צא. במה צריך איש כשר להרגיל את עצמו?
צריך שתדע, אהובי, אחי! כי איש כשר צריך להרגיל את עצמו תמיד לברך את כלל נשמות ישראל, ויהיה רגיל בברכות, ויבטיח הבטחות טובות לכל בר ישראל, ואחר ישפוך רחמים ותחנונים על כלל נשמות ישראל. וייתן הרבה צדקה לטובת נשמות ישראל. ויתפלל בעבור כל בר ישראל.
צריך כל אדם לצייר בעצמו כאילו כל העולם כולו עומד עליו, וכל העולם נברא בשבילו (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק א סימן ה) ועל כן צריך לעסוק בתיקון העולם, להתפלל בעבור העולם כולו.
העיקר שיהיה טוב לכל בית ישראל בפרטי פרטיות וימסור נפשו בעבור כל אחד ואחת מישראל, ולא יסתכל על עצמו כלל.
ובכלל טוב מאוד להרגיל את עצמו להיות מוכן ומזומן למסור נפשו בכל עת ורגע על קידוש שמו יתברך, ועל ידי זה ימשיך הארת האין סוף ברוך הוא על כל העולם כולו.
(אשר בנחל כרך כא, מכתב ג' רנד, ניסן תשם)
צב. מה נהגו אנ"ש לעשות קודם הלימוד?
הנה היו שינויים רבים בין אנשי שלומנו בהנהגת הלימוד.
הרב החסיד רבי שמשון מאומן (נכד רבנו) כשבא לאיזה מקום ללמוד ספרי רבנו. הייתה דרכו לומר, שכל אחד ייתן משהו לצדקה, ועל ידי זה יהיה נעשה אוויר הנח והזך, ויהיו הדיבורים נשמעים (כמובא בליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן יז).
הרב החסיד רבי יצחק ברייטער ז"ל, הייתה דרכו לשלוח קודם להתבודד קצת עמו יתברך, וכן היה נוהג הרב החסיד רבי יצחק'ל אוטווצקער ז"ל, כשבאו אליו ורצו לשמוע חידושיו, כי היה כמעיין המתגבר, חידושים נפלאים, הייתה דרכו לומר: "הייתה לכם כבר התבודדות?! לכו והתבודדו קודם, ואחר אדבר לפניכם".
הרב החסיד רבי אפרימ'ל מפשעדבארז' ז"ל, מספרים עליו שהיה רגיל לומר לכל אלו, אשר באו לשמוע דיבוריו, שיאמרו קודם 'תיקון הכללי', העשרה מזמורי תהילים, ואחר כך ידבר עמהם.
והנה מקובל אצלנו, אשר משיח צדקנו, קודם שיתחיל ללמוד" ליקוטי מוהר"ן" ברבים במעמד אלפים ורוב רבבות רבבות אנשים, יתחיל לשיר ניגון. וכולם ישירו עמו בשמחה עצומה, ומרוב תענוג ערבות נועם הניגון, ישכח כל אחד מצרותיו ומהרפתקאותיו, עד שיתרחב לב כל אחד וכו', ישמע ויבין כל מה שילמד וכו'.
(אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' שמב, תשם)
צג. חז"ל הורו לנו להיזהר מן הצבועים, כיצד נדע מי נחשב צבוע?
חמדת לבבי! רק חזק ואמץ לדבר רק ממנו יתברך. ומה שנמצא כמה פעמים שיוצא מפי ומעטי אילו לשונות חריפים, הוא לקיים מאמרם ז"ל (סוטה כב:( שאמר ינאי מלכא לדביתיה, (ינאי המלך לאשתו), אל תתיראי לא מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן מעשה זמרי, ומבקשין שכר כפנחס, עיין שם.
