רנא. יש הרבה אנשים ששונאים אותי ורוצים להרע לי – מה עושים?

האדם צריך להכניס את עצמו באמונת ההשגחה פרטית, לידע שלא תימצא פעולה גדולה או קטנה שתעשה בעלם מבלעדי רשותו יתברך. ועל כן מה ולמה לך להכניס בדעתך פחדים של הבל הממרמרים חייך כל כך?!

אתה ראה להרגיל את עצמך במידת הטוב, להיות טוב לכול, ואפילו עם אלו שמצערים אותך מצדך תאחז מסטרא דטוב. לחשוב שהכול אוהבים אותך… וכולם ידידיך, ותדון את הכול לכף זכות תמיד… תראה בעיניך רק טוב תמיד, אז דיקא תחיה ימיך ושנותיך בטוב ובנעימים.

כי העיקר תלוי במחשבה, "כי כולא במחשבה אתברירו"  (עיין זוהר פיקודי רנד:). ואל תחשוב שהוא דבר קל, כי הסוגיא של 'אזמרה לאלוקי בעודי' (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רפב) היא עמוקה מאוד מאוד, עמוק עמוק מי ימצאנו, וצריכים לחזור עליה פעמים אין מספר. אולי, אולי, יזכה לקיים כל הנאמר שם.

על כן, אהובי, אחי היקר, כלך מהדמיונות שנכנסו בך, שכל אחד רוצה להרע לך, וכאילו כולם שונאים אותך, כי הכול טעות ודמיון…

ואפילו אם יהיה כך, תאמין על ידי תוקף האהבה שתאהב את שונאך ותראה לו פנים שוחקות, ותקרבו בתכלית ההתקרבות, תהיה לו מפלה שאין לה תקומה.

על כן ראה מכאן ולהבא להיות רק בשמחה ובישוב הדעת לאהוב כל בריה שבעולם, שזה מורה שלבבך נכון עמו יתברך. כי המאמין בו יתברך – אוהב ישראל הוא, וכן להיפך – כשאוהב ישראל – יאהב את האב.

(אשר בנחל, כרך טו, מכתב ב' קלז, שנת תשל"ו)

• מה עדיף להתפלל בבית הכנסת גדול עם ציבור גדול ולקיים "ברוב עם הדרת מלך" או להתפלל עם אנשי שלומנו במניין מצומצם בבית מדרש ע"ש רבנו?

אודות להתפלל בבית הכנסת החדש שפתחנו על שם רבנו, שקוראים "שטיבל". מה אומר לך ידידי היקר, ידוע שרבנו אמר לאנשי שלומנו:

"המניין שלכם בוקע רקיעים".

וכן רצה רבנו שאנחנו נתפלל ביחד, וכן היה רצונו של מוהרנ"ת, וכך נהגו אנשי שלומנו בכל הדורות להתפלל במניין הקבוע על שם רבנו.

ועל כן מה אתה שואל, הרי יש בית הכנסת גדול וברוב עם הדרת מלך, ואיך שייך לעשות מניין בפני עצמו שקוראים "שיטבל", והרי מפרידים את עצמם מהציבור?

איני יודע ואיני מבין את קושייתך, כי חכמנו הקדושים אמרו (ברכות ח.): "רב אמי ורב אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריה לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי". (תרגום: רב אמי ורב אסי אף שהיו להם שלושה עשר בתי כנסת בטבריה, לא היו מתפללים אלא בין העמודים – של בית המדרש – במקום שהיו גורסים תורה).

ופרש רבנו יונה בשם רבנו משה, שלא אמרו אלא בעשרה. ואם תאמר כיוון דבעשרה היו מתפללים. מה חידוש בא להשמיענו שחשוב מקום קביעות התורה יותר מבית הכנסת, שהרי כמו בבית הכנסת עושים?

ויש לומר שבא להשמיענו שאף על פי שבבית הכנסת מתקבצים הרבה בני אדם "ברוב עם הדרת מלך", אפילו הכי, היות שרוצים להתפלל בעשרה בלבד בבית מדרשם, מלהתפלל בבית הכנסת עם הציבור וכו', עיין שם.

רואים מדברי רבנו יונה, שמדייק מדברי הגמרא, שרב אמי ורב אסי אף על פי שהיו להם בתי כנסיות בטבריה שהיו יכולים להתפלל שם "ברוב עם הדרת מלך", אבל עזבו את הכול ולא רצו להתפלל, אלא במניין עשרה שבתוך ארבע אמות שלמדו שם תורה.

כמו כן העניין הוא בנידון דידן, יותר טוב להתפלל במניין עשרה עם אנשי שלומנו היקרים הלומדים ביחד את תורתו של רבנו מללכת להתפלל "ברוב עם הדרת מלך", ששם לא יוכל לשמוע את דברי רבו, וזה פשוט.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קנג, שנת תשל"ו)

• שם הבחורה שהציעו לי כשם אימי – האם בשל כך לדחות ולבטל את השידוך?

