חי בשנים: ה'תקמ"ז-ה'תרי"ט, נפטר בגיל: 72 • מקום מנוחתו: קוצק, פולין
הצדיק הקדוש רבי מנחם מנדל מורגנשטרן, מייסד חסידות קוצק המכונה 'השרף מקוצק', היה אדמו"ר חסידי ייחודי ויוצא דופן שבלט בחריפותו ובתקיפותו. מתלמידיו של 'החוזה מלובלין', 'היהודי הקדוש' ורבי שמחה בונים מפשיסחא.
ילדותו
נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787), בעיירה גוריי שבמחוז לובלין, לאביו רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן, ולאמו מרת אסתר בת רבי ישכר בער הלוי סגל, תלמיד הבעל שם טוב.
כבר מילדותו ניכר בו כי לגדולות נוצר, ולא פעם מצאוהו חבריו מתבודד לנפשו וזועק: "לבי ובשרי ירננו אל אל חי". מהיותו בחיידר התגלה כבעל כשרון מופלג ובעל תפיסה מהירה וקפץ מכיתה לכיתה עד כי בלית ברירה הוצרך אביו להוציאו מהחיידר ולהושיבו עם חברותא אשר מתאימה לאופיו ולכשרונותיו, שכן הוא היה חריף ביותר והיה חודר לעומקה של סוגיה קשה.
לאחר תקופה בה למד בעיר הולדתו גוריי, כבר לא נמצא עבורו מלמד מתאים אשר ידע ללמדו תורה, ולכן שלחו אביו לעיר זאמושץ שבפולין, ללמוד תורה בישיבתו המפורסמת של אב"ד זאמושץ, הרב יוסף הוכגלרנטר מחבר הספר 'משנת חכמים', אשר הוביל את הנער לשביל רצוף בתורה ועבודת השם על דרך האמת כפי אשר שאף עוד מקטנותו.
נישואיו והתקרבותו לחסידות
נישא למרת גליקל בת רבי אייזיק רייז מטומשוב בגיל עשרים, ועד אז העדיף שלא להתחתן עדיין משום שרצה ללמוד את התורה הקדושה בנחת וללא עול המשפחה. לאחר נישואיו עבר לגור עם זוגתו בעיר חותנו – טומשוב, שם המשיך לשקוד על התורה הקדושה בעודו סמוך על שולחן חותנו אשר הבטיח לו נדוניה גדולה ומזונות לכל ימי חייו.
בשנת ה'תקצ"ז נפטרה זוגתו ונטמנה בעיר וורקא, ורבי מנחם מנדל – ששימש כבר באדמו"רות, נשא בזיווג שני את מרת חיה בת רבי משה ליפשיץ, המכונה 'רבי משה חלפן'.
לאחר נישואיו הראשונים החל בחיפושים אחר רבי שממנו ישאב ממעיינות החכמה, ומשום שראה את עבודת השם הנפלאה של זקנו רבי ישכר בער הלוי סגל שהיה תלמיד הבעל שם טוב, פנה לחסידות במטרה למצוא את מבוקשו.
בתחילה נסע אל החוזה מלובלין אשר קיבלו בידיים פתוחות וכיבדו מאד, ואף ביקש ממנו שיצטרף בבוקר למניינו המצומצם שהיה מיועד אך ורק לחבריא קדישא. משם המשיך לאחר זמן קצר בדרכו ונסע לפשיסחא, אל רבי יעקב יצחק רבינוביץ' המכונה 'היהודי הקדוש' מפשיסחא, שם הצטיינה ההנהגה בחריפות המחשבה ובאווירה של למדנות אינטנסיבית. בפשיסחא מצא את מבוקשו ודבק ב'יהודי הקדוש' עד שהפך לאחד מבחירי תלמידיו.
באותה תקופה שררה בביתו עניות ודחקות רבה עד כדי מחסור בפת לחם ממש, זאת מאחר וחמיו אשר הבטיח לפרנסו כל ימי חייו ירד מנכסיו ולא הצליח לעמוד בהבטחתו. אך את רבי מנחם מנדל, אשר היה שקוע בכל מאודו רק בתורה ובעבודת השם, לא הטרידה בעיית הפרנסה כלל, ולמרות העניות הגדולה לא הסכים מעולם לקבל נדבות.
בנוסף לעניות והדחקות עבר על בני הזוג סבל נורא הרבה יותר, מאחר וכל ילדיהם שנולדו נפטרו בזה אחר זה ממחלות. רק בנו הבכור – רבי דוד, הצליח להתגבר על כל מחלותיו, ונשאר בחיים.
בשנת ה'תקע"ד נפטר 'היהודי הקדוש' מפשיסחא, ואז בחרו מרבית החסידים באחד מתלמידיו הבולטים – רבי שמחה בונים בונהרד מפשיסחא, למנהיג העדה הקדושה. גם רבי מנחם מנדל הפך לחסידו.
שלוש-עשרה שנים הנהיג רבי שמחה בונים מפשיסחא את קהל עדתו עד אשר נפטר ביום י"ב באלול ה'תקפ"ז.
