קוּנְטְרֵס
מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר
בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל סָבְלוּ נִקְרָאוֹת עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. אֻמּוֹת הָעוֹלָם שׂוֹנְאִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (סִפְרֵי בְּהַעֲלֹתְךָ ט, י): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, הֲלָכָה הִיא בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, וְלֹא יוֹעִיל מְאוּמָה, וּמֵאָז שֶׁקִּבְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי יָרְדָה שִׂנְאָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם לְעַם עוֹלָם (שַׁבָּת פט); אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בְּאֵל אֶחָד, הֵם מַרְגִּישִׁים עַצְמָם נְחוּתִים, כִּי עַם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם תּוֹרָה, וְהֵם דְּבוּקִים בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לָהֶם מִצְווֹת, שֶׁהֵן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף אֶחָד אֵינוֹ מַכְרִיחָם לְקַיֵּם מִצְווֹת, אֶלָּא חֲפֵצִים לְמַלֵּא רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה.
וְלָכֵן דַּיְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁאָנוּ מְכִינִים אֶת עַצְמֵנוּ לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר" גָּדוֹל, עַכְשָׁו הוּא הַזְּמַן שֶׁכֻּלָּנוּ נִתְעוֹרֵר בְּיַחַד לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר עָבַר עַל עַם יִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁעָבַר, וַעֲדַיִן עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, הֵן מִבְּנֵי עֵשָׂו וְהֵן מִבְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ מְאֹד שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ גּוֹי כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן י'), שֶׁזּוֹ הַשִּׂמְחָה הֲכִי גְּדוֹלָה, שֶׁיְּהוּדִי יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בָּהּ – שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. וּבֶאֱמֶת מָה אָנוּ רוֹאִים? עַם יִשְׂרָאֵל הֵם בְּנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַהֲוָיָ"ה אֱלֹקֵיכֶם". וְאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (בְּרָכוֹת ו.): הַתְּפִלִּין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, מַה כָּתוּב בָּהֶם? מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. עַם יִשְׂרָאֵל מְיַחֲדִים אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, עַל אַף כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, הֶחֱזִיקוּ בָּאֱמוּנָה, וּבֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת יד, לא): "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", שׁוֹאֲלִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח): אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ, בַּה' לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֶלָּא עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְלָכֵן אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סא), שֶׁכָּל-כָּךְ אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל יָדָהּ הָאָדָם יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְאֵינוֹ נוֹטֶה – לֹא לְיָמִין וְלֹא לִשְׂמֹאל, אֶלָּא הוֹלֵךְ עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. כִּי הַיְסוֹד בְּעַם יִשְׂרָאֵל זֶה אֱמוּנַת חֲכָמִים, אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל חַכְמֵי הַתּוֹרָה, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיקֵי הַדּוֹר, וְלֹא לְהַמְרוֹת פִּיהֶם, כִּי הֵם הַמּוֹלִיכִים אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה. כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ תְּלוּיָה רַק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי בְּלִי זֶה לֹא יוֹדְעִים מַה זֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וּבְלִי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל-פֶּה, אֵין יוֹדְעִים מַה כָּתוּב בְּתוֹךְ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.