אודות השידוך שמדברים לך וכו', שיש בעיה, ששם הבחורה כשם אמך וכו', כבר דשו בזה רבים ובפרוש מובא באחרונים, שאם יש  לבחורה שני שמות ולאם שם אחד, או להיפך – לאם שני שמות ולבחורה שם אחד, אז יכולים להשתדך, ואין בזה שום פקפוק.

עיין בשו"ת "בית יצחק", חלק אבן העזר, סימן עב, מה שכתב בזה. ועיין בשו"ת "צמח צדק", שמביא בשם סבו הרב הקדוש בעל התניא, זכותו תגן עלינו. אם אין השמות שווים ממש כגון שאחת נקראת רחל, והבחורה נקראת רבקה רחל, אין לחוש, עיין שם.

וכן יש בעוד הרבה שו"תים שמקילים בזה, ולא כדאי לבטל את השידוך בשביל זה.

לכן תגיד לאביך ששאלת שאלת חכם והתיר לך. ועליך לדעת, כי עם פגם הברית אחד לא כדאי להיות בזה העולם.

על כן בשביל חומרה אין כדאי לבטל שידוך, ובפרט שיש הרבה שאומרים, שהצוואה (של רבי יהודה החסיד) הייתה רק לזרעו, ולכן אל תדחה את השידוך.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קנד, שנת תשל"ו)

• אני מרבה להתווכח עם בני אדם בבית הכנסת – כיצד אוכל להינצל מזה?

מה אומר לך, ידידי היקר, ראה לחזק את עצמך בכל מיני אופנים שבעולם, ותשתדל מאוד מאוד לדבר אליו יתברך, וכל מה שיש לך בלבך תשיח ותספר הכול לקדוש ברוך הוא, כי ממילא אף אחד לא יבין אותך, ועל כן מה ולמה לך להיכנס בוויכוחים עם בני אדם.

אתה שב במקומך, ותתמיד בלימוד התורה הקדושה בהתמדה רבה, כי סוף כל סוף לא יישאר ממך רק התורה שתלמד בכל יום.

עליך לקבוע לעצמך שיעורים כסדרן, הן בתנ"ך הן במשניות, הן בבלי וירושלמי ותוספתא והן בזוהר ותיקונים והן בכתבי האריז"ל. ותראה איך שסוף כל סוף תתהפך לאדם אחר לגמרי, מה לך להתבלבל ממה שקורה בעולם. אתה צריך לשבת בפינתך וללמוד בהתמדה רבה בתורה הקדושה, שהיא חוכמתו יתברך, ותדבר הרבה אליו יתברך בבחינת פשיטות, שמאוד מאוד הפליג רבנו בעבודה הקדושה הזו.

אם תלך בצורה כזו, תאמין לי שתחייה חיים אמתיים, חיים נצחיים, מאחר שכבר עבר עליך בחיים מה שעבר וכו'.

למה לך להתבלבל מאחרים, שב במקומך, ושם תהיה דבוק בחיי החיים בו יתברך, ואז תראה את הנסים הנגלים שיעשה עמך הקדוש ברוך הוא.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קנח, שנת תשל"ו)

רנה –  מדוע תפילה בציון התנא האלוקי רבי יונתן בן עוזיאל מסוגלת למציאת הזיווג?

ויש לומר, למה נוסעים הבחורים לציון רבי יונתן בן עוזיאל בכפר עמוקה סמוך לצפת, והתפשטה השמועה בין כלל ישראל, שהוא מקום המסוגל לבקש על זיווגו ולהיוושע.

כי הנה רבי יונתן בן עוזיאל תרגם את המקרא, וכן לדעת 'סדר היוחסין' תרגם גם את הכתובים.

ומובא בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן יט) שהאישה היא בחינת תרגום. ויש בזה שתי בחינות: טוב ורע. ועיקר השלמות, לברר שתהיה עוזרת ברוחניות ובגשמיות, ועל ידי פגם הברית קשה מאוד למצוא את הזיווג (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן פז) ואפילו אם ימצא את זיווגו תהיה לו מתנגדת ולא תהיה נוטה אחר רצונו, עיין שם (כי היא נכללת בר'ע').

על כן באים לציון רבי יונתן בן עוזיאל, כי הוא זכה לבחינת תרגום, לכלול את הנוגה בקדושה, ובזכותו אנו מבקשים שנמצא את זיווגנו, שהיא בחינת תרגום, ותהיה נכללת בקדושה, והבן.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' קפג, שנת תשל"ו)

• האם האדם שמדפיס ספר יכול לכתוב עליו "כל הזכויות שמורות"?

