ר' שמעון בר יוחאי אמר (סוכה מה:): 'יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין'.
החברים אמרו על ר' שמעון (זוהר נשא דף קמד:): 'אנת הוא שבת דכולהי יומי'. כי המשיך על עצמו קדושת שבת גם בששת ימי החול ואת גודל קדושתו הכניס בתוך ספרו הקדוש וכמו שאומר רבנו ז"ל (לקו"מ ח"א סי' קצ"ב) שפניו, שכלו וחכמתו של הצדיק נמצאים בספרו.
וזה שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סי' קח) שידוע שלימוד הזוהר מסוגל מאד מאד. ודע שעל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק לכל מיני למודים של התורה הקדושה. והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך. דהינו השבח שמשבח ומפאר את העובד ה', דהינו הלשון הרגיל בזוהר לומר זכאה וכו' על כל מצוה ועבודה. ולהיפך – הצעקה שצועק וי וכו' וי לה וי לנשמת יה על הסר מעבודת ה', אלו הלשונות מעוררים מאד את האדם לעבודתו יתברך, עיי"ש.
וכן אמר רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן תכ"ב) שמה שבאשכנז מגלחים את זקנם והולכים במעיל קצר (ולא כדרך החסידים שלובשים מעיל ארוך), הוא מחמת שאינם עוסקים בספר הזוהר ועל כן נכנס בהם כפירות רח"ל.
כי ר' שמעון בר יוחאי הכניס את גודל קדושתו שנקרא 'שבת דכולהי יומי' בתוך ספרו הקדוש וכל ההוגה בו מתעורר מאד לעבודת ה' יתברך עד שגם הוא זוכה להמשיך על עצמו את קדושת השבת ואין לו עסק עם אף אחד ומבקש רק לדבק את עצמו בו יתברך כמו ביום שכולו שבת.
וזה שמובא בזוהר (לך לך צג.): דאפילו ינוקי בדרא דרבי שמעון זכו לחכמתא עלאה. זכאה אנת רבי שמעון, וי לדרא דאנת תסתלק מניה. כי עיקר הסתלקות הצדיק שאז מתקיים 'וי לדרא דאנת תסתלק מניה' היא כשלא שוקדים על דלתי תורתו. כי גם צדיקים מדורות קודמים, כל זמן שלומדים את דבריהם והולכים בדרכיהם נחשבים חיים וכמו שאמרו 'הוי מתלמידיו של אהרן', כי בודאי שאפשר להיות מתלמידיו אף שהסתלק לפני כמה אלפי שנים. והוא על ידי שלומדים את דבריו והולכים בדרכיו.
וכמו שכתב בתפארת שלמה (ל"ג בעומר): וזכותו (של רשב"י) עומד לנו להיות לעזר לכל הבאים לטהר אשר בשם חסיד יקרא יזכך נשמתו ע"י לימוד הזוהר הקדוש, ומבואר בזוה"ק (במדבר קכד, ב) בזכות ספרא דא יפקון מן גלותא. וזה הרמז בר"ת בפסוק (שמואל א ב, ט) "רגלי "חסידיו "ישמור גימ' זוה"ר. כי הוא השמירה מעולה בכל הענינים לזכך נשמתם וזכותו עודנו עומד עמנו תמיד בבחי' (משלי י, כה) צדיק יסוד עולם וכו', עיי"ש.
הרי שזכותו עומד לנו תמיד כפי מה שאנו זוכים ללמוד בספרו הקדוש. ולכן כשזוכים לשקוד על דלתי תורתו של ר' שמעון בר יוחאי, בזה מקבלים את פניו, שכלו וחכמתו הנמצאים בספרו כנ"ל וזוכים לקדושת שבת גם בששת ימי המעשה.
והנה בשבת אסור לדון (טוש"ע ח ו"מ סי' ה'). על כן מי שהוא בבחי' שבת על ידי ששוקד בספריו של ר' שמעון כנ"ל, ממילא אין דנין אותו כי בשבת אסור לדון.
והיא ההבטחה שהבטיח ר' שמעון שיכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין. וזה שאמר ר' שמעון (בתחילת האדרא זוטא): לא בי דינא דלעילא מעיינין בדינאי דהא אנא חזי דלית אנא מתייהב למלאכא ולדיינא דלעילא דאנא לאו כשאר בני נשא אלא האי דינא דילי קב"ה דייניה ולאו בדיניה והיינו דאמר דוד בבעותיה קמיה (תהלים מג) שפטני אלקים וריבה ריבי וכן שלמה אמר (מ"א ח) לעשות משפט עבדו הוא בלחודוי ולא אחרא דהא תנן כשאדם שכיב בי דינא דלעילא מסתכלין בדינוי אית מנהון נוטין לכף זכות דאחזיין זכותיה דבר נש ואית מנהון דנוטין לכף חובה דאחזיין חוביה דב"נ ולא נפיק איניש מדינא כמה דהוה בעי אבל מאן דדאין מלכא עלאה דשליט על כלא הוא טב ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא בר טב, עיי"ש.
הינו שאמר שאין מי שידון אותו כי ה' יתברך לבדו ידון אותו וממילא יהיה פטור מן הדין. ועל כן אמר שיכול לפטור גם את כל העולם מן הדין, וזה סובב על מי שהוגה בספריו ומדבק את עצמו בלימודו הקדוש, ממילא גם הוא יפטר מן הדין.
[ומזה יבין המשכיל את גודל המעלה להיות רגיל בלימוד הזוהר הקדוש שעל ידי הלשונות הכתובים שם מתעוררים מאד לעבודת ה' יתברך וממשיכים על עצמם קדושת שבת קודש ונשמרים מעברות ומתעוררים לתשובה שלמה וזו בחי' 'אנת שבת דכולהו יומי' וממילא אין דנין את האדם כי אין דנין בשבת ואין על מה לדון אותו כי התעורר מאד אליו יתברך ועשה תשובה על ידי ר' שמעון שעורר אותו לזה וכו' והבן היטב].