וְלָכֵן כָּל הַגְּאֻלָּה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל זָכוּ לָהּ מֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, אַחַר שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם צָרוֹת וְיִסּוּרִים, שְׁמָדוֹת וַהֲרִיגוֹת וּרְצִיחוֹת, וּבְכָל פַּעַם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הֵאִיר לָהֶם, שֶׁיָּצְאוּ מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר" עַל-יְדֵי חַכְמֵי הַתּוֹרָה, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, וְכֵן עַתָּה, שֶׁאָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר" לִזְכּוֹת לְקַבֵּל אֶת חַג הַפֶּסַח, חַג הַחֵרוּת, וְלָצֵאת כְּבָר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרַשׁ אַגָּדָה), שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, וּמִכֻּלָּם לֹא הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל; רַק אֶת עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ הוֹרְגִים וְרוֹצְחִים, חוֹנְקִים וְשׂוֹרְפִים. וְזֹאת אָנוּ רוֹאִים מֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְאֻחָדִים נֶגֶד עַם יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה יג, סִימָן ד'): כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל. וְעָלֵינוּ לִזְכֹּר אֶת זֹאת בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר". וְלָכֵן אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (פְּסָחִים קטז.): בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם;
עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ עוֹבְרִים צָרוֹת וְיִסּוּרִים, מְרִירוּת וְהַרְפַּתְקָאוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, לוּלֵא שֶׁשָּׁלַח לָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא צַדִּיקֵי אֱמֶת הַדְּבוּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהֵם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ. כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן עח), אֲשֶׁר אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל; אֵין דָּבָר כָּזֶה לְהִתְיָאֵשׁ, אֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים שֶׁעוֹבֵר עַל בְּנֵי-אָדָם, שֶׁנִּמְצָאִים בְּחֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, צְרִיכִים לְהַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִים לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר", שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן קיב): אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִים לְתַקֵּן. אֵין מֻשָּׂג שֶׁאָדָם רַק מְקַלְקֵל, וְנִמְצָא בַּאֲפֵלָה וּבְחֹשֶׁךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן וְלָצֵאת לְאוֹר גָּדוֹל, אֵין מֻשָּׂג כָּזֶה! גִּלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁאֲפִלּוּ בַּמַּצָּבִים הֲכִי קָשִׁים שֶׁעוֹבְרִים עַל בְּנֵי-אָדָם, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ, וּצְרִיכִים לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, וְלָבוֹא אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּלְדַבֵּר אֵלָיו, שֶׁזּוֹ נִקְרֵאת הִתְבּוֹדְדוּת, אֲשֶׁר אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק ב', סִימָן כה), שֶׁהִתְבּוֹדְדוּת הִיא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה מֵהַכֹּל, דְּהַיְנוּ שֶׁאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ לְדַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּשְׂפַת הָאֵם שֶׁלּוֹ, וְכָל צְרָכָיו – בֵּין בְּגַשְׁמִי וּבֵין בְּרוּחָנִי מְבַקֵּשׁ רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה מְאֹד מְאֹד חָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם סוֹבֵל יִסּוּרִים, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מְרִירוּת בַּבַּיִת, צָרוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, אֵין לוֹ שׁוּם נַחַת וְכוּ', אֲשֶׁר לֹא חָסֵר יִסּוּרִים, בַּר מִינָן , וְאָדָם בָּא בְּלֵב נִשְׁבָּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְשׁוֹפֵךְ אֶת כָּל לִבּוֹ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּמְסַפֵּר לוֹ יִתְבָּרַךְ הַכֹּל לַכֹּל, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, עַל-יְדֵי-זֶה יוֹצֵא "מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר", וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, אֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, כִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְאֹד מְאֹד חָשׁוּב יְהוּדִי שָׁבוּר, בַּעַל לֵב נִשְׁבָּר, וּבָא אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל אֲשֶׁר מֵעִיק לוֹ, אֲזַי זוֹכֶה לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר"; וְזֶה סוֹד יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁאָנוּ מְצֻוִּים לְזָכְרָהּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם; כִּי יֵשׁ לָנוּ מִצְוַת עֲשֵׂה לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וְעִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע זֶה גִּלּוּי אֱמוּנָה – "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֲוָיָ"ה אֱלֹקֵינוּ הֲוָיָ"ה אֶחָד", שֶׁנִּזְכֹּר אֲשֶׁר מִי מְחַיֶּה וּמְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה? רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְלָכֵן בָּעֶרֶב נִזְכֹּר כָּל הַלַּיְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְחַיֶּה אֶת הַבְּרִיאָה, וְהַמִּצְוָה בַּבֹּקֶר לִזְכֹּר אֶת זֹאת כָּל הַיּוֹם, וְלֹא לְהַסִּיחַ דַּעַת כְּרֶגַע, שֶׁדָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחַת הַמַּאֲצִיל הָעֶלְיוֹן.