צריך שתדע, כי על ספרי רבנו אין שום זכויות שמורות כל, ואין לשום בריה רשות לכתוב ולרשום דבר זה על ספרי רבנו, ואין מה לילך בדין תורה, כי עניין רבנו הוא כלליות גדולה ואינה מצומצמת אצל יחיד כלל.

על כן מי שאינו יכול להדפיס, אל יחגור מותניו להדפיס ספר ולכתוב עליו אחר כך 'כל הזכויות שמורות', ואפילו אם הוא השקיע את כספו, צריך שיידע, האם בשביל זה יקשור את הידיים ואסור כבר להדפיס, רק לחכות?!

ספרי רבנו הם מתנה לכלל ישראל, ואין רשות לצמצם אצל יחיד, אינך צריך לילך לדין תורה בעבור זה בשום אופן. כי בעסק ההדפסה כל אחד מאנשי שלומנו הוא בעל הבית, ומותר לו מה שירצה וכמה שירצה.

ובכלל בעניין להדפיס ספר של חברו, מותר מצד הלכה, ובפרטיות כשכבר מכר כל ספריו בהוצאה הראשונה.

וכל עניין של "כל הזכויות שמורות" אינו מצד דין ישראל, רק מערכאות העכו"ם. עיין באריכות בתשובה שכתב תלמידו של ה'השואל ומשיב', ונדפס בתחילת ה'קיצור שולחן ערוך' עם פרוש 'מסגרת השולחן', שהאריך להתיר, ומתמיה מאוד על מי שאוסר, עיין שם.

ועיין בתשובה ארוכה מהגאון האדיר, בעל 'ברוך טעם' בספרו שו"ת 'עטרת חכמים' חלק יורה דעה, סימן כה – שמתיר, עיין שם.

ויש להאריך בזה מאוד. ואם יעזרני ה' יתברך, אלקט באריכות להראות לדעת את ההיתר על פי ההלכה, ומכל שכן בספרי רבנו, אין בזה שום דין בעלות, כי כל אחד מאנשי שלומנו מחויב להדפיס.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רלח, שנת תשל"ו)

• האם מותר לחדש חידושי תורה בכתבי האריז"ל?

הנה אודות חידושי התורה בכתבי האריז"ל בפרוש אמר רבנו, שמותר לחדש בהם (עיין שיחות הר"ן, סימן רסז) ומובא בדברי מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות, תפילין, הלכה ה', אות לח) כי על פי הדברים האלה וכיוצא בהם המבארים בדברינו, תוכל לעשות לך דרך להבין מעט מזעיר בדרכי הקבלה של הזוהר הקדוש והאריז"ל, להוציא מהם דרכים ועצות למעשה על פי ההקדמות  הנוראות והעצות האמתיות של דברי תורתו של רבנו.

שכל תורה ותורה וכל מעשה פותח שערים רבים של השגת אלוקות, שעל ידי זה יכולים להבין גם כל דרכי ההקבלה. אם יזכה לשקוד על תורתו הקדושה יום יום בשקידה רבה, עיין שם.

הרי שיכולים לפרש את כתבי האריז"ל והזוהר הקדוש על פי דרך רבנו, ולהוציא מהם עצות והתחזקות, דבקות ומוחין וכו'.

וה' יתברך יזכני בזכויות חינם לחבר חיבור שלם על כל 'עץ החיים' ועל 'פרי עץ החיים'.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רנח, שנת תשל"ו)

• האם מותר לעשות התבודדות בשבת?

מה ששאלת אודות התבודדות בשבת, צריך שתדע, שעיקר שלמות ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש עם רעהו פנים אל פנים, ודבר זה מותר גם בשבת. אדרבה, בשבת יש עלייה לכל העולמות, ויכולים לפעול אז הרבה מאוד מאוד.

(אשר בנחל, כרך טז, מכתב ב' רסה, שנת תשל"ו)

• מה ראוי לאדם לעשות ביום ההולדת שלו?

הנה, יען שאתה מבקש ממני כל כך לכתוב לך, ובפרט שאתמול היה יום הולדת שלך, ומובא בספרים הקדושים, שהיום ההוא מסוגל מאוד.

מספרים שמוהרנ"ת ציווה להיות ער ביום ההולדת, ולהרבות בו בתורה ובתפילה, כי ביום הזה ירדה נשמתו לזה העולם וכו', ועל כן יש בו סגולה גדולה לחזק עצמו מחדש.

