שאלה :
הרבה כף זכות יש לך על הילדים. מתוך דבריך מובן שכמעט ואין מציאות שילד מתכוון לפעול בצורה אישית נגד המלמד. מי אומר שזה באמת כך? אולי יש פעמים שילד כן מתכוון להפריע למלמד ולסגור איתו חשבון באופן אישי?
תשובה :
שאלה מעניינת ותשובתך בצידה. אם מדובר על סגירת חשבונות הרי שהמלמד עשה איזה דבר שלא היה ראוי לעשות לאותו תלמיד ולכן הוא מבקש לסגור איתו חשבון…
וכעת אסביר : קראתי את הסיפור על אותו מלמד שהקפיד בכל יום להגיע לפני הזמן ועד שכבר ארע לו שהוצרך לקחת את אשתו לבית החולים, דבר שגרם לו לאחר, סימן לו אחד התלמידים עם האצבע על השעון בשעה שנכנס לכיתה. זה כמובן נראה כחוצפה גדולה אלא שלבסוף התברר שאותו תלמיד קיבל אמש את השעון מאביו לאחר זמן רב שציפה לכך ומרוב שמחה המתין להראותו למלמד ולכן סימן לו עם האצבע על השעון תיכף עם כניסתו לכיתה.
הרי בקצרה סיפור המלמדנו עד כמה ראוי לדון לכף זכות את התלמידים למרות שפעמים רבות הם עושים דברים הנראים כחוצפה, זלזול וכן הלאה.
ובאמת, יש באמתחתי עוד מעשים כאלו אשר הצטברו אצלי במהלך השנים בהן לימדתי. הצד השווה שבהם הוא שראוי לדון את התלמידים לכף זכות וללמד את עצמנו שהם לא פועלים בצורה אישית נגדנו. ליתר ביאור בעניין זה כדאי שתעיין בפרק 'מטוס מנייר' שבספרי 'הכיתה אתגר למורים'.
כעת, אעבור לפן נוסף בתשובה לשאלתך –שלמה המלך אמר (משלי כז) : "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ופרש"י : כמים הללו, הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך. כן לב האדם לאדם חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים.
אם תלמיד מרגיש שהמלמד אוהבו (וכן ההורה בבית), דן אותו לכף זכות, עומד לצדו בעת צרה, חושב כיצד להיטיב עמו ובאמת קשור ללבו, כן הוא ינהג עם המלמד ולא יחפש לביישו או לזלזל בו חלילה. ומאחר שהמלמד מרגיש שהתלמיד אוהבו ומכבדו, יותר זה יגרום לו לכבד את התלמיד וחוזר חלילה (ומהטעם הזה הרגלתי את ילדי להשתדל לגשת למלמד או למורה בסוף השיעור ולומר :"תודה על מה שלימדת אותנו". הפעולה הפשוטה הזאת של הכרת הטוב מחממת את לבו של המלמד וקושרת אותו עם לבו של התלמיד. וזה פרט לעצם החינוך להכרת הטוב שיש בזה).
העמידה לצדו של התלמיד (או הבן) בעת צרה היא יסוד מוסד בכדי לחזק ולהדק את הקשר איתו. חכמינו הקדושים אומרים (מכות י) : 'תלמיד שגלה מגלין רבו עמו'. כי אפילו אם התלמיד התחייב גלות, ה' ישמור, יש לו לרבו לגלות יחד עמו. הרי שחז"ל ראו חוב קדוש לרב להתייצב לצדו של תלמידו בעת צרתו. וממילא גם ההיפך הוא הנכון ולכן גם 'הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו'.
וכן מובא (נדרים מ) : 'מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה. לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה. אמר לו רבי החייתני!'. הרי שכל כך היה חשוב לרבי עקיבא לבקר את תלמידו בשעת חוליו והוא הדבר אשר החזירו לחיים.
ופעם ארע לי שאחד מתלמידי הסתבך בשגגה עם אדם נכבד שנפגע ממנו מאד וביקש להרחיקו מהמוסדות. ישבתי בחדרו של אותו אדם למעלה משעה והשתדלתי בכל מיני אופנים ודרכים לשכנעו שיחזור בו מכוונתו ובחסדי ה' עלה בידי. אותו תלמיד כל כך התפעל מכך שעמדתי לצדו בעת צרה ולא השארתי אותו להתמודד לבד ולשאת באחריות על מעשיו והוא לא הפסיק להודות לי.
ובאמת שהכל תלוי באהבה. ככל שאוהבים כן מוכנים לעזור וכן דנים לכף זכות ומחפשים למצוא את הטוב שבשני ולא נפגעים ולוקחים את הדבר כאילו היה מכוון באופן אישי. וראוי להעתיק כאן מהספר הנפלא 'תוכחת חיים' לר' חיים פלאג'י ז"ל (בפרשת וארא) המדבר על הבשורה שבישר משה רבנו לישראל כשהיו במצרים וזו לשונו : "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". להודיענו כי הגם כי דברי משה לישראל הכל היו דברי ניחומים והיה מן הראוי שישמעו , עם כל זה לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. הא למדת שמפני עייפות המלאכה שקצו רוחם מהעבודה הקשה זוהי סיבה כי לא שמעו אל משה שהיה אדון הנביאים וגם הדברים דברים המשיבים אל הנפש. כל שכן וקל וחומר כשידבר האדון לעבדו דברי קינטור ובחרונו יבהלמו, שיתבלבל דעתו ולא ישמע אליו.