הנהגתו הקדושה
לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים מפשיסחא, קיבלו חלק מחסידיו את מרותו של בנו יחידו רבי אברהם משה, בעוד שרובם הכתירו עליהם את רבי מנחם מנדל לאדמו"ר ולמנהיג. בין החסידים הבולטים שקיבלו את הנהגתו, היה מי שלימים נודע כבעל החידושי הרי"ם מגור.
תחילת הנהגתו הייתה בעיר טומשוב, חסידיו דבקו בו בכל ליבם בעודם לומדים בדרכו – לימוד גמרא בעיון בשילוב סברות חסידיות. על דבר אחד הקפיד יותר מכל, שלעולם לא לזוז מן האמת.
לאחר כשנה שבה ישב על כס ההנהגה בטומשוב, נאלץ לנדוד למקום אחר, עקב מחלוקת שקמה עליו. באותו הזמן התקבל תלמידו הרבי מקוסוב לרב ואב"ד בעיר קוצק שבפולין, ופנה לרבו בהצעה שיבוא לדור בעיר קוצק, כי שם לא יקומו החולקים נגדו מאחר וגם המרא דאתרא בעצמו הוא מתלמידיו. ואכן קיבל הרבי את עצת תלמידו ועבר לגור בעיירה קוצק.
הרבי דרש מחסידיו את המקסימום, ושאף לאיכות ולא לכמות באומרו: "אין ברצוני בחסידים רבים, מספיק לי מאתיים אברכים שכל אחד מהם יהיה בדרגתו של הבעל שם טוב הקדוש".
פעם התבטא תלמידו החידושי הרי"ם מגור, שהיה מפורסם כגאונה של פולין, ואמר: "גדול אני בתורה עד בואי לקוצק, אך כשאני נכנס לקוצק רואה אני מיהו גדול בתורה באמת!".
הרבי לא ייחס חשיבות למופתים, וכאשר סיפרו לו על איזה צדיק שאמר שבכוחו להחיות מתים, התבטא ואמר: "להחיות מתים? הלוא זה עניינו של הקדוש ברוך הוא… צדיק אמיתי צריך שידע להחיות את החיים!". וכשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו, אמר: "נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב".
הרבי מסתגר
כשגבר זרם הבאים לקוצק, החלו החסידים להטריד את הרבי הקדוש בבעיות גשמיות ולבקש את ברכתו, אך הרבי מקוצק העדיף להסתגר בחדרו ולעסוק בעבודת השם כדרכו בקודש, ורק לעיתים נדירות הופיע בפני חסידיו.
בעקבות הסתגרותו פרש ממנו בחג סוכות ה'ת"ר גדול תלמידיו רבי מרדכי יוסף ליינר בעל 'מי השילוח' והחל בהנהגת עדה עצמאית. אירוע זה הוביל את הרבי להסתגרות יותר ויותר והקשר עם חסידיו כמעט והופסק לחלוטין, מלבד מעטים – בעיקר מתלמידיו הלמדנים הותיקים. שנים אלו ידועות כשנות הסתגרותו שארכו כ-20 שנה, עד לפטירתו.
בשנים אלו המשיך הרבי להנהיג את האדמו"רות ביד רמה, אך לא פנים מול פנים, כך למשל הפסיק לערוך 'טיש' כדרך האדמו"רים. למרות הכל המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.
ציון 'השרף מקוצק' ובני משפחתו בבית הקברות היהודי בקוצק שבפולין. (צילום: יאיר ליברמן , ויקפדיה) |
פטירתו
בשנת ה'תרי"ט בחודש שבט, התהלך הרבי מקוצק בחדרו ולפתע נפל והתעלף, מיד הזמינו בני משפחתו רופא אשר קבע כי לקה במחלת לב רצינית ומצבו אנוש. הרופא אסר על הרבי לזוז ממיטתו, אך הרבי לא התייחס לדבריו וברגע שחזרו כוחותיו – קם ממיטתו והמשיך בעבודתו הקדושה. כעבור כמה ימים התעלף שוב והרופאים שהוזעקו למקום הזהירו שבכל פעם שהרבי יורד ממיטתו, הוא מסכן את חייו.
בני המשפחה אשר הבינו שקיצו מתקרב, שלחו לקרוא לתלמידו האהוב בעל החידושי הרי"ם מגור, וכשהגיע, ישב ליד מיטתו עד לשעת פטירתו ממש.
ביום חמישי כ"ב שבט ה'תרי"ט (1859) בעת ששכב השרף מקוצק על מיטת חוליו ושוחח עם תלמידו החידושי הרי"ם, לפתע פסק מדיבורו, הושיט ידו לראשו ובכיפתו הגדולה כיסה את עיניו ונשמתו עלתה בסערה השמיימה. לאחר פטירתו נטמן בבית הקברות היהודי בקוצק.
השרף מקוצק לא השאיר אחריו כתבים, מאחר ולפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, הצדיק הקדוש רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם השקיעו בהעמדת תלמידים.
זכותו הגדולה תגן על כל עם ישראל, אמן.