שאלה :
אולי תוכל לסדר בקצרה מה עושים במקום להעניש? הלא כל כך הרבה דיברת מזה ומדוע לא תרכז את הכל במקום אחד?
תשובה :
באמת שאין שום סיבה שלא אעשה זאת. ובעזרת ה' אסדר לפניך את האפשרויות. נתפוס לדוגמא מקרה בו ילד בייש תלמיד אחר וממנו תקיש לדברים אחרים. אך ראשית לכל דבר – הקשר.
בכדי שהדברים יכנסו ללבו של הילד ראוי ליצור איתו קשר בתחילה. ניתן לקרוץ לו, אפשר לקרוא לו בשם החיבה שלו, אפשר גם לתאר את רגשותיו ולומר מפני מה לדעתנו עשה את מה שעשה וכן הלאה. ברגע שיש קשר, סיכויים טובים שהוא יקבל את הדברים הבאים :
- אפשר לומר לו כיצד אני מרגיש או חושב על התנהגותו : "יענקל'ה, אני מבין שהתחשק לך להתלוצץ אך אני ממש לא אוהב שאחד צוחק על השני" או "מתוק שלי, מצער אותי מאד לראות תלמיד שנעלב", "איציק, אתה יודע שאין לי שום הנאה לראות איך אחד מבייש את השני". כל הדיבורים כאן הם עלי ועל רגשותי. אין כאן העלבה ופגיעה בילד ולכן דעתו פנויה לקבל את הדברים.
- להציע דרכים לתקן ולהביא תועלת : "אני מתאר לעצמי שרצית לשמח את כולנו אך שמעון נפגע מזה. אשמח מאד לשמוע איך אתה מתכוון לסדר את העניין הזה" או "אני ממש אשמח לראות איך שאתה יודע גם לגרום לו להרגיש טוב. אם אין לך רעיון אשמח להיות היועץ שלך". או "שמע חמוד, כרגע שניכם כועסים. לדעתי, אחרי ששמעון ירגע זה יהיה ממש מעשה חשוב אם תיגש אליו להתנצל". לדעתי, זו דרך עדיפה יותר מהקודמת משום שהיא מדברת בלשון חיובית (במקום לומר מה אני לא אוהב, או מה מצער אותי, נשמע טוב יותר לגלות מה ישמח אותי).
- ללמד אותו כיצד כן יש לנהוג במקרה כזה : "ראובן, אתה ממש חמוד. כנראה רצית לשמח את עצמך או את כולם. תוכל לספר בדיחה, תוכל גם להתחיל לשיר ולרקוד או לספר דברים מצחיקים וכל דרך אחרת מבלי לבייש מישהו".
- לגלות לו מה אני מצפה ממנו : "חשוב לי לדעת שכשאתה רוצה לשמוח, תשתדל לא לעשות זאת על חשבון מישהו אחר", או "אני באמת מצפה ממך לשמוח מבלי לפגוע באף אחד", או "אני מצפה שתדע לומר לעצמך "לא" – לא אבייש את החבר".
- לתת לו לבחור בין אפשרויות מקובלות והגיוניות : "שים לב – תמיד תוכל לבחור בין לשמוח מבלי להעליב לבין לשתוק", או "אסור לבייש. תוכל לדבר בנימוס או לא לדבר בכלל. תחליט".
(הערה חשובה – נא ונא לא להיתפס על הניסוח שלי למשפטים הללו. מורה והורה טוב צריכים להכיר את השפה שתדבר אל הילדים שלהם. אם תלמיד לא אוהב שאומרים לו "אתה ממש חמוד" אז חשוב שלא לומר לו את זה. אם הוא מעדיף – "בא נדבר קצת בצד. נראה לך שאיך שהתנהגת זו ההתנהגות הכי טובה שיכולת להראות?", אז כדאי לדבר איתו באופן הזה. קחו את הרעיון והתאימו אותו לילד כפי הגיל, כפי האווירה בה הוא גדל וכפי הרגש).
ונניח ששוב הוא יעשה זאת. שוב יחזור על ההתנהגות הלא רצויה. אזי ראוי לתת לו לראות מה התוצאות של מעשיו. כלומר לחוות את ההשלכות. וזכור! כשיש קשר טוב בין המבוגר לילד, הדברים נכנסים טוב יותר ובפרט משום שהמלמד יפתח את דבריו במילים שנעים לשמוע (וחשוב מאד להשתדל שלא יהיה בפני כולם אלא רק בפני הילד עצמו) : "משה המתוק! אני רוצה לומר לך משהו ממש חשוב. אני מתאר לעצמי שלא היתה לך כוונה רעה אבל כשאני רואה איך שמישהו נעלב מה"צחוק" הזה, זה גורם לי לחשוב מה עושים עם ההפסקות שלך. אז אני ממש מבקש שתשתדל למצוא לעצמך דרך אחרת לשמח את עצמך". וזהו. רק להגיד לו את זה (כאשר המדובר הוא שהוא בייש את החבר בזמן ההפסקה. אחרת – אין זה שייך לדבר איתו על ההפסקה).
במידה והוא שוב בייש תלמיד אז ראוי לנקוט בפעולה : "משה, משה… את ההפסקה הבאה תבלה יחד איתי בכיתה". אם הוא יקשה : "מדוע?". כדאי לענות בסגנון שיגרום לו לחשוב על כך בעצמו : "שאלה טובה! מה אתה אומר?", או "יש לך שלושה נסיונות למצוא את התשובה".
