שאלה :
אני מלמד. יש לי בעיה של חוסר כללים בכיתה. מה עושים?
תשובה :
מארגנים כללים ביחד!
ומאחר ולא פרטת לאילו כללים אתה מתכוון (שהרי צריכים להיות כללים בנוגע להתנהגות בזמן השיעור, וכללים לזמן ההפסקה. כללים בנוגע לשיעורי בית או מטלות שונות וכללי התנהגות בטיולים וכן הלאה). על כן אציג בפניך כיצד נהגתי בעצמי בכל כיתה בה הרגשתי כפי שאתה מתאר.
פשוט הקדשתי שיעור לעניין שהפריע לי וממנו תקיש לכללים שאתה חפץ לייסד בכיתתך (ומאחר והדרך הזאת מורכבת ממספר שלבים, אציין כל שלב בסופו). הנושא שלי היה "כללי התנהגות בזמן השיעור".
על מנת שיהיה לתלמידים חשק ורצון לשתף פעולה ולקבל את הדברים אשר ברצוני להעביר להם, חשוב לפתוח את הלבבות ולקשור אותם יחד. דרך אחת לעשות זאת היא לתת לתלמידים להביע את דעתם בנושא, זה עשוי לגרום להם להתעניין בשיחה כולה. לכן העדפתי לפתוח באופן שיגרום להם לשתף פעולה :
"טוב צדיקים (ואתה כמובן תוכל לבחור בכל מילה אחרת פרט ל"צדיקים" שלפי הכרותך עם התלמידים הם יאהבו לשמוע), עכשיו אני רוצה לשוחח אתכם על דבר חשוב מאד. לאחרונה קורה שכשתלמיד קיבל רשות לדבר, ישנם תלמידים שמתפרצים וקוטעים את דבריו או תלמידים המשוחחים ביניהם והשיחה שלהם מפריעה להקשיב לאותו תלמיד. זה דבר שקרה כמעט לכולם. מישהו רוצה לספר איזו הרגשה זו? כיצד הוא הרגיש כשהפריעו לו לדבר?" (שלב ראשון – הצגת הבעיה בפני התלמידים ובקשה לספר כיצד הם הרגישו כשניתקלו בבעיה הזאת).
ואכן היו כמה וכמה תלמידים שרצו לספר מה הם הרגישו כשמישהו הפריע להם לדבר וכן היו תלמידים שניסו להסביר גם את הצד השני וסיפרו מדוע עשו זאת : "כשיש לי משהו להגיד ואני לא אומר, אז אחר כך אני שוכח".
התפתח דיון ונתתי להם להביע את דעותיהם בנושא. לבסוף השתדלתי לסכם את עיקרי הדברים על הלוח : "כשאני מדבר ומישהו מפסיק אותי, זה : ממש מרגיז, מבלבל אותי ואני שוכח מה התכוונתי לומר, גורם לי להקפיד על הילד הזה ולרצות להפריע לו כשהוא יקבל רשות לדבר, גורם לי לחשוש לדבר בפעם הבאה".
נו, נו… העניינים החלו להתקדם. מתברר שזו נקודה רגישה שהטרידה את התלמידים עצמם לפחות כשם שהטרידה אותי… (שלב שני – התלמידים מספרים כיצד הם מרגישים, ויש תלמידים שמביעים דעה הפוכה. כלומר– דיון).
התחלתי לסכם את העניין : "זה באמת לא נעים ולא מועיל כשמתפרצים לתוך הדברים של החבר. התורה הקדושה לימדה אותנו "ואהבת לרעך כמוך – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אני ממש רוצה לראות אצלכם את היכולת להקשיב לזולת מאחר שהוא קיבל את הרשות לדבר כרגע". (שלב שלישי – סיכום. למצוא משפט המסכם את מה שאמרו התלמידים, כגון : "זה באמת לא נעים ולא מועיל כשמתפרצים לתוך הדברים של החבר". לאחר מכן – כדאי לומר מה הם ציפיותיי : "אני בהחלט מצפה…", "אני רוצה שנצעד קדימה ונגיעה למטרה חשובה כמו…").