בעוונותינו הרבים, התרבו עכשיו צבועין כאלו, והעולם טועים בהם. כי מה שהם אומרים הוא קדוש, ועל ידי זה לאט לאט מתרחקים ממנו יתברך ומן התורה וכו'. אבל אחרת אין צריכים לדבר מזה כלל.
ובאמת איך יודעים מהי צביעות ומי צבוע וכו'?
אך כלל זה נקוט בידך. אם אתה מתקרב אליו יתברך ביותר, וכן אתה מתמיד ביותר בלימוד התורה הקדושה על ידו… צריך שתדע, שזוהי נקודת האמת. ולהיפוך, אם אתה מתרשל מהתורה הקדושה על ידו… צריך שתדע שזוהי צביעות.
כי עיקר התכלית בזה העולם הוא רק להתקרב אליו יתברך באמת, ולחזור ולהידבק בו יתברך בדבקות אמת.
(אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' שס, תשם)
צד. האם אפשר לשנות את שמו של האדם?
מה אומר לך, בעניין שינוי השם וכו', צריכים מאוד מאוד להיזהר, כי אסור לשנות שמות. רק מי שהוא בעל רוח הקודש, ויודע שורשי נשמות ישראל, אבל סתם בר נש שאינו יודע ביו ימינו לשמאלו, אינו יכול לחגור עצמו לתת שמות לבני אדם, והוא דבר מסוכן מאוד, ולכן לא כדאי כלל להתעסק בעסק זה.
(אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' תט, תשם)
צה. כשחל שתי שבתות בחנוכה באיזו שבת יש לעשות את הקיבוו שרבנו?
אודות שאלתך על שבת חנוכה, כשחלות שתי שבתות, כגון: וישב, מקץ, איזה שבת הוא זמן הקיבוץ?
יש לומר בפשיטות – שתי שבתות! ועל פי זה מובן מה שאמרו חכמנו הקדושים (שבת קיח:) אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן- מיד נגאלין. ולכן אל תחקור חקירות, אלא תתקבץ עם אנשי שלומנו, חסידי ברסלב בקיבוץ הקדוש שמתקבצים יחד בבית המדרש, כל אחד בעירו בשבת חנוכה.
(אשר בנחל, כרך כב, מכתב ג' תמד, תשם)
צו. האם ידוע לנו היום מי הם נכדיו של רבנו?
אודות ששאלת וכו' בוודאי כן הוא, ישנן כמה משפחות שהם נכדים של רבנו, ויודעים במדויק מי הם. אבל ידוע, שאצל רבנו היו חשובים תלמידיו כבניו בדיוק. ואומרים חכמנו הקדושים (ברכות סד.) על הפסוק (ישעיהו נד, יג) "וכל בנייך לימודי ה'". אל תקרי בנייך אלא בונייך. מי שבונה דעת הצדיק, הוא בן הצדיק. וכן אומרים (סנהדרין יט:) כל המלמד בן תלמידו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, לכן מי שלומד את תורת רבנו, כאילו הוא בנו של רבנו, והבן למעשה.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תנו, תשם)
צז. כיצד זוכים לטהרת המחשבה?
אודות טהרת המחשבה, ראוי לך להיזהר מאוד מאוד רגיל לטבול במקווה, ועל כל פנים לא יחסר לך יום בלי טבילת מקווה, כי המקווה הוא המשכת אור עליון ונורא מאוד. ובשעת הטבילה, נכללת הנשמה, שמשכנה במחשבה, באין סוף ברוך הוא, ובפרטיות כשמייחד אז אילו ייחודים קדושים.
העיקר – לשמור את עצמו מאוד מאוד לא להיכנס באיזו טעות, ולחלוק על איזה בר ישראל, ומכל שכן על איזה צדיק, כי דבר זה גורם בלבול המחשבות. כמו שאמר (ספר המידות, אות מריבה, סימן טו) 'מי שעושה מריבה עם הצדיקים, בידוע שמחשבותיו רעות', ועיין היטב בליקוטי מוהר"ן, חלק א, סימן נו, שמדבר בטהרת המחשבה וממחלוקת דקדושה, עיין שם.
