שאלה : 

כתבת בספרך שבתקופה בה מגדלים ומחנכים את הילדים, עדיף אפילו לוותר על תפלת ותיקין בשבת בשביל להתפלל יחד עם הילד ואפילו במניין מאוחר יותר. מאין לך?

תשובה :

אם תרצה פסוק, אם תרצה סברה, אם תרצה משנה ואם תרצה גמרא ותוספות.

התורה הקדושה מעידה על אברהם אבינו (בראשית י"ח) : "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ". וכתב בעל הטורים :'אש'ר יצו'ה א'ת בני'ו – סופי תיבות תורה'. כלומר, שזהו שבחו של אבינו אברהם אשר דאג לחנך את בניו שילכו בדרך התורה. ואיזה מן חינוך לתורה הוא זה אם האבא מתפלל עם הנץ החמה והבן לא מתפלל בכלל?… עיקר החינוך הוא שהבן ישב ליד האבא ויראה כיצד אביו מתפלל, כיצד אביו שומר שלא לדבר שטויות והבלים בבית הכנסת, כיצד אביו מכבד את התורה ומקשיב לקריאתה וכו'.

וכן הוא מצד הסברה הישרה – השכל מחייב שאדם ישקיע על חינוך בנו ולשם כך עליו לשמש דוגמא אישית.

וכן היא משנה באבות (פ"ב מ"ב) :'וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסיעתן וצדקתם עומדת לעד. ואתם, מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם'. ופירש במדרש שמואל :'ואתם מעלה אני עליכם וכו' הוא דרך סיפור דבר ה' לאותם העוסקים בצרכי צבור : מעלה אני עליכם שכר על אותם המצות שפרקו עולם מעליהם כאלו עשאום אחר שבעבור עסקי הצבור נדחו מהם'.

הרי שכשעוסקים בצרכי ציבור ומוכרחים לבטל ולפרוק בעבורם עול של כמה מצוות, יעלה ה' יתברך על העוסק כאילו עשה את אותן מצוות. ובודאי שהדברים נאמרים גם עבור האבות אשר לא מבטלים חלילה תפלת שחרית לגמרי, אלא שלמרות המעלה הגדולה של תפילת ותיקין, הם מעדיפים להתפלל במניין יחד עם בנם בשביל החינוך ולשם כך מתפללים במניינים שלאחר ותיקין, ישלם ה' שכרם.

הגמרא במסכת שבת (דף.) אומרת :'וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך'. וביארו בתוספות (ד"ה וכי אומרים) שמצוה של רבים וכן מצוה רבה כפריה ורביה יש להן דין שונה וכן אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך. ואיזו עוד מצוה יותר גדולה ממצוות חינוך אשר היא היסוד להמשך קיומינו ובה נשתבח אברהם אבינו.

והרי שלך לפניך כי אפילו לחטוא (כפי מה שכתבו התוספות כנ"ל) היה כדאי בשביל מצוות גדולות וחשובות, ובודאי שאם האב לוקח את בנו למניין בשעה שמונה במקום להתפלל ותיקין בעצמו שאין לו בכך שום חטא ואשמה אלא מצוה רבה.

ובאמת, שאפילו אמירת תיקון חצות אשר שגבה מעלתה, עין לא ראתה אלקים זולתך, נדחתה בפני מלמד העוסק עם תלמידים כמובא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ה, סעי' ט"ז) : 'ואין למלמד לנעור בלילה יותר מדאי שלא יהיה עצל ביום ללמוד וכן לא יתענה או לעצור במאכל ומשתה או לאכול ולשתות יותר מדאי כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין ליה'. הרי בפירוש שאם מלמד זקוק לשינה, אסור לו להיות ער בלילה בשביל שיהא פנוי ומיושב לחנך את ילדי ישראל. וממילא מובן שכדאי לוותר על תפלת ותיקין על מנת לחנך את הבן לתפלה כראוי.

כמובן שככל שהנער גודל ומתבגר, יתכן שירגיש שלא בנח לשבת ליד אביו בבית הכנסת. יתכן.

אין בכך כל בעיה כל זמן שהאבא יכול לפקח ולראות שהבן נמצא שם הגם שיושב במרחק מה ממנו. כי צריך לעשות כל מיני פעולות ולחשבות מחשבות בכדי לוודא שיהיה לבן טוב ונעים בבית הכנסת ולא לגרום לו למאוס במשכן ה' חס ושלום.

בהצלחה…