ובתוך כך באו עוד הרבה ספינות עם אנשי חיל מאנגליה לעיר עכו לעזור לישמעאלים להילחם עם חיל צרפת. והייתה בניהם ספינת מלחמה גדולה ממדינת אנגליה, ושמה טיגרא, והיה הקפיטן סידני סמיט, ועוד שתי אניות מלחמה גדולות היו שם, ושמן תיסיוס ואליאנס. ונתרבה שם בעיר עכו הפחד יותר ויותר מחיל האנגלים, שבאו עם הספינות הנ"ל, והיה דוחק גדול בעיר, כי היה המקום צר להם להכיל ריבוי אוכלוסין כל כך. והיה פחד גדול שם באותה השבת. וכל בני הבית שעמדו שם אצל רבנו ז"ל, כולם פרשו כפיהם לשמים בתפילה ובבקשה, שינצלו וכו'.
ורבנו ז"ל והאיש ר' יצחק, שהיה עמו, התנחמו על כל פנים ששכרו בעבורם ספינה לחזור לביתם, אך היה להם גם צער, שלא הכינו לעצמם שום אכילה ושתיה ליקח על הספינה, כי כפתאום היה כל עניין שכירת הספינה כנ"ל. והזכירו לעצמם, שבכניסתם על הספינה מחוץ לארץ לארץ ישראל היה להם מוכן כל טוב על ארבעה או חמשה חודשים כמנהג הולכי הים, ועכשיו לא היה להם כלום.
יום א', פרשת צו, י' באדר ב' בא נפוליון סמוך לעיר עכו, והיה צורר על העיר. וזרז רבנו ז"ל את האיש שהיה עמו, ר' יצחק, שילך עם הטאלמטש לקנות צידה ליקח על הספינה כנהוג, ולא מצא לקנות בשוק שום דבר וחזר להאכסניה שלהם. ורבנו ז"ל עמד אז מעוטף בטלית ובתפילין ולא דיבר מאומה. והאיש ר' יצחק מרוב צער ופחד השכיב את עצמו על המיטה ונרדם. ורבנו ז"ל לא ידע ולא הרגיש, שר' יצחק שוכב שם וישן.
ובתוך כך שהחיל הצרפתי התקדם סמוך מאוד לעיר עכו, נעשה שם בעיר רעש גדול, כי הפשה נתן פקודה, שהוא מקציב שעתים, מי שאינו יודע בתכסיסי מלחמה, יראה לברוח על הים, כי אין שום שער פתוח לצאת מן העיר, כי אם דרך הים, ומי שימצא תוך העיר אחר שתי שעות, ישחטו אותו שם, כי הישמעאלים של העיר היו רוצים לעשות הרחבה בתוך העיר, שלא יהיה להם דוחק כל כך מאנשים הרבה. על כן רצו לשחוט את כל הנמצאים שם לפנות להם מקום, שלא יהיה להם דוחק כל כך. והיה שם רעש גדול וצעקה גדולה בעיר ופחד ואימה גדולים מאוד. ובשעת הרעש הגדול ברח רבנו ז"ל משם על הים ולא הסתכל כלל על האיש ר' יצחק, שהיה עמו, כי לא הרגיש, שהוא ישן שם. ורבנו ז"ל נכנס בספינה קטנה וישב שם.