וּכְפִי שֶׁאָדָם מַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, כָּךְ חַיָּיו נְעִימִים וְקַלִּים. וְרַבֵּנוּ זַ"ל אוֹמֵר (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רנ), שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים לָאָדָם, הֵם רַק מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, אֲשֶׁר זוֹ שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד'): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הֲוָיָ"ה אֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"; זֶה מַה שֶּׁאָדָם צָרִיךְ לְהַחְדִּיר בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵין טֶבַע, מִקְרֶה וּמַזָּל. חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן כח): אֵין לְךָ כְּשָׁפִים כִּכְשָׁפִים שֶׁל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר הָיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים, מְלֵאֵי זֻהֲמָה. וְעַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר אֶת כּוּר הַבַּרְזֶל הַזֶּה, לִהְיוֹת בֵּין אֻמָּה שְׁפָלָה כְּמִצְרַיִם, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם הָיוּ מְאֹד מְגֻנִּים, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (תּוֹרַת כֹּהֲנִים אַחֲרֵי יח): מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָעַמִּים; וְעַם יִשְׂרָאֵל הֻצְרְכוּ לַעֲבֹר אֶת הַסֵּבֶל הַזֶּה וְהֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד, מִכָּל מַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם, וְדַיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה זָכוּ לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר". וְזֶה מַה שֶּׁאָנוּ מְחַכִּים וּמְצַפִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה וּבְכָל רֶגַע וְרֶגַע לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה. כִּי כָּל הַגָּלוּת זֶהוּ חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְהַגְּאֻלָּה הִיא אוֹר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעַצְמוֹ, וְאָז יִתְקַיֵּם (צְפַנְיָה ג, ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ לְכָל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'"; וְלָכֵן אוֹמֵר הָאֲרִ"י זַ"ל, שֶׁבְּמִצְרַיִם הַמֹּחִין הָיוּ בְּצִמְצוּם, מֵצַר-יָם – אוֹתִיּוֹת מִצְרַיִם, שֶׁהַמֹּחִין שֶׁהֵם יָם הַחָכְמָה הָיוּ בְּמֵצַר, הַיְנוּ שֶׁהַמֹּחַ יָשֵׁן, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן ס'): יֵשׁ בְּנֵי-אָדָם שֶׁיְּשֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם, וִיכוֹלִים לַעֲבֹר לָאָדָם שִׁבְעִים שָׁנָה וְהוּא יָשֵׁן, מֹחוֹ יָשֵׁן.
וּמַה נִּקְרֵאת שֵׁנָה? שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אֲשֶׁר אֵין לְךָ שֵׁנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִזּוֹ. וְעַל זֶה אָמַר חֹנִי הַמְעַגֵּל (תַּעֲנִית כג.): מִי אִיכָּא דְּנָיֵים שִׁבְעִים שְׁנִין?! וּבְמָה אָנוּ רוֹאִים שֶׁאָדָם יָשֵׁן? שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּשְׂפַת הָאֵם שֶׁלּוֹ, זֶה סִימָן שֶׁמֹּחוֹ יָשֵׁן. וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא מְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם מֵהַשֵּׁנָה הָעֲמֻקָּה, וּמְגַלֶּה לוֹ אֲשֶׁר אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְלָכֵן הַצַּדִּיק פּוֹתֵחַ אֶת פֶּה הָאָדָם לְדַבֵּר אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְזוֹ הַמַּעֲלָה שֶׁאָדָם זוֹכֶה לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל צַדִּיק הַדָּבוּק בָּאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, הוּא זוֹכֶה לִהְיוֹת מְקֹרָב אֶל חַכְמֵי הַתּוֹרָה הַמַּרְבִּיצִים תּוֹרָה בָּרַבִּים, הֵם יְכוֹלִים לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם "מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר". אֲבָל עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמֵינוּ, כִּי כְּנֶגֶד זֶה יֵשׁ עֵרֶב-רַב הַמִּתְלוֹצְצִים מִכָּל אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים, וְהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם הַפִּקְחִים, אֲבָל כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם שֶׁאָדָם צָרִיךְ לַעֲזֹב אֶת זֶה הָעוֹלָם, אָז רוֹאִים מִי הִצְלִיחַ בַּחַיִּים וּמִי הִפְסִיד?! מִי שֶׁזָּכָה לְהַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְדִבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְסִפֵּר לְפָנָיו כָּל אֲשֶׁר עוֹבֵר עָלָיו, לָמַד תּוֹרָה, קִיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, אָדָם זֶה יָצָא בְּכָל יוֹם וָיוֹם "מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר", וּמִי שֶׁמִּתְלוֹצֵץ מִכָּל זֶה, מִסְכֵּן, מְבַלֶּה זְמַנּוֹ בְּלָשׁוֹן-הָרַע, רְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּדְבָרִים בְּטֵלִים, מַחֲלֹקֶת וּמְרִיבוֹת, הוּא נִמְצָא בְּגָלוּת גְּדוֹלָה, וְרָעִים וּמָרִים חַיָּיו, שֶׁהוֹלֵךְ נָע וָנָד, וְאֵינוֹ מוֹצֵא מְקוֹמוֹ. וְלָכֵן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! דַּיְקָא עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ מְכִינִים אֶת עַצְמֵנוּ לְחַג הַחֵרוּת, חַג הַפֶּסַח אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר", וְלֹא בְּחִנָּם שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר בְּעֵת שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים קְרִיאַת שְׁמַע, כִּי כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִים "שְׁמַע", שֶׁזֶּה גִּלּוּי הָאֱמוּנָה, עָלֵינוּ לִזְכֹּר בְּאֵיזֶה מַעֲמָד וּמַצָּב הָיִינוּ עַד עַכְשָׁו, הָיִינוּ בַּאֲפֵלָה גְּדוֹלָה, בְּחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּשֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם.
חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ רַבָּה ז'): אֵין לְךָ אֻמָּה בָּעוֹלָם שֶׁהָיְתָה שְׁטוּפָה בִּדְבָרִים מְכֹעָרִים וַחֲשׁוּדָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וּבְכָל מַעֲשִׂים רָעִים אֶלָּא הַמִּצְרִים בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּא לָהֶם תַּקָּלָה עַל יָדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל, נַעֲשֶׂה גַּם עַכְשָׁו, הָעֵרֶב רַב מִתְגַּבְּרִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲבִירִים אוֹתָם עַל הַדָּת, וְשׁוֹלְחִים אֶת שְׁלִיחֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ פֵּרוּדִים בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה כְּלַל הַגָּלוּת וְהַחֹשֶׁךְ, עַרְבִית, שֶׁמָּרִים מְאֹד חַיֵּי הָאָדָם; כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ חֹשֶׁךְ, אָז רָבִים זֶה עִם זֶה, אֶחָד נִכְנָס בְּתוֹךְ הַשֵּׁנִי, כִּי אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ מֵרֹב עֳבִיּוּת הַחֹשֶׁךְ, וְנִתְקָל בּוֹ וּמַפִּילוֹ, וּמִתְקוֹטְטִים וְכוּ'. אַךְ עִקַּר סוֹד חַג הַחֵרוּת, חַג הַפֶּסַח, שַׁחֲרִית, שֶׁאָנוּ מְכִינִים אֶת עַצְמֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת. וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן ל'): שַׁחֲרִי"ת רָאשֵׁי תֵּבוֹת: חָ'כָם, רָ'שָׁע תַּ'ם, שֶׁ'אֵינוֹ י'וֹדֵעַ. מַהִי הַשְּׁלֵמוּת בְּעַם יִשְׂרָאֵל? כְּשֶׁמְּאֻחָדִים יַחַד, אֲפִלּוּ אֶחָד חָכָם, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תַּם, אֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, כֵּיוָן שֶׁמִּתְאַחֲדִים יַחַד, זֶה חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, זֶה כְּבָר הַשַּׁחֲרִי"ת, אוֹר הַשַּׁחַר עוֹלֶה. וְזֶה יָבִיא לָנוּ אֶת הַגְּאֻלָּה, אִם אָנוּ נִתְאַחֵד יַחַד, וְנֹאהַב זֶה אֶת זֶה, נִשְׂרֹף אֶת הֶחָמֵץ, שֶׁהִיא הַגִּזְעָנוּת הָאֲרוּרָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּתוֹךְ תּוֹכֵנוּ, שֶׁאֶחָד שׂוֹנֵא אֶת הַשֵּׁנִי, וּלְבַל נַעֲבֹד זֶה עַל זֶה, הָבָה נַזְכִּיר לְעַצְמֵנוּ אֶת הָאֱמֶת, שֶׁעֲדַיִן אֶחָד שׂוֹנֵא אֶת זוּלָתוֹ, עֲדַיִן אֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת זוּלָתוֹ, וּמְדַבֵּר עָלָיו מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ, וְאֵיךְ אָנוּ רוֹצִים שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ הַגְּאֻלָּה?! וְלָכֵן לֹא בְּחִנָּם שֶׁהַגָּלוּת הַמָּרָה וְהָאֲרֻכָּה הַזּוֹ שֶׁעוֹבֶרֶת עָלֵינוּ נִקְרֵאת עַרְבִי"ת, חֹשֶׁךְ, שֶׁאָז הַסָּמֶ"ךְ-מֵ"ם, יִמַּח שְׁמוֹ וְגוּנְדָא דִּלֵיהּ, עוֹשִׂים פֵּרוּדִים בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה כְּלַל הַמִּפְלָגוֹת, פֶּלֶג, פֶּלֶג, כְּדוֹר הַהַפְלָגָה, לְפַלֵּג אֶת הָעָם, לְהַחְדִּיר שִׂנְאָה בֵּין אֶחָד לַשֵּׁנִי, לְהַפְרִיד אֶת הָעֵדוֹת – זוֹ הַגָּלוּת, זֶה הַחֹשֶׁךְ.
אֲבָל הַגְּאֻלָּה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים וּמְיַחֲלִים לָהּ הִיא – לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר", לִזְכּוֹת לְאוֹר הַשַּׁחַר, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם שֶׁהוּא עֲדַיִן רָחוֹק מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רפב)" שֶׁצְּרִיכִים לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר, כִּי בָּזֶה שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, יְכוֹלִים לְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר (תְּהִלִּים לז, ז): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"; אִם תְּחַפֵּשׂ וּתְבַקֵּשׁ וְתִמְצָא אֵצֶל כָּל יְהוּדִי הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, אֲזַי תִּרְאֶה שֶׁכְּבָר אֵינוֹ רָשָׁע, וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ אוֹתוֹ אָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁדָּנִים כָּל אֶחָד לְכַף זְכוּת, מַחֲזִירִים אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וּבֶאֱמֶת חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (בְּרָכוֹת נז): אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבְּךָ מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן; עַם יִשְׂרָאֵל בְּנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַהֲוָיָ"ה אֱלֹקֵיכֶם"; הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ, וְחָפֵץ שֶׁנְּלַמֵּד זְכוּת עַל כָּל יְהוּדִי, שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים שֶׁבָּעוֹלָם לִרְאוֹת רַק אֶת הַטּוֹב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לָצֵאת מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר". חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים (וַיִּקְרָא רַבָּה, פָּרָשָׁה ב'): אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְמֹשֶׁה: כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שַׁבֵּחַ, לְגַדְּלָם וּלְפָאֲרָם; מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְהוּא יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (ח"ג רעג.): "מַ'ה שֶּׁ'הָיָה ה'וּא שֶׁיִּהְיֶה" (קֹהֶלֶת ט), רָאשֵׁי תֵּבוֹת מֹשֶׁ"ה; מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, וְאֵיךְ גָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל? אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מְנָחוֹת סה:): מֹשֶׁה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה; וְכָתוּב בַּזֹּהַר: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תָּמִיד הִשְׁתּוֹקֵק לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּגִּיעוּ לְמַדְרֵגָתוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ קִטְרֵג, מֶה עָנָה לוֹ מֹשֶׁה? (בְּמִדְבַּר יא, כט): "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?! מִי יִתֵּן וְיִהְיוּ כָּל הָעָם נְבִיאִים"; מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָהַב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר זֶה נִקְרָא מַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ, וְרוֹצֶה לְהוֹצִיאָם מֵ"חֹשֶׁךְ לְאוֹר", לֹא-כֵן הַסָּמֶ"ךְ-מֵ"ם וְגֻנְדָּא דִּלֵיהּ, כָּל כֹּחָם זֶה 'הַפְרֵד וּמְשֹׁל', לַעֲשׂוֹת מְרִיבוֹת בֵּין נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, לִפְגֹּם וּלְהַרְבּוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ.
