוֹא רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּוְקָא יַרְגִּישׁ "אֹשֶׁר הַחַיִּים", וְיִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, וְיִצְחַק מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
יא. אל תצפה לשולחן חבריך
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, אֲשֶׁר עִקַּר אֹשֶׁר הַחַיִּים הוּא רַק לִבְרֹחַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם עֵסֶק עִם אֲחֵרִים כְּלָל, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי-אָדָם, שֶׁהֵם דּוֹקְרִים אֶת זוּלָתָם בְּחֶרֶב לְשׁוֹנָם, וּמַכְאִיבִים לָהֶם מְאֹד מְאֹד; וְעַל-כֵּן אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִבְרֹחַ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּמְפָרֵשׁ אֶת כָּל שִׂיחָתוֹ וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו רַק לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר עַל-יְדֵי כָּל זֶה נִכְלָל בְּחַי הַחַיִּים, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר וְזִיו הֶאָרַת חַי הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵין לְךָ עוֹד נֹעַם וַעֲרֵבוּת, זִיו וִידִידוּת אֹשֶׁר הַחַיִּים כְּמוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ – שֶׁאֵין לוֹ אַף אֶחָד בַּחַיִּים, שֶׁיָּבִין אוֹתוֹ, רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, וְעַל-כֵּן אֵין לוֹ לָלֶכֶת אֶל אַף אֶחָד בָּעוֹלָם, רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְכָל מַה שֶׁיַּחְקֹק בְּדַעְתּוֹ אֶת אֲמִתַּת יְדִיעָה זוֹ, כְּמוֹ-כֵן יִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, כִּי בְּדֶרֶךְ כְּלָל עִקַּר כָּל הָאַכְזָבוֹת וְהַכִּשְׁלוֹנוֹת בַּחַיִּים הוּא רַק, כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד בָּעוֹלָם, שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לוֹ, וְעַל-כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא אֶת הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ, אוֹ אֲפִלּוּ נִדְמֶה לוֹ בְּקַטְנוּת דַּעְתּוֹ, שֶׁכְּבָר מָצָא אֶת הָאָדָם הַזֶּה שֶׁחִפֵּשׂ, אַךְ הַלָּה אֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲשֶׁר מִכָּל זֶה הוּא נַעֲשָׂה מְאֻכְזָב וְשָׁבוּר כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר; צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע הֵיטֵב, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְשֶׁשּׁוּם בְּרִיָּה לֹא תְּאַכְזֵב אוֹתְךָ, וְשׁוּם בְּרִיָּה לֹא תְּבַלְבֵּל לְךָ אֶת דַּעְתְּךָ, וְשֶׁאַף אֶחָד לֹא יֹאמַר לְךָ שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, אוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, כִּי זֶה לֹא תָּלוּי בּוֹ כְּלָל; וְעַל-כֵּן אַל תִּהְיֶה מְאֻכְזָב מִשּׁוּם בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, וְאַל תְּצַפֶּה אֶל שֻׁלְחַן חֲבֵרֶיךָ, אַתָּה בְּרַח לְךָ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּתְדַבֵּר רַק עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּתְסַפֵּר רַק לְפָנָיו אֶת כָּל מַה שֶּׁכּוֹאֵב לְךָ, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים עִם בָּשָׂר-וָדָם בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוּא מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וּמְסַבֵּב כָּל עָלְמִין, וְאֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וּכְכָל מַה שֶּׁתַּכְנִיס בְּדַעְתְּךָ יְדִיעָה זוֹ, כְּמוֹ-כֵן תִּתְגַּלֶּה אֵלֶיךָ הֶאָרָה נוֹרָאָה וְנִפְלָאָה מֵעֹצֶם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ עַל פָּנֶיךָ אוֹרוֹ הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וְיִהְיֶה דִּבּוּרְךָ אֵלָיו בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ מַמָּשׁ, פָּנִים אֶל פָּנִים, וְאָז לֹא תִּצְטָרֵךְ אֶת אַף אֶחָד בָּעוֹלָם, וְתִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, כִּי רַק זֶה נִקְרָא אֹשֶׁר הַחַיִּים – כְּשֶׁבָּא אֶל הַכָּרָה זוֹ, אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַף אֶחָד בָּעוֹלָם זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָרֶגַע הֲכִי מְאֻשָּׁר הַזֶּה, אָז דַּוְקָא תַּרְגִּישׁ אֶת אֹשֶׁר הַחַיִּים, וּכְבָר לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם אָדָם יוֹתֵר מְאֻשָּׁר מִמְּךָ; וּזְכֹר כְּלָל זֶה מְאֹד מְאֹד, כִּי תִּצְטָרֵךְ אֶת זֶה בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, כִּי עַל-פִּי-רֹב הָאָדָם כָּל-כָּךְ שָׁבוּר, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא הֲכִי אֻמְלָל בַּחַיִּים, כִּי אֵין לוֹ חָבֵר, וְאֵין לוֹ לִפְנֵי מִי לְסַפֵּר אֶת לִבּוֹ, וְאֵין מִי שֶׁיָּבִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ, שֶׁיֵּשׁ בְּאֵיזֶה מָקוֹם חָבֵר וְאָדָם כָּזֶה, הוּא צָרִיךְ לְטַלְטֵל עַצְמוֹ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת, עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ כְּבָר אֵלָיו, הַלָּה אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אוֹ אֵין לוֹ זְמַן בַּעֲבוּרוֹ, אֲשֶׁר מִכָּל זֶה הוּא נִשְׁבָּר כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, וְנַעֲשֶׂה מְאֻכְזָב בְּחַיָּיו, וְנִדְמֶה לוֹ אֲשֶׁר בְּוַדַּאי הוּא מָלֵא כִּשְׁלוֹנוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁיַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ יְדִיעָה זוֹ הֵיטֵב, אָז דַּוְקָא יִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר, וְיַרְגִּישׁ טַעַם בְּחַיָּיו, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ רַק בּוֹ יִתְבָּרַךְ, נַעֲשָׂה הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, וְרַק זֶה נִקְרָא אֹשֶׁר הַחַיִּים הָאֲמִתִּי; אַשְׁרֵי לוֹ!
יב. הרגל עצמך לשמוע כלי זמר
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי חַיֵּי הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הֵם קָשִׁים מְאֹד מְאֹד, וְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹ הַקַּטְנוּת וְהַיְרִידוֹת, וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַהַשְׁלָכוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁנּוֹפֵל וְיוֹרֵד וְנִשְׁלָךְ לַמָּקוֹם שֶׁנּוֹפֵל וְיוֹרֵד וְנִשְׁלָךְ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, עַד שֶׁעַל-פִּי-רֹב נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ אָבַד מָנוֹס וְתִקְוָה מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהוֹלְכִים בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִתְאַבְּדוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, מֵרֹב מְרִירוּת וְדִכָּאוֹן שֶׁנִּכְנְסוּ בָּהֶם וְיֵשׁ שֶׁנּוֹפְלִים עוֹד יוֹתֵר, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם, שֶׁהֵם הֲכִי גְּרוּעִים, וְהוֹלְכִים בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אַשְׁמָה וְקָשֶׁה וְכָבֵד לְהוֹצִיא אוֹתָם מִמַּחֲשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלּוּ, וּבֶאֱמֶת אַחַר קְצָת יִשּׁוּב הַדַּעַת, כְּשֶׁזּוֹכִים לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתָּם, הֲלֹא יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ הֶבֶל הֲבָלִים, הִנֵּה אֲנַחְנוּ כָּאן וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ שָׁם, וְהַחַיִּים פּוֹרְחִים מְאֹד וְעַל-כֵּן עַל מָה וְלָמָּה לְהִתְבַּלְבֵּל מִכָּל דָּבָר קָטָן אוֹ גָּדוֹל, יוֹתֵר טוֹב לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ אָב הָרַחֲמָן, מְקַבֵּל אֶת כָּל הַשָּׁב אֵלָיו, וַאֲפִלּוּ עוֹמֵד אָדָם וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְתַקֵּן הַכֹּל, הָעִקָּר שֶׁרַק יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ; וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלָשׁוֹן שֶׁרָגִיל בָּהּ, וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, וְעַל-יְדֵי-זֶה יוֹרִיד מֵעֲצַבָּיו וּמִלִּבּוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁמֵּעִיק לוֹ, וְיִזְכֶּה לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּחַיֵּי הַחַיִּים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְיַרְגִּישׁ כָּל מִינֵי עֲרֵבוּת, נֹעַם, זִיו וְחִיּוּת