ואז עברתי לשלב של מציאת הפתרון. כשהדגש הוא על עבודת צוות יחד עם התלמידים : "אני בטוח שאם נחשוב יחד נצליח למצוא פתרונות לבעיה הזאת. בואו נתחיל לחשוב…" (שלב רביעי – עבודת צוות למציאת פתרון).
נסה לתאר את עצמך כתלמיד בכיתה כזו. האם היית נעלב ממה שאמרתי? האם היית מרגיש מותקף מהדרך בה פניתי אל התלמידים? איני יכול לדבר בשמך אך מסתבר שלא. סוף סוף לא תקפתי, לא השפלתי ולא ציינתי שמות של תלמידים אשר היו רגילים להתפרץ לתוך דברי חבריהם.
לכן, נקל לתלמידים לרצות לשתף פעולה ולהתחיל לחשוב על פתרונות. כשתוקפים אדם הוא מנסה להתגונן. כשמבקשים את עזרתו, על פי רוב הוא ישתדל לעזור.
לכן, הם אכן הציעו רעיונות. ולמען הסדר הטוב הכרזתי : "נתחיל לשמוע את הרעיונות של התלמידים היושבים בטור הימני ונתקדם לפי הסדר. אלו הכללים : שומעים את כל מי שרוצה לומר משהו. לא מפריעים לו ולא שופטים את מה שהוא אומר. אני ארשום את דבריו על הלוח".
חלק מהרעיונות היו לא מציאותיים ואולי גם מגוחכים. אך התייחסתי אליהם בכבוד ורשמתי על הלוח (ואם היו תלמידים שצחקו בקול רם על רעיון מגוחך של החבר, מיהרתי להסות עם תנועות ידיים עדינות וכן עם משפטים כגון : "אני לא צוחק על שום רעיון. זה הרעיון שהוא אמר ואני אכבד את דבריו ואכתוב אותם על הלוח"). זה בעצמו המחיש לתלמידים כיצד יש להקשיב לזולת ולא להביע זלזול. לאחר מכן, כשהלוח התמלא בהצעות, התחלנו לדון על כל הצעה ; האם אפשר ליישם אותה בכל מצב או שהיא מתאימה רק למקרים מסויימים ("מי שיתפרץ לדברי החבר לא יצטרף לטיול השנתי!"). התלמידים בעצמם דנו וביקרו כל הצעה. את רובן דחו (ודאגתי שזה יעשה מבלי להעליב את מי שהעלה את אותה הצעה : "אז החלטנו שזו דוקא הצעה טובה מאד אבל כנראה שהיא באמת לא מתאימה לכל מצב וזמן"), על חלקן הסתפקו, ואת מיעוטן קיבלו בהסכמה (שלב חמישי – התייחסות בכבוד אל כל הצעה. שלב שישי – דיון על כל הצעה האם ניתן ליישם אותה ובאיזה אופן עד לקבלת מספר הצעות יישומיות).
הרי שמתוארים כאן ששה שלבים המוליכים את התלמידים למציאת פתרון לבעיה. פרט לעצם העובדה שבדרך הזאת מצאנו פתרון לבעיה, עוד זו שהנחלתי להם דרך לחיים : כשיש בעיה צריכים לפתור אותה. איך פותרים אותה? באמצעות שיחה ודיבורים הנובעים מתוך רצון טוב וקשר בריא.
כעבור תקופה בחנתי את הדבר. והיה אם ראיתי שישנו שיפור ניכר – מה טוב. החמאתי לתלמידים על יכולתם למצוא פתרון וליישם אותו. אך אם ראיתי שאין כאן שינוי של ממש, פתחתי בשיחה חדשה : "יהלומים שלי הקשיבו (על פי רוב הם אהבו שקראתי להם "יהלומים"…), אני רוצה לדבר על משהו ממש חשוב. במשך תקופה ניסינו להשתפר ב"לא להפריע לחבר שקיבל רשות לדבר". זה אמנם הביא לשיפור כלשהו אך זה עדיין לא מספיק. אני מרגיש צורך למצוא דרכים חדשות…".
למעשה, התהליך המתואר כאן הוא תהליך של פתרון בעיות אשר דיברתי עליו ב"הכיתה – אתגר למורים". כעת רק הרחבתי את העניין לשיתוף של כלל תלמידי הכיתה. לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה בהנחלת הכללים בהם אתה חפץ!
בהצלחה…
