לידתו:

רבי שמואל נולד בשנת תקע"ו' כבר בילדותו התייתם מאביו ועבר לעיר קיידן שם קנה תורה מהגאון רבי צמח שפירא זצ"ל, כישוריו המזהירים והתמדתו העצומה בתורה הקדושה הקנו לו את השם: 'העילוי מקיידן', משם עבר לסלנט uלמד אצל רבי צבי ברוידא, ובישיבת וולוז'ין אצל מורו ורבו המובהק רבי חיים מוואלזי'ן שאת דרכו בלימוד למד ויישם כל ימי חייו, ובה גם חינך את תלמידיו הרבים.

נישואיו

נשא לאישה את טויבע בתו של הגאון הצדיק רבי יוסף זונדל סלנטר.

לאחר נישואיו ביקש חותנו של רבי שמואל לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, וביקש מחתנו להצטרף אולם רבי שמואל שהיה אברך צעיר התקשה למלא את הבקשה מאחר שבאותם ימים היה ארץ ישראל עם יישוב יהודי קטן ועני מאוד, והיה צריך מסירות נפש גדולה על מנת לעלות והתגורר שם, לכן רבי יוסף זונדל עלה לבדו כשפרידתם אמר לחתנו: "וועסט נאך מיט קומען נאך מיר" (עוד תצטרף אלי…)

רבי זונדל שהיה צדיק וגאון עצום מונה עם הגעתו לירושלים לאב"ד של מקהלות האשכנזים בעיר, וזאת בהמשך לתפקידו הקודם כאב"ד בוילנא.

עלייתו לארץ ישראל

כשנתיים לאחר עלייתו של רבי זונדל לארץ ישראל, חלה רבי שמואל במחלת ראות, ולטובת בריאותו המליצו הרופאים לעבור למדינה בעלת מזג אוויר חם, ורבי שמואל החליט לעלות לארץ ישראל, למסעו התלווה הגאון רבי משה ריבלין והוא ארך שנתיים ימים, סיבת העיקוב נבעה מכך שבאותו זמן פרצה מלחמה עקובה מדם בין מוחמד עלי לסולטן שייצג את הממלכה העותמאנית, בינתיים שהה רבי שמואל בעיר קושטא (איסטנבול) באותו הזמן שהה גם הסיר הנודע משה מנטיפיורי, ששם לב לתלמיד חכם הצעיר והפיקח, והשנים קשרו קשרי חברות אמיצים, דבר שבא לתועלת רבה כשהגיע רבי שמואל לארץ ישראל, היה מונטפיורי מחלק דרכו את כספי הצדקה לעניי ירושלים.

בשנת תר"א הגיע רבי שמואל יחד עם רעייתו לעיר ירושלים עיר הקודש.

רבי שמואל קבע את מושבו בחצר חורבת רבי יהודה החסיד, בדירה בעלת חדר אחד ללא חלונות, ובה התגורר כל ימי חייו ומשם הנהיג ברמה את יהודי ירושלים במשך שנות דור, אף כשהגיעו עשירים גדולים והציעו לרכוש בעבורו דירה מרווחת וגדולה יותר, סירב הרב לעזוב את ביתו הצנוע.

הקמת תלמוד תורה 'עץ חיים'

מיד עם הגעתו לירושלים נוכח לראות את מצב החינוך העגום בעיר, כאשר בכל ירושלים לא היה בית חינוך אחד ראוי, ובפרצה זו נכנסו המסיון והפצירו בהורים עניים לשלוח את ילדיהם ללמוד בבית תיפלתם שם יקבלו אורחות חמות וביגוד ראוי, והיו הורים שלא יכלו לראות את חרפת הרעב שסובל בנם והסכימו לשולחו רח"ל.

כראות כל זאת, קם רבי שמואל ועשה מעשה, כשנה לאחר בואו לירושלים בי"ח סיון תר"א הכריז על הקמת התלמוד תורה וישיבה "עץ חיים", כשלראשונה בהיסטוריה היהודית חולקו התלמידים לפי גילאים, כאשר עד לאותו הזמן היה נהוג שכול הילדים בכל הגילאים לומדים יחד אצל המלמד.

את סדרי הלימוד הנהיג רבי שמואל כמו שלמד אצל רבו רבי חיים בישיבת וולאז'ין. ברבות הימים למד בילדותו גם כ"ק מוהרא"ש זי"ע בתלמוד תורה מיוחד זה.

שד"ר לטובת יהודי ירושלים

כספים רבים היו נצרכים למען הקמת וביסוס הת"ת ולצורך כך נטל רבי שמואל מקל נדודים והחל לכתת רגליו ברחבי העולם על מנת לגייס כספים לטובת הת"ת ועניי ירושלים, במסעותיו ביקר בפולין שם נפגש עם בעל ה"אמרי אמת" מגור זי"ע וב'שר שלום' מבעלזא זי"ע שהעריכו את גדלותו מאוד, כמו כן ביקר באנגליה, גרמניה, ואפילו בהולנד.

רבי שמואל עצמו היה מוסר שיעורים בישיבה, בדרך הלימוד הוולאז'ינית ונודע בסבלנות העצומה כשהייה יכלו לחזור על הסבר בגמרא בעבור תלמיד מתקשה פעם אחר פעם באורך רוח בלתי מצוי עד שהיה מבין את הסוגיה על בוריא. כמו שימש כדיין בבית הדין בו כיהן חותנו כאב"ד.

