שאלה : 

השאלה שלי אולי מצחיקה אבל היא מטרידה אותי רבות. כמעט בכל סעודה בה אני מגישה תבשילים בריאים, הבן שלי (בן שמונה) מסרב לאכול בטענה "אין לי מקום בבטן". אבל כשאני מוציאה ממתקים לאחר הסעודה לפתע יש לו מקום בבטן… והוא ממש מתחנן שאתן לו. וכשאני שואלת "אבל מקודם לא היה לך מקום בבטן?" אז הוא משיב "נכון, אבל עכשיו יש לי". וכך זה הולך כמעט תמיד. מה דעתך? האם צריך לחנך אותו לומר את האמת?

תשובה :

עליך לשמוח שיש לך בן שנוהג כפי שהגמרא אומרת. במסכת מגילה (דף ז:) מסופר על אביי שאכל סעודה גדולה בפורים מכל מיני תבשילים והיה משוכנע שהוא כבר שבע. אחר כך הביאו את הקינוח שהיה מאכל מתוק ועל כך אמר אביי "רווחא לבסימא שכיח" ופרש"י : "רווח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים".

הרי שזו גמרא מפורשת שגם מי שבטנו מלאה, מגלה לפתע שיש לו רווח ומקום במעיים בשביל דברים מתוקים. הרי שבנך לא רק שאומר את האמת אלא שממש כיוון לדברי חכמינו הקדושים! יעזור הקב"ה שיגדל ויהיה תלמיד חכם אמיתי!

יחד עם זאת, אם הילד מתלונן על "כאבי בטן" ראוי להתייחס לכך ברצינות משום שלפעמים הוא סובל מאיזו בעיה שיש לטפל בה כגון תולעים וכו'.

ולעצם השאלה – תמיד אפשר לומר מראש : "את הממתקים אחלק רק למי שמסיים לאכול" ולאחר מכן – עימדי על כך. עקביות וכללים ברורים מועילים מאד לחינוך הילדים. במידה והילד יפגין כעס ותסכול על שאינו מקבל ממתק, תמיד תוכלי לומר לו : "זה הכלל – מסיימים לאכול את הארוחה ורק לאחר מכן מקבלים ממתק. תסיים ותקבל". אפשר לחזור על כך מספר פעמים ואם הוא ממשיך לבכות הניחי לו שיבכה. לבסוף הוא יחדל ויבין שטוב יותר לציית להוראות.

בהצלחה…