על כל פנים ראה להיות רגיל בטבילת המקווה, ולא להתערב בשום מחלוקת על שום צדיק, ותהיה רגיל לדבר עם כל בר ישראל רק דיבורי אמונה בהשגחה פרטית, וה' יתברך ימתיק ממך כל הבלבולים.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תקפ, תשמא)
צח. הבן יצא לתרבות רעה – מה עושים כדי שיחזור בתשובה?
בדבר שבנך יצא לתרבות רעה, רחמנא ליצלן, ראה להיות זהיר בכל יום בטבילת מקווה, ותבדוק את מזוזות ביתך, אם הן כשרות. וכן את התפילין תיתן לבדוק, ותקנה לעצמך תפילין דרבנו תם, ותהיה זהיר להניח בכל יום שני זוגות תפילין של רש"י ורבנו תם.
ועל כולם – תסגור את עצמך בכל יום בחדר מיוחד, שאין שם בני אדם, לעשרים רגעים, ותבקש בלי הרף כל הזמן:
"ריבונו של עולם, ראה שבני… בן… (תוציא מפיך שם בנך ושם אמו זוגתך) יחזור בתשובה, חוס וחמול עליו, שייכנס בו הרהור תשובה ויחזור בתשובה"… ותאריך בדיבורים כל מה שיעלה בלבך, ותהיה עקשן גדול על דבר זה, ולדבר ולבקש באלו העשרים רגעים רק אודות בנך, ואז – אם תקיים כל מה שנאמר כאן, תראה נוראות נפלאות, ועוד תזכה לראות נחת ממנו.
למען ה' יתברך לטובתך, אל תשנה מכל מה שכתוב כאן.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תקצג, תשמא)
צט. האם אישה יכולה להתבודד לפני ה'?
אודות שאלתך וכו', הלוא בוודאי הוא כן, שאישה יכולה להתבודד לפניו יתברך, שהלוא גם בנות ישראל הן בנותיו יתברך, ואדרבה, רבנו הפליג מאוד בתפילת הנשים, ואמר שהיא מקובלת מאוד בשמיים.
כי אישה דמעותיה מצויות (בבא מציעא נט.) אישה היא רכת לב, ותיכף ומיד היא בוכה, ואצלו יתברך מאוד חשובות דמעות. כמאמרם ז"ל (מדרש אגדה) ישנן עוונות שסגורים בפני שערי התפילה, אבל כשהאדם שופך דמעות בתפילה, הוא שובר את כל הדלתות וכל המחיצות, לכן אישה היא יותר קרובה אליו יתברך, כי היא חשה עצמה ושפלת ונשברת, ואצלו יתברך חשוב מאוד לב נשבר, כדכתיב (תהילים נא, יט) "לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה".
לכן אין לתאר ולשער מעלת האישה הבאה ושופכת לבה לפניו יתברך. ובפרט שכל הלכות תפילה לומדים מחנה, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות ד' א): "והיה כי הרבתה להתפלל " – מכאן שכל המרבה בתפילה – נענה. וחנה הייתה האישה הצדקנית, שהראתה דוגמא חיה מה תפילה פועלת… ובוודאי אישה המרבה להתפלל, ובפרט בדמעות – נענית בתפילה.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תרה, תשמא)
ק. מאיזה גיל יש לקחת את הבן למקווה?
אודות שאלתך, מאיזה גיל לקחת ילד למקווה? בדרך כלל זה מגיל שבע. אבל צריכים להיזהר מאוד שהאב ייקח את הבן תחת פיקוחו, ולא יעזבו לבד.
כי שמענו מקרים רבים וכו', ואשרי האב הלוקח את בנו למקווה בשעה שהוא עדיין צעיר.
(אשר בנחל, כרך כג, מכתב ג' תרז, תשמא)