ריא – באיזה גיל היה רבנו, כשמוהרנ"ת כותב עליו "בימי נעוריו"?
כפי הנראה והמובן, שהיה קודם בר מצווה, כי רבנו התחיל עבודתו עוד בהיותו ילד קטן, בן שש שנים.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' קכה, שנת תשל"ד)
ריב – איזו אומה הם העמלקים בימינו?
אודות שאלתך מי זו ואיזו אומה הם עמלקים וכו', הנה זה ברור ומקובל מצדיקים עוד ממלחמת העולם הראשונה, כי הגרמנים, יימח שמם, הם מזרע עמלק.
ומקובל גם מצדיקים, שבדרך כלל אומות העולם אינם רוצים הרע של ישראל, רק אם רואים גוים שמתגרים עם ישראל, הם בוודאי מזרע עמלק, ואין לך גוי שמתגרה עם ישראל שאינו מזרע עמלק. כי זוהי קליפה עצומה זה לעומת זה, כי עמלק אי אפשר לו לקבל מישראל כלל.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' קלו, שנת תשל"ד)
ריג – יש לי סכום של כסף לאיזה דבר השייך לרבנו כדאי לי לתרום?
אהובי, אחי! לכל דבר מעסקי רבנו שנותנים, זוהי זכות הרבים גדולה מאוד מאוד, וגילוי אור רבנו בעולם, כגון: להחזיק בתי המדרשות שלנו בכל מקום שהם, להחזיק את ישיבתנו והכולל שלנו בארץ ישראל, להחזיק עניי אנשי שלומנו וכו'.
אבל שלמות הצדקה הוא לתת על הדפסת ספרי ותורת רבנו ולהפיצם בעולם.
שזוהי זכות עליונה וגבוהה מאוד מאוד, וכל גאולתנו הרוחנית והגשמית תלויה בזה.
על כן תראה להשתדל להדפיס איזה ספר מספרי רבנו ולהפיצו בעולם, ואחר כך תחלק את הקרן והרווח לצדקות הנ"ל, ובזה תהיה ירא שמים יוצא ידי שניהם.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' קמ, שנת תשל"ד)
ריד – הרב, תיתן לי עצה לשלום בית!
לעת עתה איעצך ויהיה אלוקים עמך, שתוק, שתוק, ואל תענה למחרפיך דבר, ואז תראה איך שכולם יפלו תחתיך, לא בכל פעם צריכים להיות צודקים עם האישה וכו'. ודיקא על ידי זה יהיה שלום בית, ודו"ק.
תן לה את הצדק, ושתוק שתוק, ותתאזר במידת הסבלנות, כי "המהירות היא החרטה – והסבלנות היא הצלחה", וזכור כלל זה בחייך ואז תצליח.
רק סבלנות, סבלנות ועוד פעם סבלנות, סבלנות. ושמעתי מצדיק אחד, שהשאיר צוואה לבנו, ואמר לו בזו הלשון:
"בני, שתוק ושתוק, וכשתתייגע מלשתוק ראה לנוח. ואחר כך תמשיך לשתוק… והבן למעשה.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' קמא, שנת תשל"ד)
רטו – למי כדאי לתת להיות סנדק?
אודות סנדק וכו', אם אין מחלוקת בדבר, ראה אתה להיות סנדק, והוא דבר גדול מאוד מאוד, ומסוגל לעשירות. ונעשה כמזבח שמקטירים עליו קטורת, אשרי מי שזוכה להיות סנדק, אבל העיקר שלא יהיה, חס ושלום, מחלוקת בין אביך לחמיך וכו', רק בהסכמה ודי לחכימא.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמב, שנת תשל"ד)
רטז – מה המקור שסעודת פדיון הבן ערכה כמו פ"ד תעניות?
אודות סעודת ברית מילה יש דעות, שאם היא בזמנה, היא מצווה דאורייתא (עיין שדי חמד, מערכה הס', כלל נד) ואגב הוא מביא שם שמה שהעולם אומרים, שסעודת פדיון הבן עומדת במקום פ"ד תעניות, שאין מקור לדבר הזה, רק שיחה נאה בפי הבריות, עיין שם.
אבל באמת דבר זה מקובל מצדיקי הדור, תלמידי הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, ולא ראינו אינו ראיה, ואם קבלה נקבל. וידוע שמה שמקובל מצדיקים מדור דור, עד הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, זה מפי אליהו ממש.
על כן בוודאי טוב מאוד לעשות פדיון הבן בפרסום הכי גדול, ולהשתדל ללכת לפדיון הבן, כי המקור הוא מתלמידי הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו, ובוודאי זה מפי אליהו.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמב, שנת תשל"ד)
ריז – לדעת רבנו מהו נוסח התפילה המדויק יותר?
בעניין נוסח התפילה ששאלת, ידוע דברי רבנו שאמר בזו הלשון:
"איני מתערב בנוסח, רק היות שמתחילים בנוסח פסוקי דזמרה ב'ברוך שאמר' גומרים בנוסח 'יחיד חי העולמים' ולכן בברכת 'ישתבח' גם כן גומרים נוסח 'יחיד חי העולמים' ולא כנוסח העולם 'מלך יחיד אל חי העולמים".