בשנת תרכ"ו נפטר חותנו ורבי שמואל החל לכהן כרבה הבלתי רשמי של ירושלים, למרות שכהונתו לא הייתה פורמלית (והיה אומר על כך בצחות שלעולם לא יכולים לפטר אותו מפני שמעולם לא מונה בצורה רשמית…) היה רבי שמואל הפוסק הבלתי מעורער של ירושלים.

בהנהגת העדה

נודעה בפיקחותו העצומה, ועל כך מסופר שפעם אחת, הגיע לביתו ענייה מרודה ודמעתה על לחיה, כששאל רבי שמואל למבוקשה אמרה בצער רב, כי לאחר מאמצים רבים עלה בידה לקנות בשר עוף, ועתה שוד ושבר, מעט חלב נשפך לקדרה בו בישלה את העוף, ועתה מה תביא לאכול לילדיה הרעבים?! הרהר מעט רבי שמואל, ואחר ביקש לקרוא לחלבן, וכשזה הגיע, ביקש להסתגר עמו בחדר, לאחר זמן מה יצא הרב, קרה לאשה, ואמר לה: העוף כשר למהדרין לאכילה, יאכלו ענווים וישבעו, שנים רבות לאחר מכן, לאחר פטירתו של החלבן, סיפר רבי שמואל שבחדר ביקש לדעת מהחלבן כמה מים הוא מוהל בחלב, והחלבן ענה במבוכה שבעקבות העניות הרבה ששוררת בביתו הוא נאלץ למהול מים רבים בחלב, ואמר את המידה המדויקת, ולאחר ששמע זאת רבי שמואל, הכריע שחלב שנשפך לבשר הוא בטל בשישים, ולפיכך מותר באכילה, כך בפיקחותו הרבה התיר לענייה את בשר העוף ושמר על כבודו של החלבן.

פעולותיו למען היהדות

עמד כחומה בצורה על משמרת הקדושה והטהרה בירושלים, התנגד נחרצות להקמת ספרייה חילונית, והקמת בתי ספר של המסיון, ותנועת ציוניות בירושלים.

יחד עמו פעלו בירושלים, גם הגאון הקדוש רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע אותו מינה כרב על כל בתי השחיטה בירושלים כשרבי שמואל פועל להביא רבנים יראי השם מהגולה על מנת שיכהנו כרבנים מארץ ישראל.

פעל למען רווחת יהודי ירושלים גם בצד הגשמי, כשהיה ממקימי בית החולים "ביקור חולים".

צאצאיו:

רבי שמואל התאלמן שלושה פעמים, מזוגתו השנייה נולדו לו בן ובת ובת נוספת מאשתו השלישית.

פטירתו:

גם שנחלש רבי שמואל, וראייתו אבדה, המשיך להנהיג ביד רמה ובפיקחות נפלאה את יהודי ירושלים, כשבקיאותו הגדולה בכל חלקי התורה הקדושה עומדת לו לעזר, לאחר שנחלש ביקש כי הרב האדר"ת שנודע כגאון עצום, יעלה לירושלים על מנת לשמשו ולמלא את מקומו ברבנות בבוא העת, אולם הרב האדר"ת נפטר עוד בחייו של רבי שמואל, רבי שמואל נפטר בכ"ט לחודש אב שנת תרס"ט כשהוא בן 93 שנים לאחר ששימש כ44 שנים כרבה הראשי של ירושלים.

בשו"ת אשר בנחל (חלק מ"ח מכתב ח' תשעה.) מובא סיפור מדהים המלמד כמה יראת שמים הייתה בליבם של תלמידי החכמים והצדיקים שבכל דור, ואיך הקפידו שחלילה לא יגעו בממון של הזולת, והיו עורכים דיני תורה באימה וביראה כעין שמובא בפר"ק דסנהדרין (י', א') א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנום פתוחה לו מתחתיו שנא' הנה מיטתו שלשלמה ששים גיבורים סביב לה וגו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנום שדומה ללילה.

קראו ותחי נפשכם.

בירושלים יש שלושה עירובין:

ומספרים שהערוב הראשון היה של צדיק גדול, רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים זצ"ל, שהיה נקרא בפי כל על שם כינויו בראשי תיבות שמו: 'האדר"ת'

הוא הגיע לירושלים ואמר: כל ימי הייתי רב, ועשיתי דיני תורה, אבל אני מפחד אולי בכל זאת לקחתי כסף שאינו שייך אלי, אולי לא פסקתי כראוי, [זה רב ירא שמים, שחושש לנגוע בכספי זולתו], יען שעכשיו זקנתי ובאתי לגור בירושלים, לכן אני רוצה לתקן תיקון כזה שיהיה צורכי רבים,

כי חכמינו הקדושים אמרו (ביצה כט.): גזל ואינו יודע ממי גזל- יעשה מזה צרכי רבים: ולכן עשה את הערוב הראשון, ואף אחד לא ידע. וכשנפטר לא היה מי שיטפל בזה, כי לא שילמו התשלום וכו', ובאו אז אל רבה של ירושלים: רבי שמואל סלנט, ואמרו לו: הרב הזה שילם על הערוב, ועתה אין מי שישלם, לקח רבי שמואל את התשלום על עצמו. ומספרים, שכל אלו שלא רצו להשתתף בתשלום, לא נותר להם בן שומר שבת, רחמנא ליצלן.