שאלה :
איך ניתן לזהות האם הילד כבר ניקשר לחבריו ונתן להם את לבו (למרות שהוא עדיין מתגורר אצל ההורים)?
תשובה :
אכן ישנם כמה סימנים לזהות שהילד כבר קשר את לבו עם חבריו וההורים כבר לא ממש מעניינים אותו. אציג כאן את הבולטים שבהם :
- הבעות פנים ותגובות שונות כגון התנגדות חזקה לחיבוק ולכל מגע בכלל (הושטת יד, ליטוף), מבטים קשוחים המעבירים מסר ברור של "אל תתקרב אלי" או "איני חפץ בקרבתך".
- חיקוי. ילד הקשור להוריו ישתדל לחקות אותם בצורת הדיבור שלהם, במלבושיהם, אפילו בסוגי המאכלים (כמובן שיתכן שילד יהיה קשור מאד להוריו אך יעדיף לאכול מאכלים שונים מהם. אלו רק קווים כלליים וכל עניין לגופו). ילד שנקשר לחבריו ישתדל להיות דומה להם.
להיות דומה למישהו הוא להיות קרוב אליו ולדעותיו ולהשתייך "לקבוצה שלו". ממילא, להיות שונה מההורים היא דרך להתרחק מהם. אם ילד מדגיש בכוונה דעות שונות מהוריו בתחומים שונים ובפרט אם הוא יוזם ויכוחים איתם על השקפות עולמם, מן הסתם הוא מבקש להתרחק מהם, לנתק את עצמו מדעותיהם ולדבוק ב"דעותיהם" של חבריו.
- חיקוי בצורה של לגלוג. כשם שחיקוי מישהו מהווה אות להערצתו (שהרי מחקים את מי שמעריכים ומעריצים וכנ"ל), כן חיקוי בצורה של שחוק ולגלוג אמור להדליק המון נורות אדומות בנוגע לטיב הקשר עם האדם שעליו לגלגו. חיקוי מלגלג הוא אחד מהאופנים הקשים ביותר שניתן לפגוע בהם ברגשות האדם. ממילא, אם הילד מחקה את הוריו באופן הזה בפני חבריו, אין לנו סימן גדול מזה שהוא מואס בקשר איתם ומעדיף לפתח מערכות יחסים חדשות עם חבריו.
- ניכור ועויינות. האווירה בבית הופכת להיות לא נעימה כל אימת שהילד נמצא שם. הוא מגיב בבוז לדברי ההורים ופעמים רבות גם מתלוצץ על הדברים שאמרו בקול רם. משיכתו לחבריו יוצרת חלוקה בין "מי שהוא אוהב" לבין "מי שלא מעניינים אותו", "אל מי כדאי להתקרב" ו"ממי כדאי להתרחק".
- חוסר רצון להימצא בקרבת ההורים. ילד הקשור להוריו ישמח בקרבתם. הוא גאה בהם ומאושר על שהגיעו למסיבת הסידור והחומש שלו. עיניו מחפשות את הוריו היושבים הרחק ממנו על הספסלים בין שאר ההורים. כשימצא אותם הוא ימהר לנופף להם לשלום עם חיוך גדול על הפנים. ככל שיגדל תגובות הגוף שלו בארועים דומים יקטנו מחמת הגיל. אך עדיין יהיה ניתן לזהות את האושר שבעיניו על כך שהוריו נמצאים שם בקהל וצופים בו. אך אם הוא החל לקשור את עצמו לחבריו ולמאוס בקרבת הוריו, יתכן מאד שהוא יעדיף שלא לספר להם על הארוע הגדול שמתכננת הישיבה או המוסד בו הוא לומד בכדי שלא יגיעו. למורים שלו הוא ינסה להמציא סיפור שבדיוק באותו היום ההורים לא יכולים להגיע. לכלל הזה שייך גם עניין הגאוה המשפחתית. ילד הקשור לאביו ומעריך אותו, הוא ילד הגאה בעיסוקיו של האב. "אבא שלי לומד בכולל!" הוא מספר בגאוה לחבריו. "אבא שלי שוחט!", "אבא שלי עובד ב…". אם לפתע הדברים הללו לא מעניינים את הילד והוא אפילו מתבייש בהם ומשתדל להסתיר אותם מחבריו. זה אומר משהו.
ראוי לשים לב לסימנים הללו ובמידה והם מופיעים אצל הילד לא להילחץ אלא להתחיל לחשוב איך משיבים את לבבו. זה הזמן להשקיע במחשבות בכיוון הזה. והרבה. אחר כך, כבר יהיה קשה מאד. ובכל מקרה חשוב לזכור – מה שתפלה פועלת שום דבר אחר לא פועל.
בנוסף (וחשוב מאד!) : אם הילד (או הילדה) כבר בגיל שאפשר לחתן אותם, ראו לעשות זאת בהקדם. פעמים רבות החוצפות שלהם נובעות מכך שהם כבר מרגישים בוגרים ובשלים ומבקשים להקים בית משלהם אלא שאינם מעיזים לומר זאת להורים בפירוש. הם מתחילים להסתבך עם עצמם וזה פורץ בצורה של חוצפה ועזות כלפי ההורים.
בהצלחה…