כך נוהגים אנשי שלמנו לא לגמור ברכת ישתבח עם אל, אלא 'מלך יחיד חי העולמים'.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמה, שנת תשל"ד)
ריח – מהו הנוסח המדויק של אנשי שלומנו בברכת המזון?
בעניין הנוסח של ברכת המזון שגומרים 'הזן ברחמיו את הכול', זה נוסח וואהלין וכן נוהגים ברוב אוקראיינה. ואין להקשות כי הקדוש ברוך הוא זן בדין, כמו שאמרו חכמנו הקדושים (ברכות נח:) "הזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין, וכן מה שאמרו (תענית ח:( "דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב". ועל כן אנו מבקשים רק על חיים, כי פרנסה נותן הקדוש ברוך הוא רק לחיים, עיין שם.
כי באמת גם פרנסה היא רק בחסד וברחמים, כי הקדוש ברוך הוא לא חייב כלום.
לכן אומרים בנוסח התפילה "מכלכל חיים בחסד", והכול בחסד וברחמים.
עם כל זאת יש בזה כמה חילוקים, אבל הנוסח זה כמו שאומרים אנשי שלומנו:
"הזן ברחמיו את הכול".
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמה, שנת תשל"ד)
ריט – מדוע יש שנהגו שלא לשיר את הפיוט 'יגדל אלוקים חי' המודפס בסידורים?
אודות פזמון 'יגדל', ידוע שהאריז"ל הקפיד שלא לאומרו, ופלא גדול למה מדפיסים את זה בתוך הסידורים. אם האריז"ל הקפיד כל כך שלא לאומרו, מפני מה צריכים להדפיסו בסידורים?
ובאמת מובא בספר הנפלא 'שולחן הטהור' מהרב הקדוש מקאמרנא זי"ע (סימן סח, סעיף ג):
"יזהר שלא לומר 'יגדל' וכותב שם ב'זר זהב' שלו פליאה נשגבה בעיני על אמירת 'יגדל' ולא על המון העם, אלא על גדולי ישראל, שלא ציוו שיסלקו מהסידור, כי אם מלאך אלוקים קדשו מרן האריז"ל הזהיר שלא לאומרו, והוא היה ידוע ברוח קודשו כל ההווה שבעולם הנשמות שהיו מאדם הראשון עד ביאת המשיח מה היה עמהם, כיוון שציווה שלא לאומרו מסתמא דברים בגו. וזה המחבר שחברו שהיה מראה רגליו על שלוש עשרה עיקרים, וה' יודע מה היה בלבו וכו', ולדעתו זה חסרון אמונה מה שלא סלקו 'יגדל' מהסידור, עיין שם.
רואים מזה איך שהצדיקים הקפידו על זה מאוד מאוד, ובאמת יש מחלוקת מי חיבר נוסח 'יגדל' ובספר 'נובלות חכמה' להישר מקאנדיא ז"ל כתב, שר' שלמה בן גבריאל כתבו, וכבר חלקו על דעה זו, כי אי אפשר להיות שהרי חי לפני הרמב"ם ז"ל, ודברי ה'יגדל' מבוססים על י"ג עיקרים שלו.
אך יש אומרים שהנוסח 'יגדל' סדרו עמנואל מרומי, והחיד"א במערכת הספרים שלו כתב עליו, שרבן של ישראל מרן הקדוש ב'שולחן ערוך' (אורח חיים, סימן שז, סעיף טז) מזכירו, עיין שם.
זה לשונו הקדוש של המחבר (סימן שז, סעיף טז):
"מליצות ומשלים של שיחות חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרוא בהם בשבת ואף בחול אסור, משום 'מושב לצים', ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים, 'ולא תפנו אל מדעתכם', ובדברי חשק איכא תו משום מגרא יצר הרע, מי שחברם ומי שהעתיקם, ואין צריך לומר המדפיסם מחטיאים את הרבים", עד כן לשונו.
ולפי זה מתגלה לנו טעם קפידתו של האריז"ל שלא לומר 'יגדל', מכיוון שהיוצר והמחבר של השיר הוא עמנואל, שהיה מחבר של דברי חשק, ועל כן לא בחינם הקפידו לא לאומרו, כי המחבר הזה חיבר ספרי מליצות ומשלים ודברי חשק שאסרם המחבר הקדוש לעיין בהם בשבת ובחול.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמה, שנת תשל"ד)
רכ – מתי נהגו אנשי שלומנו לומר את הפיוט 'אנעים זמירות"?
אודות שיר הייחוד "אנעים זמירות", נהגו לאומרו בכל בתי כנסיות של אנשי שלומנו בשבת דיקא, ושמעתי מרבי יצחק לוי זצ"ל, שבאומן אמרו את זה גם ביום טוב וגם בחול המועד, ולפעמים אמרו את זה גם בראש חודש, כך שמעתי מפיו, אבל באמת העולם אינו אומר את זה רק בשבת קודש, ועל כן גם מנהגנו לאומרו רק בשבת קודש.
(אשר בנחל, כרך י', מכתב א' רמה, שנת תשל"ד)