וחשוב מאד! המטרה היא לא להושיב אותו הרחק מהחברים סתם כך. הפרדה כזאת מן הסתם תגרום לו לחשוב שהוא דחוי, בעייתי, מבודד. לכן חשוב להיות נחמדים אליו בזמן הזה ולנסות לשוחח איתו על מה שארע ולראות איך להצליח טוב יותר בפעם הבאה, או לשאול אותו אם הוא מעוניין לקרוא תהלים או כל ספר אחר, לצייר, לשחק עם חבר שאיתו הוא מסתדר וכו'. שיבחר.
כל אחת מהדרכים הנזכרות טובה לכשעצמה. תוכל לגוון ולהשתמש פעם בזו ופעם בזו כי באמת חשוב שהתלמיד יתנסה בכל וילמד דרכים שונות להתמודד עם בעיות. כעת אסדר לפניך את הסיבות לכך, לפי הסדר המובא לעיל :
- לדבר על רגשותי : ילד מטבעו חושב על עצמו ומה טוב ונחמד לו. ערך עליון הוא ללמד את התלמידים להכיר גם ברגשותיהם של אחרים. לכן חשוב לגלות להם מה אני מרגיש בנוגע להתנהגות שלהם. וזה עושה להם משהו ונכנס ללבם ובלבד שהם מחשיבים אותי מחמת הקשר הטוב שיש בינינו. אחרת, מה איכפת להם כיצד אני מרגיש?…
- להציע דרכים לתיקון : טעויות כולם עושים. עיקר החכמה היא לתקן. הספרים הקדושים מלאים מ"תיקונים". ר' שמעון בר יוחאי חיבר את ספר "תיקוני הזוהר". ר' נחמן מברסלב זי"ע גילה את ה"תיקון הכללי" והגדיל לומר ש"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן. לכן, חשוב מאד להראות לתלמידים את הדרך לתקן את מה שקלקלו.
- ללמדו כיצד יוכל לנהוג במקרה זה : כל דבר שתלמיד (כמו גם מבוגר) עשה, נבע מרצון להשיג משהו. בדוגמא שהבאתי התלמיד רצה לשמח את עצמו וגם את אחרים ולהשיג תשומת לב, אלא שלשם כך הוא בייש תלמיד אחר. בכך שאנו מגלים את דעתנו שזו אינה התנהגות נכונה, עדיין לא פתרנו לו את הבעיה – "ומה אעשה כששוב יתחשק לי לשמוח ולשמח?". לכן חשוב להציע לו תחליף וללמדו מה כן ראוי לעשות. הוא שאמר ה' יתברך (ישעיה מ"ח) : "אני ה' אלקיך מלמדך להועיל" כי עיקר מה שצריכים הוא ללמד כיצד להביא תועלת.
- לומר לו מה הן הציפיות שלי ממנו : ציפיות הן דבר חשוב. ילדים רבים נוטים לרצות למלאות את ציפיות הוריהם ומוריהם משום שהם מעריכים אותם ומחשיבים אותם לסמכות מכובדת. ראוי לנצל זאת על מנת להשפיע עליהם ערכים טובים. אגב, אם ילד מוכה ומושפל על ידי הוריו, מן הסתם אם הם יגלו לו מה הם ציפיותיהם כלפיו זה לא עשוי לעניין אותו. אדרבה! הוא ישתדל לעשות את ההיפך. העניין הזה נבנה על ידי קשר טוב הבנוי עלאמון וכבוד הדדי – כשהילד חש שהמבוגר מעריכו ומכבדו, זה גורם לו לרצות לעמוד בציפיותיו. וכלל גדול בידינו : "ילד מעוניין לנהוג באופן שישמח את המבוגר, כל זמן שהוא מרגיש קשר עמוק וטוב עם אותו מבוגר". ולכן, אם אנו נתקלים בילד שמתנהג בצורה לא נאותה, ראוי לבדוק ולתקן את הקשר איתו במקום לחפש לתקן את הילד.
- לתת לו לבחור בין אפשרויות : כל החיים מלאים באפשרויות. האחת טובה והשניה גרועה. לעתים – האחת טובה, השנייה טובה פחות והשלישית גרועה וכן הלאה. ראוי להרגיל את הילדים לדעת זאת – לא תמיד ישנה אפשרות אחת ויש לחפש אחר האפשרות השנייה הטובה יותר. זה לימוד שילווה אותם כל החיים. וכך מלמדנו ה' יתברך (דברים, י"א) : "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו" וגו'. אם אדם בוחר בדרך הלא טובה וסובל בשל כך, על מי יש לו להתרעם?
נתתי סימנים בדרכים הללו על מנת שיקל עלי להשתמש פעם בזו ופעם בזו. אלו ראשי התיבות "בצל מת" (בשונה מהבצל החי שגורם להורדת דמעות…) ואינן לפי הסדר שסידרתי לעיל אלא : ב'חירה (לבחור בין אפשרויות), צ'יפיות (לומר לו מה הן ציפיותי ממנו), ל'למדו כיצד ל'נהוג במקרה כזה, מ'רגיש (לספר לו מה אני מרגיש), ת'יקון (ללמדו כיצד לתקן).
בכל פעם כשהוצרכתי להתמודד עם מקרה מסויים, אזי במקום להעניש פשוט חשבתי על "ב'צ'ל' מ'ת'" ובחרתי לעצמי אות אחת ובה נהגתי. וחשוב מאד! למרות שהאות ב' באה בראשונה בראשי התיבות הללו, אך במציאות כדאי לשמור את השימוש בה לבסוף. כלומר, רק לאחר שמנסים את שאר הדרכים ולא הועיל, או אז הוא הזמן להציב בחירה.
אקווה שהועלתי לך…