וְלָכֵן הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבִפְרָט עַכְשָׁו, שֶׁאָנוּ מְכִינִים אֶת עַצְמֵנוּ לְחַג הַחֵרוּת, חַג הַפֶּסַח, עָלֵינוּ לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ אֶת הַמִּצְוָה הַיְקָרָה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", לָדוּן אֶת כָּל אֶחָד לְכַף זְכוּת, וְלִזְכֹּר אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ עֲדַיִן מַחֲזִיק בְּאֶחָד – אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן פ'), שֶׁמָּצִינוּ מֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם יִצְרָם, כֵּיוָן שֶׁדָּרְשׁוּ מֵהֶם שֶׁיָּמִירוּ אֶת דָּתָם, קָפְצוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. לְמֵדִים מִכָּאן, שֶׁאֲפִלּוּ הָרָשָׁע הֲכִי גָּדוֹל, בַּר מִינָן, עֲדַיִן נִשְׁמָתוֹ מְאֻחֶדֶת בְּאֶחָד. וְכֵן זֶה אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְלָכֵן שַׁחֲרִי"ת רָאשֵׁי תֵּבוֹת: חָ'כָם, רָ'שָׁע, תַּ'ם, שֶׁ'אֵינוֹ י'וֹדֵעַ, כִּי כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה; אֶחָד חָכָם, אֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תַּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, כֻּלָּם מַחֲזִיקִים בְּאֶחָד, בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן ד'), שֶׁאֶחָ"ד בְּגִימַטְרִיָּה אַהֲבָ"ה, עָלֵינוּ לֶאֱהֹב אֶת כָּל יְהוּדִי, לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל, אֶחָד צָרִיךְ לַעֲזֹר לַזּוּלָת, וְזוֹ הַשְּׁלֵמוּת, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁנַּעֲשֶׂה חֶסֶד זֶה עִם זֶה. כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (תַּנְחוּמָא וַיֵּרָא א'): אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְיִשְׂרָאֵל, חָבִיב עָלַי חֶסֶד שֶׁאַתֶּם גּוֹמְלִים זֶה עִם זֶה יוֹתֵר מִכָּל הַזֶּבַח שֶׁזָּבַח לְפָנַי שְׁלֹמֹה; הַמֶּלֶךְ הִקְרִיב אֶלֶף קָרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְכָל קָרְבָּן הָיוּ בָּזֶה יִחוּדִים גְּדוֹלִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר חָשׁוּב הַחֶסֶד שֶׁיְּהוּדִי עוֹשֶׂה עִם זוּלָתוֹ, שֶׁזֶּה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה, שֶׁיְּהוּדִים יַעַזְרוּ זֶה לָזֶה, וְלֹא יִבְדְּקוּ בַּצִּיצִיּוֹת, אֶלָּא מְאֻחָדִים כֻּלָּם בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבָזֶה כָּל יְהוּדִי אוֹחֵז – אֶחָד חָכָם, הֶחָכָם מַחֲזִיק בְּאֶחָד, בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶחָד רָשָׁע, אֲפִלּוּ הָרָשָׁע לֹא יָמִיר דָּתוֹ, וְיִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶחָד תַּם, מִסְכֵּן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֲבָל בַּפְּנִימִיּוּת – נִשְׁמָתוֹ מְאֻחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל – מִסְכֵּן, אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֲבָל נִשְׁמָתוֹ מְאֻחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעָלֵינוּ לִמְצֹא אֶת הָאֶחָד הַזֶּה אֵצֶל כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, וְלַעֲזֹר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן מִצְוָה גְּדוֹלָה מְאֹד לַעֲזֹר לַזּוּלָת, וּבָזֶה שֶׁמַּתְחִילִים אֶת לֵיל הַסֵּדֶר: "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח" – מִי שֶׁאֵין לוֹ לֶאֱכֹל, מִי שֶׁאֵין לוֹ עַל צָרְכֵי הֶחָג – שֶׁיָּבוֹא וְנִתֵּן לוֹ, כִּי זֶה סִימַן חַג הַחֵרוּת, חַג הַפֶּסַח – שֶׁיְּהוּדִים עוֹזְרִים זֶה לָזֶה.
