ובתוך כך נתעורר האיש של רבנו ז"ל, ר' יצחק, וראה, שרבנו ז"ל אינו בבית. והמתין עד בוש, ואחר כך הלך לחצר, וראה ושמע, שאנשים ונשים וטף צועקים ובוכים במרירות גדולה מאוד, ותעל שוועת העיר השמיימה. והגבירה של הבית, כשראתה את ר' יצחק, באה אצלו ואמרה לו: "אוי ואבוי! אני חסה על נעוריכם, שאתם תהיו נהרגים פה. אנחנו קיבלנו על כל פנים טובה כאן, עכשיו אנו צריכים לקבל גם כן מה שנגזר על המקום הזה. אבל עליכם יש רחמנות גדולה, כי תאבדו פה ממשפחותיכם וכו'", וכיוצא בדברים כאלו ונפל עליו חרדה ופחד גדול, עד שלא היה לו כוח למשמש באצבעותיו, ושאל אותה: "איפה רבנו ז"ל?" והשיבה: "כמדומה לי, שהוא ברח על הים". והוא כששמע זאת, רצה ליקח את התיבה עם החפצים והמעות שלהם, כי רבנו ז"ל כשברח, הניח הכל, ולא לקח עמו שום דבר. ולא היה יכול האיש לבדו לשאת את התיבה, וזימן לו השם יתברך איזה ספרדי, שקיבל על עצמו, שהוא יוליכם. ונתן לו התיבה עם החפצים וברח עמו לים. ומחמת המהומה הגדולה שהייתה בעיר, כמעט שאחד תקע סכינו בחברו. לא היה אפשרי לילך בעיר, אף בחמלת ה' הייתה סיבה מאת ה', שבאותה השעה עמדו ישמעאלים על גג החומה והכריזו על איזו בשורה טובה. ונתקבצו אליהם הרבה אנשים, ומחמת זה הייתה לו דרך לעבור בעיר לילך אל הים. וכאשר בא האיש ר' יצחק אל הים, ראה הרבה ספינות, ולא ראה את רבנו ז"ל שם, והיה מבקש ומחפש מאוד בחיפוש אחר חיפוש, עד שמצא את רבנו ז"ל, שיושב בספינה קטנה, והספינה מלאה עם ישמעאלים, ורבנו ז"ל יושב באמצע, וכשנתוועדו יחד רבנו ז"ל עם האיש שלו, ר' יצחק, הייתה בניהם שמחה גדולה, כי מתחילה היה להם צער גדול מאוד מאוד, מחמת שלא ידעו זה מזה. והיו יושבים תחילה בספינה הקטנה הנקראת בארקס, אחר כך התחילה הספינה הקטנה ליסע, עד שבאו עמה אל הספינה הגדולה הנקראת אקרענע, שהייתה עומדת סמוך לחיפה. וראו, שהספינה מסובבת עם הורמאטס (רובים וכלי יריה), והיה להם לפלא, אך אמרו בליבם, שמחמת ששעת מלחמה היא עכשיו, על כן גם הספינה של הסוחרים הולכת גם כן עם הורמאטעס. ובאמת ספינה זו הייתה ספינה של מלחמה עם אנשי חיל וכלי זין, ובוודאי זו סכנה גדולה ועצומה מאוד להתוועד עמהם יחד בפרט עם אנשי חיל ישמעאלים, שהם פראי אדם, ובפרט לפרוש עמהם על הים.
כי רבנו ז"ל בשעת בריחתו על הים מעוצם הרעש והפחדים לא כיוון לכנוס בספינה ששכרו לו, כי לא ידע, היכן היא. ונכנס בשעת בהלה בספינה קטנה זו, ולא ידע כלל, שספינה זו תביאנו אל ספינת מלחמה.
וכשהגיעה הספינה הקטנה אצל הספינה הגדולה, ספינת מלחמה כנ"ל, לקחו אותם הישמעאלים והכניסו אותם אל תוך הספינה הגדולה ונתנו להם חדר מיוחד, וגם נתנו לר' יצחק קנה שריפה (רובה) טעון. ולא היו יכולים לשאול אותם דבר, כי לא ידעו את השפה. ולא היה להם שום מאכל ומשתה בספינה. ואחד שתים או שלוש שעות בלילה סגרו הדלת מהחדר ושכבו לישון ולא אכלו מאומה, כי לא היה להם מה לאכול כנ"ל.
