ואז בשנים אלו שישב רבנו ז"ל במעדוועדיווקע, התקרב אליו אחיו ר' יחיאל בהתקרבות גדולה ונעשה אחד מחסידי רבנו ז"ל על פי מעשה שהיה: כי פעם אחת בא ר' יחיאל לשבת קודש אל רבנו ז"ל וראה את ההנהגה שלו בליל שבת קודש, והוטבה מאוד בעיניו.
ובסעודת שחרית של שבת קודש היו מספרין העולם לפני רבנו ז"ל אלו שיחות חולין, ולא הוטב הדבר בעיני ר' יחיאל. ובמוצאי שבת קודש נכנס לחדרו של רבנו ז"ל ודיבר עמו מזה. ואמר לו רבנו ז"ל: "האתה זוכר כל הסיפורים, שהיו אצל השולחן בשחרית?" ולא היה זוכר את כולם.
ואמר לו רבנו ז"ל: "אני זוכר את כולם". והלך ונעל את הדלת של חדרו והתחיל לסדר לפניו את כל הסיפורים ולהסביר לו קצת, מה היה עניינם. ודיבר עמו כל הלילה עד כמה שעות מהיום, והחלונות היו סתומים. ואחר כך הביט על המראה שעות וראה, שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית מכבר, והפסיק הדיבור.
והלך ר' יחיאל ממנו בבכייה גדולה ובגעגועים גדולים ובהתעוררות נפלאה, עד שעברו כמה ימים, שלא היה יכול לאכול ולא היה יכול לישן וכו', רק ישב בבכיות גדולות, מחמת גודל התשוקה והגעגועים וההתעוררות הנפלאה שנתעורר אז מדברי רבנו ז"ל. ומאז נתקרב אל רבנו ז"ל בהתקרבות אמתית עצומה ונפלאה מאוד מאוד כל ימי חייו הקדושים.