"קשה להגדיר מה זה אושר וכמה אושר אתה מרגיש בנקודה מסוימת. אנחנו חיים כל הזמן במטוטלת ומחפשים את האיזון. לפעמים, דווקא אחרי שנדמה לך שמצאת אותו ושעכשיו אפשר לנוח, בא הבום טראח והחיים שוב מתהפכים. לכן אני מאוד מאמין ברכישת כלים". כך סיפר רמי קלינשטיין, מגדולי היוצרים והזמרים בישראל ל'ידיעות אחרונות'.

"לפני עשר שנים, כשהייתי בפרק אחר לחלוטין בחיים שלי, למדתי קבלה במשך שנתיים. עברתי טיפול פסיכולוגי, קראתי ספרים שמלמדים אותך להסתכל בראי ולהגיד 'אני אוהב את עצמי, מגיע לי את עצמי', תמיד הייתי בחיפושים. אבל בישראל קיימת תופעה מיוחדת שאני קורא לה 'משיכת חבל'. הדתיים אומרים עליי: 'הוא בחור טוב, עכשיו הוא משלנו', ובמחנה השני מושכים לצד המנוגד ואומרים: 'וואי, חבל, הלך לנו עוד אחד'. ואני עומד באמצע, ניטרלי, ומסרב להצטרף למשחק. הרי היהדות מיועדת לכולם".

לאחר שיחת נפש עמוקה עם אחד הרבנים הוא רכש זוג תפילין וניסה להיזכר באמצעות האינטרנט איך מניחים אותן. "הייתי בטוח ששכחתי", הוא מגחך. "אבל זה כמו אופניים. ברגע שהתחלתי נזכרתי, ובאופן כמעט מיידי הרגשתי שזה עושה לי טוב. יש משהו בהתייחדות הזאת, כמו במדיטציה, זו התרכזות באמונה שלי. מאז ומתמיד האמנתי באלוקים, בדרך כלל הוא הקשיב לי כשביקשתי ממנו דברים, וכיום אני לא מחפש סימנים. הבנתי שזה בסדר להיות איתו בקשר. זה נעים לי, הרוחניות מאזנת לי את הגשמיות וטוב לי לדעת שאי שם למעלה יש אבא שאני יכול לדבר אליו כמו אל אבא".

כחלק ממסעו אל השורשים, אל היהדות, קלינשטיין הפסיק להופיע בשבת בשל קדושתה. "המערכת שלי המשיכה לסדר לי הופעות, עד שלפני חודשיים ומשהו הזיזו הופעה מכאן לשם, וכשרצו לקבוע אותה דווקא בשישי בערב, אמרתי סטופ. כבר הרגלנו בבית את ארוחת יום שישי, לימדתי את רעייתי לברך על הנרות, נהניתי מאווירת השבת, אז למה לא לנוח בבית עם הילדים? בגיל מסוים אתה מבין שאתה המבוגר האחראי במשפחה שלך, והחלק של המסורת מתגבר מפני שזה מה שתנחיל אחריך לדורות הבאים".