וצריך לדונו לכף זכות ואל יחר בעיניו מה שלא שמע, ולא זו בלבד כי לפעמים ימצא כי מרוב צערו ידבר איזה דיבור רע ומר העבד לאדונו וצריך האדון להעביר על מדותיו וידון אותו לכף זכות כי מרוב צערו יצא מפיו דברים שלא כשורה.
ויש ללמוד תוכחת מוסר בעניין זה ממה שמצינו בדברים שדברו עם בני ישראל נגד משה ואהרן כדכתיב "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", ולא מצינו למשה ולאהרן שהרע להם בשמעם כדברים האלה ולחרות אפם בהם באמרם להם 'וכי אנחנו מדעתנו וסברתנו עשינו דבר זה כי אם ברשותו יתברך וכו'. ומלבד שלא מצינו שהתרעמו משה ואהרן על הדבר הזה, על בני ישראל, כשאמרו להם כדברים האלה, אלא אדרבה, כתיב "וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעות לעם הזה" כי הטיח דברים ח"ו כלפי מעלה בעבור צערן של ישראל ולא הקפיד כלל על מה שדיברו עליו, והיינו טעמא כי דן אותם לכף זכות וכו'.
והגם שהעתקתי באריכות, אך המוסר היוצא מכאן גדול מאד וראוי להעתיקו. משה ואהרן מחלו על כבודם ולא הקפידו על מה שהחציפו אליהם וטענו כנגדם" ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה". כי דנו אותם לכף זכות שכבדה על ישראל העבודה ולכן דיברו שלא כהוגן.
וכן ראוי למלמד ולהורה להבין שגם על התלמיד או הילד שלו עובר מה שעובר. מי יודע מה סבל בבית מאחיו, או איזה גערה קיבל מאביו טרם יצא מהבית. גם בכיתה הוא לא כל כך מוצא את עצמו וקשה לו להעתיק מהלוח. בהפסקה הוא היה עם הקבוצה שהפסידו והיה תלמיד שביזה אותו בשל כך. ועוד כהנה וכהנה ארועים הגורמים לתלמידים מפעם לפעם לדבר שלא כהוגן אל המלמד וכפי האמת ראוי לו לדונם לכף זכות ולא להקפיד. בנוסף – פעמים רבות ילד נדרש על ידי המבוגר לעמוד במטלה שאינה תואמת את גילו או את יכולתו. טבעי הדבר שהוא לא יעמוד בה למרות כל הכוונות הטובות. במילים אחרות – זה לא משהו אישי נגד המבוגר.
וכלל גדול בידינו : "ילד מעוניין לנהוג באופן שישמח את המבוגר, כל זמן שהוא מרגיש קשר עמוק וטוב עם אותו מבוגר". ולכן, אם אנו נתקלים בילד שמתנהג בצורה לא נאותה, ראוי לבדוק ולתקן את הקשר איתו במקום לחפש לתקן את הילד.
שוב ושוב שואלים אותי הורים מדוע הילד לא מקשיב להם. שוב ושוב אני עונה :"ברגע שהילד ירגיש עד כמה שהוא חשוב לכם ללא שום תנאי או הצלחה מצדו, ברגע שהוא יחוש את אהבתכם הגדולה אליו ויהיה לו קשר חזק אתכם, אז כל מילה שלכם תקבל משמעות חדשה בעבורו".
ובאמת שהעניין הזה מרומז בפסוק (איוב, כח):"לעשות לרוח משקל" וגו'. כי הרוח מרמזת על הדיבור וכמו שכתוב :"ויהיה האדם לנפש חיה" ותרגם אונקלוס :'לרוח ממללא'. וצריך להגיע למצב שלרוח פינו יהיה משקל, כלומר שכל מילה שנאמר לילד תהיה משמעותית בעיניו, ולא חסרת משקל. ואל זה כאמור, אפשר להגיע רק על ידי יצירת קשרים טובים עם הילד.
ואסיים במה שהתחלתי –תלמיד המבקש לצער את המלמד, הוא תלמיד אשר מרגיש שאין לו שום קשר עם המלמד. במקום זה יש לו קשר עם חבריו לכיתה ואותם הוא מבקש להרשים על ידי מעשיו כנגד המלמד. ככל שנבדוק נגלה שמשהו ביחסים של המלמד איתו אינו תקין, והמלמד לא דאג לבנות קשר חזק הבנוי על אמון, הערכה והתעניינות בתלמיד. וכשזה יתוקן – כבר לא יהיו "חשבונות" לסגור.
הייתי מציע לך לגלות נחמדות ואכפתיות לתלמידיך, לשוחח איתם שיחות אישיות מפעם לפעם, להתעניין בהם עצמם ולאו דוקא לחקור אותם מדוע אינם משתתפים בשיעור. לפתע, תראה את השינוי בעזרתו יתברך.
בהצלחה…