שאלה : 

יש לי כמה ילדים והם ממש לא אוהבים לעזור בבית. כמעט בכל פעם שאני מבקשת מהם עזרה הם מתלוננים וטוענים טענות שונות. הסברתי להם שכל אחד צריך לעזור במשהו אך זה לא מועיל. הם רק מתלוננים עד שאני כבר מעדיפה שלא יעשו כלום. מה דעתך?

תשובה :

לפני שאכתוב את דעתי, ראוי להעתיק כאן מה דעת קדשו של אחד מגדולי ישראל שקם לנו במהלך הדורות. ואני מתכוון לדברים הנפלאים שכתב ה"פלא יועץ" באות 'הכאה' :

'ויש בן שאינו שומע בקול אביו ובקול אמו. וכל כי הא צריך דעת באב ואם ביודעים ומכירים את בניהם שהם קשים, ואין יראת ה' נגד פניהם, ואינם שומעים בקול אביהם ואמם. לא יצוו עליהם שום דבר שישרתום, וישתדלו שלא לכעוס עליהם ושלא לצערם. ולא ידברו אליהם אלא בלשון רכה'.

הרי שמי שמכיר את ילדיו שאינם סרים למשמעתו, עליו להיזהר שלא לצוות עליהם דברים אשר יודע מראש שלא ישמעו בקולו ובזה יהפוך אותם לבנים סוררים הפורקים עול. אלא עליו לקבל את המציאות שאלו הם הבנים אשר נתן לו ה' כפי הראוי לו ולצורך תיקונו בזה העולם, ולא להכביד על הבנים.

שהרי אם נניח את הדברים בכף המאזניים, בכף אחת את העזרה בבית ובכף השנייה את הקשר של הילדים אלינו. מן הסתם נעדיף שהקשר עם הילדים יגבר ויהיה חזק ואת נקיון הבית והסדר נניח בצד.

וכך היא המציאות : כל בר דעת יעדיף בית פחות מסודר ויפה אך עם הרבה חום, אהבה וקשר טוב עם הילדים. על פני בית נקי ומטופח להפליא עם אווירה קרה ומנוכרת בשל כל הוויכוחים על הסדר והנקיון עד שהילדים מואסים בו ועוזבים.

ובאמת שכך כבר אמר המלך החכם (משלי יז) : "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" והדברים בהחלט שייכים גם לכאן.

אכן, לא קל לעקרת הבית הנקייה והמסודרת לקרוא את הדברים הללו… אך זו היא המציאות ולא אחת שמעתי ילדים שגדלו בבית עם הרבה דרישות לסדר ונקיון שמאסו בחיים באותו בית והיו מלאים בטענות על ההורים ובסופו של דבר גם יצאו לתרבות רעה רח"ל.

מצד עצמי תמיד הצעתי להורים שלפחות את חדר הילדים יניחו. "הילדים חיים בחדר הזה. תנו להם לנהל אותו. כל זמן שלא מדובר בדברים העלולים לפגוע בבריאותם כמו סרחון ועיפוש וכיוצא אלא רק באי סדר, הניחו להם. על פי רוב הם יבינו מעצמם עד כמה חשוב הסדר ככל שיגדלו".

הרב מבריסק זצ"ל אמר שבדברים שהילד ילמד מעצמו עם הזמן, אין שום עניין לחנך אותו (כמובן שחשוב לדבר מהדברים האלו ועד כמה שסדר ונקיון הם דברים הכרחיים, אך לא לדחוק). מן הסתם ככל שהילד יגדל הוא ילמד לסדר וירגיש את הצורך בסדר כלשהו מצד עצמו. חבל לאבד את הכוחות ואת הקשר הטוב עם הילדים בשל ויכוחים על סדר ונקיון.

בודאי שחשוב לדבר על סדר ועל נקיון ולספר סיפורים על כך. אך לשמור מאד שלא להבאיש את ריחם של הילדים בשביל זה.

כדאי לשבת יחד עם הילדים ולנהל איתם שיחה נעימה ולברר מה התפקידים שכל אחד היה מעוניין לעשות, באיזה אופן ובאיזה זמן. ולהשתדל שכל אחד יקבל תפקיד שהוא מסוגל ומעוניין לעמוד בו ככל האפשר. סוף סוף ישנה חשיבות גדולה בחינוך לסדר ונקיון ולנשיאה בנטל תחזוקת הבית. אך חשוב שהדבר לא יעיב על טיב היחסים עם ההורים.

כמו כן כבר היתה מילתי אמורה שילדים אמנם לא אוהבים עבודות אך הם אוהבים משחקים. אם תחשבו על דרכים כיצד להפוך את העבודות למשחקים זה יקל עליכם. דוגמאות לכך כבר הצגתי בכמה מקומות.

ושוב – ברור לי שאין הדבר קל עבור מי שהסדר והנקיון הם משאת נפשו. לשם כך אעתיק את המשך דבריו של ה"פלא יועץ" :

'ונכון שלא כל העתים שוות ופעמים שלא יוכל אב ואם להתאפק מלצוות את בניהם שום דבר ומלכעוס עליהם וכו'. כי יחרקו שן ונמס לבם בראותם שעושים הבנים דברים שאינם מהוגנים. על כל פנים את אשר בכוחם לעשות יעשו ויבחרו הרע במיעוטו'.

כלומר, סוף סוף בשר ודם אנחנו ולפעמים מבלי כוונה רעה אנו מוצאים את עצמנו כועסים ומעירים לילדים על חוסר רצונם לשתף פעולה ולסדר. בודאי שזה נובע מתוך כאב לב אך חשוב לבחור הרע במיעוטו ולמעט בכך. ואת עיקר הכוחות יש להשקיע בשמירה על קשר טוב עם הילדים ובכך נרוויח אותם.

יתכן מאד שאותם הילדים אשר הפכו את הבית וקשקשו על הקירות בילדותם, הם יהיו אלו שיצבעו את הקירות ויחדשו את הריהוט בבית ההורים לאחר שיקימו בתים בעצמם, כאות להכרת הטוב לאבא ואמא הנפלאים שהיו להם ואשר הבינו ללבם בעת תקופת הילדות.

ואז תרוו נחת אמיתית ותוכלו להציג את הבית הנפלא שלכם לנכדים שיקפצו וישתובבו בו בעזרתו ית'.

בהצלחה…