אֲמִתִּיִּים, וְיִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים, כִּי זֶה עִקַּר אֹשֶׁר הַחַיִּים, כְּשֶׁאֵין עָלָיו שׁוּם מְתָחִים, וְאֵין לוֹ שׁוּם קֻשְׁיוֹת וּסְפֵקוֹת וְעַקְמוּמֻיּוֹת בִּלְבָבוֹ עָלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָז דַּוְקָא מִשְׁתַּנִּים לוֹ כָּל הַחַיִּים; עַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הֶעָבָר שֶׁלְּךָ, וְהַרְגֵּל עַצְמְךָ לִשְׁמֹעַ כָּל כְּלֵי זֶמֶר, וּתְחַזֵּק אֶת עַצְמְךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְאַל תַּמְשִׁיךְ עַצְמְךָ כָּל-כָּךְ אֶל הַצַּעַר, אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר חָטָאתָ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִינֵי עֲבֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ עֲדַיִן עוֹבֵר עָלֶיךָ מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַתָּה רְאֵה רַק לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֲמִתִּית אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְתִשְׁתּוֹקֵק רַק אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, וְתִהְיֶה אַךְ וְרַק בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, כִּי מִכָּל הָעַצְבוּת וְהַדִּכְאוֹנוֹת לֹא יָבוֹא לְךָ שׁוּם דָּבָר, וְלֹא תְּתַקֵּן שׁוּם דָּבָר, כִּי זֶה רַק יוֹרִיד וְיַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ בְּנוּקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וִימָרֵר אֶת חַיֶּיךָ מַה שֶּׁאֵין כֵּן, כְּשֶׁתַּרְגִּיל עַצְמְךָ לִשְׁכֹּחַ אֶת הֶעָבָר, וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת תָּמִיד רַק בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וּתְדַבֵּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן תְּדַבֵּר עִם אֲחֵרִים דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, עַל-יְדֵי זֶה תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, וְתַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת מַה נִּקְרָא אֹשֶׁר הַחַיִּים; אַשְׁרֵי הַמְצַיֵּת אֶת כָּל זֶה, וְאָז טוֹב לוֹ תָּמִיד.
יג. לשמור את הדיבור
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר! אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, אָז קַבֵּל עַל עַצְמְךָ לִשְׁמֹר אֶת פִּתְחֵי פִּיךָ, וְלִבְלִי לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּעֲנֶה לִמְבַזֵּי נַפְשְׁךָ, וְלִמְחָרְפֶיהָ, רַק תִּדֹּם וְתִשְׁתֹּק לִמְצַעֲרֵי נַפְשְׁךָ וְלִמְבַזֶּיהָ, וּלְבַל תָּגִיב לָהֶם, כְּלָל וּכְלָל לֹא, וְאָז דַּוְקָא תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, כִּי הַשּׁוֹמֵר אֶת דִּבּוּרֵי פִּיו, הֲרֵי הוּא הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, כִּי "אֹשֶׁר הַחַיִּים" תָּלוּי רַק כְּפִי שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹר אֶת דִּבּוּרוֹ, וּכְמַאֲמַר הֶחָכָם: "עַד שֶׁהַדִּבּוּר בְּפִיךָ, אַתָּה מוֹשֵׁל עָלָיו, וּכְשֶׁהוֹצֵאתָ אֶת הַדִּבּוּר, הַדִּבּוּר מוֹשֵׁל עָלֶיךָ", כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם כְּבָר הוֹצִיא מִפִּיו אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ, הֲרֵי זֶה עוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מֵהַחַיִּים, וְהוּא הֲכִי אֻמְלָל בְּחַיָּיו, כִּי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ, וְאִם הַדִּבּוּר הוּא בְּבֵיתוֹ עִם אִשְׁתּוֹ, אֲזַי גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ מְרִיבוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת, וְחַיָּיו מְמֻרְמָרִים עַד מְאֹד; וְעַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי, לִשְׁמֹר אֶת דִּבּוּרְךָ, וְלֹא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב, אַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִפִּיךָ, וְאָז דַּוְקָא עַל-יְדֵי שְׁתִיקָתְךָ תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, וְתִזְכֶּה לִרְאוֹת, לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ אֶת "אֹשֶׁר הַחַיִּים"; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה; וְאַשְׁרֵי הַמּוֹדֶה לִדְבָרַי אֵלֶּה.