וְכָתוּב בַּזֹּהַר (זֹהַר חֵלֶק א' קד): בְּשַׁעְתָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לֵיהּ לְבַר נָשׁ, שׁוֹלֵחַ לוֹ עָנִי לִזְכּוֹת בּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִמְצָא הֵיכָן שֶׁנִּמְצָא, בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, אָסוּר לוֹ לְהִתְיָאֵשׁ, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְהוּא יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אֶת כָּל יְהוּדִי, וְאֵיךְ אָנוּ רוֹאִים וְיוֹדְעִים אֶת זֹאת? כִּי שׁוֹלֵחַ לָנוּ מַתָּנָה, וּמַהִי? עָנִי. כְּשֶׁבָּא לְפֶתַח בֵּיתֵנוּ יְהוּדִי, וּמְבַקֵּשׁ צְדָקָה, עָלֵינוּ לְתָפְסוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם וּבְפָנִים שְׂמֵחוֹת, לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי עֲנִיִּים בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְזֶה חָשׁוּב מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ. וְלָכֵן חַג הַפֶּסַח נִקְרָא חַג הַחֵרוּת, שֶׁאָנוּ עוֹזְרִים זֶה לָזֶה, וְאוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (מִדְרָשׁ זוּטָא שִׁיר הַשִּׁירִים א'): הַדּוֹרוֹן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא צְדָקָה, הַנּוֹתֵן צְדָקָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה בְּיָדוֹ עֲבֵרָה, וְנֶחְתַּם דִּינוֹ לֵאָבֵד, יָכוֹל לִהְיוֹת מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹמֵר לְמַלְאָךְ שֶׁל פֻּרְעָנוּת אַל תִּגַּע בּוֹ. אָנוּ נִמְצָאִים בְּצָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְעִידָה שֶׁהֵם פִּרְאֵי אָדָם – מִשְׁתּוֹלְלִים, אָדָם יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, וְצָרִיךְ לְרַחֲמִים רַבִּים, שֶׁיַּחֲזֹר בָּרִיא וְשָׁלֵם חֲזָרָה. וּמָה עוֹזֵר לָאָדָם? הַצְּדָקָה. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם (מִשְׁלֵי י, ב): צְ'דָקָה תַּ'צִּיל מִ'מָּוֶת; אוֹמֵר רַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי-מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רא), שֶׁזֶּהוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת: מַצֹּ"ת, אִם אָדָם נוֹתֵן לְעָנִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל מַצּוֹת לְפֶסַח, אֲזַי נִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". וְלָכֵן דַּיְקָא עַתָּה, כְּשֶׁאָנוּ מְכִינִים עַצְמֵנוּ לְחַג הַחֵרוּת, חַג הַפֶּסַח, וּמִשְׁתַּדְּלִים לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר, עָלֵינוּ לְקַבֵּל כָּל יְהוּדִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְלַעֲזֹר לְכָל הַנִּצְרָכִים, וּבִזְכוּת זֶה נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (בָּבָא בַּתְרָא י.): גְּדוֹלָה צְדָקָה, שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה, אָמֵן וְאָמֵן.
תַּם וְנִשְׁלַם שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!