וכן מוהרנ"ת בעצמו עשה סעודה ביום ההולדת שלו בחמישה עשר בשבט, וכן ראוי להתנהג לכל איש כשר ועובד ה', ואף שיש מפקפקים על זה, ואומרים שרק ביום ההסתלקות עושים יומא דהילולא, כי אז הוא בטוח, שתהילה לאל, גמר עבודתו בשלום בזה העולם…

אף על פי כן כל איש כשר וצדיק, כל זמן שהוא בזה העולם ועבודתו בזיכוי הרבים להחזיר בני אדם בתשובה וכו', הוא גם כן יכול לעשות סעודה בחיים חיותו, כי אמרו חכמנו הקדושים (אבות ה, יח): "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו", עיין שם.

וכן צדיק ואיש כשר אשר נעשה שכן לעפר בחייו (סוטה ה.), וכל ימיו הוא זוכר על אחריתו וכו', אדם כזה גם כן יכול לעשות סעודה ביום ההולדת שלו, ואין מה לפקפק בזה. אדרבה, ראוי לשמוח, שביום זה ירדה נשמה קדושה כזו, המזכה את הרבים, ומחזירה בני ישראל לאביהם שבשמיים.

(אשר בנחל, כרך כ, מכתב ג' לג, שנת תשל"ט)

• אישה המקשה ללדת – מה עליה לעשות?

את הטלגרם לנכון קיבלתי, ותיכף ומיד הלכתי למקווה, ואמרתי כמה וכמה פעמים "מזמור לתודה", אשר רבנו אמר שהוא מסוגל להולדה (עיין ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', סימן ב) וה' יתברך ישמע את תפילותינו, ויפתח את רחמה ותלד בנקל תיכף ומיד, וימשיך רחמים וחסדים רבים עליה, ותעבור הכול בשלום.

והנה כך צריכים לעשות תמיד, בעת קישוי לילד, חס ושלום, חס ושלום, תיכף ומיד לרוץ למקווה ולטבול הרבה טבילות, ובין כל טבילה לכסות את הראש ואת הלב, ולבקש רחמים רבים ממנו יתברך, כי אין כוחנו אלא בפה.

ולומר הרבה פעמים "מזמור לתודה", גם טוב מאוד להשתמש עם הסגולות של רבנו, המובאות בספר המידות, אות קישוי לילד. ובפרטיות ללחוש לה באוזנה אותיות של שם ס"ג, היינו יו"ד ה"י וא"ו ה"י, וגם ללחוש לה באוזנה אותיות: פ"א וא"ו עי"ן ה"א (עיין שם, באות קישוי לילד, סימן ד', ז').

ה' יתברך ימתיק את כל הדינים מעלינו ומעל כלל ישראל, ונזכה לשמוע בשורות טובות.

(אשר בנחל, כרך כא, מכתב ג' קנד, שנת תש"ם)

• מה המקור לעשות סעודת הודאה לעילוי נשמת הושע בן בארי?

הנה אודות שאלתך בעניין סעודת הודאה, תדע, שחכמנו הקדושים אמרו (ברכות נד:) "ארבעה צריכים להודות, ואחד מהם הוא חולה ונתרפא, על כן בוודאי עליך לברך, אם ירצה ה' כשתצא מבית החולים "ברכת הגומל" כדינו.

ואודות מה שאתה שואל לעשות סעודת הודאה לעילוי נשמת הודע בן בארי, וגם אתה שואל המקור לזה.

הנה באמת עניין זה הוא רק דרך קבלה, שכך מקובל בין אחינו בני ישראל, אשר ביום השלישי אחר שהבריא, לעשות הסעודה לעילוי נשמת הנזכר לעיל.

אך מצאתי בספר "ליקוטי תורה" מהצדיק מורנו הרב רבנו אייזיק מזידיטשוב זצ"ל, בפרשת 'אמור', שהוא אומר לא לעילוי נשמת הושע, אלא לעילוי נשמת בארי, והוא מביא, שהקבלה הזו היא מהבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו.

ומחמת שאין הספר מצוי כל כך, אמרתי להעתיק לך את כל העניין, וזו לשונו בפרשת 'אמור':

והנה שמעתי בשם הבעל שם טוב זצ"ל, שאמר בדרך סגולה על מי שצריך רפואה, שיקבל על עצמו כשיתרפא, לעשות סעודה ביום שלישי בשבוע הראשון, כשיעזור ה' יתברך לרפואה, יעשה סעודת הודאה לשם נשמת בארי הנביא.

ובעת הקבלה של סעודת ההודאה, יאמר שני הפסוקים שהתנבא בארי הנביא, והם בישעיה (פרק ח', פסוקים: יט- כ):

"וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלא עם אל אלוקיו ידרוש בעד החיים אל המתים לתורה ולתעודה, אם לא יאמרו כדבר הזה, אשר אין לו שחר".

(אשר בנחל, כרך כא, מכתב ג' ריח, שנת תש"ם)