יד. כרוזים ורמזים עליונים
רְאֵה, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כַּמָּה בִּקַּשְׁתִּיךָ וְהִזְהַרְתִּיךְ, שֶׁתִּשְׁמֹר מְאֹד אֶת פִּתְחֵי פִּיךָ, וְאַל תְּדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, כִּי דַּוְקָא עַל-יְדֵי-זֶה תִּסְבֹּל אַחַר-כָּךְ מַה שֶּׁתִּסְבֹּל יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים, כִּי כְּשֶׁתַּפְקִיר אֶת הַדִּבּוּר לְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה, זֶה מֵבִיא אוֹתְךָ לְמַחֲלֹקֶת וְלִמְרִיבוֹת, לְוִכּוּחִים וּלְסִכְסוּכִים, וְזֶה רַק יְמָרֵר אֶת חַיֶּיךָ, מַדּוּעַ לֹא תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לֹא לְדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, וְתִדֹּם וְתִשְׁתֹּק, וְאַל תִּכָּנֵס בְּשׁוּם מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת, וְאָז דַּוְקָא תַּצְלִיחַ בְּחַיֶּיךָ, וְתִהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר "אֹשֶׁר הַחַיִּים" תָּלוּי דַּוְקָא בִּשְׁמִירַת הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר זֶה כְּבָר מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְסַבְלָנוּת וְלַאֲרִיכַת אַפַּיִם, וּכְבָר אֵינוֹ כּוֹעֵס, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי מִי שֶׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְאֵינוֹ מֵגִיב כְּלָל, רַק סוֹתֵם פִּיו וְסוֹבֵל, אָז דַּוְקָא יִתְגַּלֶּה לִפְנֵי עֵינָיו אוֹר נוֹרָא וְנִפְלָא עַד מְאֹד, שֶׁיַּרְגִּישׁ אֵיךְ שֶׁהַכֹּל לַכֹּל אֱלֹקוּת גָּמוּר הוּא, וְאֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְדָבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן הַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַפְּרָטֵי פְּרָטִית, וְיַטֶּה אֶת אָזְנָיו וְיִשְׁמַע רְמָזִים נוֹרָאִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל מֵאֵין סוֹף וְעַד אֵין תַּכְלִית בְּכָל יוֹם, בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע אֶל כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל, וּמְגַלֶּה לוֹ גִּלּוּיִים נוֹרָאִים וּרְמָזִים נִפְלָאִים, אֲשֶׁר זֶהוּ עִקַּר אֹשֶׁר הַחַיִּים, מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַטּוֹת לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, אָזְנָיו וְעֵינָיו אֶל כָּל זֶה, אַךְ מֵחֲמַת רֹב עֲווֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו שֶׁל אָדָם, נִטַּמְטֵם שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ, וְנִסְתָּרִים מֵעֵינָיו וּמֵאָזְנָיו כָּל הַכְּרוּזִין וְהָרְמָזִים הָעֶלְיוֹנִים, וְעַל-כֵּן סוֹבֵל כָּל-כָּךְ בְּחַיָּיו, וְהַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת דִּבּוּרוֹ כְּלָל; וְעַל-כֵּן עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, יְדִידִי הַיָּקָר, וְהַרְגֵּל עַצְמְךָ עַל כָּל פָּנִים מֵהַיּוֹם הַזֶּה לִשְׁמֹר אֶת דִּבּוּרֵי פִּיךָ, וְאַל תְּדַבֵּר כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בְּשׁוּם וִכּוּחִים וְסִכְסוּכִים עִם שׁוּם בְּרִיָּה, רַק תִּשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר תָּמִיד בִּנְעִימוּת וּבְיִשּׁוּב-הַדַּעַת דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְדִבּוּרֵי הִתְחַזְּקוּת, וּתְדַבֵּר עַל לֵב כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל דִּבּוּרֵי נִחוּמִים, וְאָז דַּוְקָא תִּהְיֶה הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, כִּי עִקַּר אֹשֶׁר הַחַיִּים תָּלוּי אַךְ וְרַק בִּשְׁמִירַת הַדִּבּוּר – לִשְׁמֹר עַל דִּבּוּרוֹ, וְלֹא לְהַפְקִירוֹ כְּלָל; וּזְכֹר כְּלָל זֶה, כִּי תִּצְטָרֵךְ אֶת זֶה תָּמִיד!
טו. לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, אֲהוּבִי, אָחִי הַיָּקָר, כִּי דַּיְקָא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר תָּמִיד לְזוּלָתוֹ, הוּא הֲכִי מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, כִּי לְהִפּוּךְ, מִי שֶׁתָּמִיד מְמֻרְמָר, וְשׂוֹנֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת, הוּא הֲכִי אֻמְלָל בְּחַיָּיו, וּמָרִים לוֹ מְאֹד כָּל הַחַיִּים, כִּי הוּא תָּמִיד רָב עִם זוּלָתוֹ; וְעַל-כֵּן רְאֵה, אֲהוּבִי אָחִי הַיָּקָר, לָקַחַת אֶת עַצְמְךָ בְּיָדֶיךָ, וְתַרְגִּיל עַצְמְךָ לְקַבֵּל אֶת כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּתְדַבֵּר אֵלָיו דִּבּוּרֵי נִחוּמִים וְהִתְחַזְּקוּת, וֶאֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַפְּרָטֵי פְּרָטִית, וּבָזֶה תְּחַיֶּה אוֹתוֹ מַמָּשׁ, וְאַתָּה תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, וְכֵן הוּא יִהְיֶה מְאֻשָּׁר בְּחַיָּיו, כִּי בְּפֵרוּשׁ גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר טוֹב, הַכֹּל חֲפֵצִים לִשְׁמֹעַ (עַיֵּן לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן כ"ט), וְכָל אֶחָד סוֹבֵל בְּחַיָּיו מַה שֶּׁסּוֹבֵל, וּבָזֶה שֶׁתְּחַזֵּק אוֹתוֹ, וּתְאַמֵּץ אוֹתוֹ, בָּזֶה שְׁנֵיכֶם תִּהְיוּ מְאֻשָּׁרִים בְּחַיֵּיכֶם, כִּי אֵין לְךָ עוֹד מְאֻשָּׁר בַּחַיִּים יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁזּוֹכֶה לַעֲזֹר לְזוּלָתוֹ תָּמִיד; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה, וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא!
תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!
**************
עִקַּר יִשּׁוּב הַדַּעַת הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַמֹּחַ מְיֻשָּׁב, וְיָכוֹל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ כִּרְצוֹנוֹ, לַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, אֲבָל עַל-יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת הַמֹּחַ וְהַדַּעַת בְּגָלוּת, וְקָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. נִמְצָא, שֶׁעַצְבוּת הִיא מְנִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
(לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן י')