שאלה :
פעם שמעתי ממישהו שלא טוב לחבק ולנשק את הילד. מה דעתך?
תשובה :
ושוב, הסיבה שיעקב לא חיבק ולא נישק את יוסף הוא משום שהיה עסוק בקריאת שמע. אחרת – ודאי שהיה נוהג כך. וכלל גדול בידינו אשר "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" וילד שלא גדל עם חום ואהבה, חיבוק ונישוק מצד הוריו, יתקשה מאד להחזיר להם אהבה ולבטח שכמעט ולא מסתבר שיעז לחבקם ולנשקם.
והנה כאן אנו מוצאים שיוסף מצד עצמו מיהר לחבק ולנשק את אביו והוא מהטעם הפשוט שכך חונך.
ויעקב עצמו היה רגיל לנשק לאביו וכמו שכתוב על השעה שביקש יצחק לברך (בראשית כז) : "ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני. ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'". הרי שהיתה דרכו של יצחק לחנך את ילדיו בנשיקה.
וכן בשעה שבירך יעקב את בניו של יוסף, מנשה ואפרים נאמר (שם, מח) :"ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם".
ולאידך גיסא – אפשר לומר שכל הנשיקות הנזכרות בתורה היו דוקא הן ולא יותר. כלומר – דרך האבות לא היתה לנשק ורק במקום שראו צורך לעשות זאת, סיפרה התורה על כך. ונמצא שהיו אלו פעמים בודדות.
ובכל אופן, גם דברים טובים, כשעושים אותם ללא צמצום והגבלה הרי שהם מאבדים את טעמם. וכך שנו רבותינו (תנחומא שמות, כח) : 'כל הנשיקות של תיפלות (דברים בטלים) הן חוץ משלוש נשיקות : נשיקת פרישות, נשיקת גדולה נשיקת פרקים'. ולכן הורה המרבה לחבק ולנשק את בנו ואולי גם ללא שום סיבה, הרי שהוא נותן טעם לפגם והערך של העניין יורד ואף ערכו של האב יורד בעיני הבן משום שנעשה לו כחבר ולא כאב.
על כן הטוב ביותר הוא לא להיות רגיל לנשק את ילדיו אלא להשקיע בהם בשיחות, בהדרכה, בלהיות נחמד איתם ולהוליכם בדרך ישרה תוך כדי שמירה על כבוד האב וקירוב לב הבן. וברגע הנכון והמתאים אפשר גם לנשק. ואכן – צריך חכמה לדעת כיצד לעשות זאת.
וכלל זה יהא מסור בידך – קשר טוב אינו התכלית. קשר טוב אמור להוליד רצונות טובים אצל הילד לשמוע בקול הוריו וללכת בדרך שמתווים לו. ולכן, אם כל הקשר בנוי רק על חיבוק ונישוק, עדיין העיקר חסר מן הספר. קשר הבנוי רק על הדברים הללו עלול להביא למצב עגום.
תאר לעצמך אם הקשורה לבנה שאף הוא קשור אליה בכל לב עקב היחס הנפלא שקיבל ממנה במשך כל ימי חייו וכל המפגשים שלהם מתקיימים עתה בתוך כותלי בית הסוהר לאחר שזה האחרון הושלך לשם לאחר מעשים חמורים עקב חוסר חינוך. ואמו, כדרכה מאז גם עתה ממשיכה להוליך ולהגיש בפניו מדברי המאפה שהכינה…
הרי שקשר יש כאן, אהבה יש כאן. מה חסר? חינוך, הדרכה. הקשר ההדוק שבין השניים לא תרם מאומה לחינוכו של הילד והם ממשיכים לשמר את הקשר היטב בעת ביקוריה של האם… אם כבר היה קשר נפלא שכזה ביניהם, היה ראוי להשתמש בו לצורך החדרת ערכים נעלים.
ועל כן חשוב לתפוס את הדרך הממוצעת ולהעניק חום ואהבה לילדים באופן שהעניין יבנה אותם ולא יגרום להם להקל בכבודם של ההורים חלילה. ועל כך אומר המלך החכם (קהלת ג) : "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק". מוכרח שיהיו עתים לחבק ועתים שלא.
וכן מובא (שיחות הר"ן סימן נ"ט) : 'מסוגל יותר לבנים – להיות רחוק מהם. לבלי להיות דבוק בהם ולשעשע בהם בכל פעם'. כי אהבה וקשר טוב אינו נקרא מה שמשתעשעים עם הילדים ומנשקים אותם ללא גבולות. זה לא נקרא אהבה אלא אהבת עצמו שאוהב את עצמו שיש לו ילדים חמודים כאלה. אהבה אמיתית פירושה לדאוג לילדים ולתת מחשבתו עליהם, לפתח את בטחונם ולדבר איתם באופן שיגביה את דעתם.
ומכל מקום, כבר דיברתי רבות בעניין הקשרים הטובים שיש לטפח עם הילדים והגם שחיבוק ונישוק הם סיבות המביאות לכך, אך הן לא סיבות יחידות. ישנן דרכים נוספות לחזק קשרים טובים עם הילדים כגון אמירת מילים טובות, התעניינות, תמיכה, לימוד בצוותא, פעילות בצוותא וכו' וכו'.
בהצלחה…