מה עלי לומר לילד שלי שנרדם בליל שבועות או סתם ככה בעת תפלה בבית הכנסת?

שאלה : 

מה עלי לומר לילד שלי שנרדם בליל שבועות או סתם ככה בעת תפלה בבית הכנסת?

תשובה :

את מה שאמרתי לבחור בגיל ארבע עשרה שמקפיד להגיע יחד עם אביו לבית הכנסת בכל שבת ועל פי רוב נרדם בכמה חלקים של תפלת שחרית הארוכה ובפרט בעת קריאת התורה.

ניגשתי אליו לאחר התפלה ואמרתי לו :"בחורים מתוקים בגילך שמשתדלים להגיע לתפלה ולשבת בבית הכנסת, מרגישים לפעמים שהם כישלון ולא מוצלחים משום שהם נרדמים בחלק מהתפלה. אז אני רוצה לגלות לך שחוץ מזה שישנם מבוגרים רבים שנרדמים בשחרית של שבת כאשר עינינו רואות, עוד זו שבגילך דבר טבעי הוא שקשה לשמור על עירנות לאורך זמן במהלך ישיבה. בעזרת ה' ככל שתגדל ויתחזק כחך אני מאמין שתצליח יותר. אל תרגיש כשלון – אתה לא!". כמו כן הסברתי לו שבעצם הישיבה בבית הכנסת כבר מקיימים מצוה גדולה וכמו שכתוב "אשרי יושבי ביתך" (שו"ע או"ח סי' קנ"א סעי' א).

כמה ימים לאחר מכן הוא ניגש אלי והודה לי מאד על הדיבורים שהועילו לו כמים קרים על נפש עייפה.

בספר 'אורחות רבנו' (חלק א', שע"ב) מסופר על בחור שוויצרי שלמד בישיבת מיר בהיותה עדיין בעיירה מיר בליטא. בהגיע בין הזמנים של חודש ניסן עשה דרכו לבית הוריו והחליט לעבור דרך ראדין ולהתברך מפי החפץ חיים.

היה זה בשלהי החורף והקור היה עז ביותר. הוא הגיע ברכבת עד למקום פלוני ומשם עשה את דרכו בעגלה, בדרך מפרכת, ובקור חודר עצמות, באישון לילה ואפילה. בעגלה ההיא נסע גם חתנו של החפץ חיים, הגאון רבי הירש לוינסון, שחזר לראדין.

משהגיעו לעיירה לפנות בוקר, הזמינו הגאון לביתו, כדי שילון אצלו. הבחור זכר שהוא עדיין לא התפלל מעריב, אך מכיון שהיה כה תשוש מהדרך, הורה היתר לעצמו להתפלל עד שמונה עשרה – מתחת לשמיכה… למותר לציין שבטרם סיים את 'והוא רחום', כבר שקע בשינה עריבה…

הבחור התעורר בבוקר, ונזכר מ'התפלה' שרצה להתפלל מתחת לשמיכה, והדבר הציק לו מאד, שכן עתה התברר לו שאמש הוא לא התפלל מעריב! לאחר תפילת שחרית וסעודה בביתו של המארח, חתן החפץ חיים, נכנס לבית החפץ חיים כדי להתברך.

רבינו, כך סיפר הבחור השוויצרי, שכב על הספר בחדרו, והאנשים עברו לפניו ושטחו את משאלותיהם. כשהגיע תורו, בטרם הספיק לפצות את פיו, פתח החפץ חיים ואמר :

'פעם, בימי הצאר, כשהיה הכסף בשפע, לא נחשבו כל כך אגורות הנחושת. אבל עתה, כשהרובל כה נדיר, גם קופיקת-נחושת בעלת חשיבות היא!'.

הבחור עומד נפעם, והחפץ חיים ממשיך : 'ולגבי מה הדברים אמורים? פעם, כשהיו בעולם לומדי תורה רבים, והדור היה עשיר בתורה ובתפלה, לא היתה חשיבות לתפילת ערבית הנאמרת מתחת לשמיכה. וכי זו תפלה?! אבל כיום, כשהדור כל כך עני, גם לתפלה כזו מחכים בשמים' – – –

כללו של דבר, בשמים מעריכים ומחכים לכל רצון טוב ולכל מעשה שבקדושה שאנו מעוניינים לעשות ואפילו אם פעוט הוא ואולי גם לא הוכתר בהצלחה.

ולכן, הייתי מציע שתאמר לבנך משהו בסגנון הזה על מנת להסביר לו שאתה מאד מעריך ושמח בעובדה שהוא מנסה להישאר ער בליל שבועות, אך בודאי שהדבר לא קל ועובדה שמבוגרים רבים לא מצליחים. העיקר הוא הרצון ובעזרת ה' יתברך עוד יגיעו לילות של שבועות שיצליח להישאר ער ממש. בנוסף, עליך לזכור את דברי הגמרא (ב"ב כא.) שהתקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. והסבירו התוספות לפי שכך היה רואה הילד קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודתם והדבר היה מכוון לבו ליראת שמים וללמוד תורה. כן הדבר לגבי בית הכנסת אשר נקרא "מקדש מעט" – בכך שהילד מגיע לשם הוא כבר רואה דברים גדולים כמו הגבהת ספר תורה, קריאת התורה, קדיש, קדושה וברכו. שירת ההלל וכו' וכו'.

ולכן, גם אם מפעם לפעם הוא נרדם, אך בודאי שבזמן שהוא ער הדברים שרואה פועלים בנפשו פרט לעצם הקדושה העצומה שיש במקום אשר תשפיע עליו לטובה. וכמו שאומרים חכמינו הקדושים (פדר"א פכ"ה) :'וכן הוא אומר" הולך את חכמים יחכם" – למה הוא דומה? לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן, ריח טוב לקח ויצא. כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים'. והרי שלך לפניך – אדם הנכנס למקום קדוש, אף על פי "שלא לקח ולא נתן" אך "ריח טוב לקח ויצא!".

בהצלחה…