שלא – אנשים מבזים אותי ולועגים לי, יש לי חלישות דעת גדולה מזה – מה אעשה?

זאת אני אומר לך, מאחר שיש לך חלישות הדעת, שזה ביזה אותך, וזה דיבר עליך, אל תשים לב לכל אלו כלל וכלל, מי הם בכלל?!

תדמיין לעצמך, שאתה נכנס לתוך יער, ומתחיל להתבודד לקדוש ברוך הוא. לפתע אתה רואה עצים עומדים ואתה מסתובב ביניהם, ועליך לכופף ראשך מפאת הענפים הנמוכים, כי אם לא כן תפצע בראשך.

כמו כן זה העולם כדוגמת יער גדול, ואלו שנדמים לך כאנשים, הם עצים בעלמא, וכדי שלא תקבל מכה בראש, עליך להרכין ראשך מאיזה ענף, וישנם עצים בעלי קוצים, וצריך להישמר שלא יקרע הבגד מהקוצים, ולא יישרט בשרו וכו'.

כמו כן מי שמדבר הבל ורעות רוח, הוא בחינת עצים יבשים, ומדוע?

כי אם אינו מדבר אמונה, אם אינו מגלה את הקדוש ברוך הוא – הוא כלום. אבל אם הוא עץ נותן פרי, זהו דוגמת אדם. כי מהי שלמות האדם? שמוליד עוד נשמות, ואם לאו, הוא כאילן סרק, כמו כן אם אחד מחזק אותך ומעודד ומשמח אותך, צריכים לידע שזהו 'אדם' במלוא מובן המילה.

אבל אם אתה רואה אנשים שרק מפריעים לך ודוקרים אותך. תדע שהם אילנות בעלמא, דוממים, חסרי תועלת, ולמה לך להתעמת עמהם?!

(אשר בנחל, כרך מג, מכתב ז' תצא, שנת תשמ"ה)

שלב – מהו הדבר העיקרי בעבודת חינוך הילדים?

עליך לדעת, שעבודת החינוך זו עבודה קדושה עד מאוד, ולא סתם אומנות, חינוך זהו מקצוע בפני עצמו, שהוא קודש קודשים, וכמו שכל אומן יש לו כלי אומנתו, כך בחינוך צריך את כלי האומנות שלו.

הדבר העיקרי בחינוך "השבח" – לשבח תמיד את התלמיד, "התהילה" – להלל אותו, "הגבהה" – להגביה אותו, ומכל דבר קטנוני לעשות עסק גדול, תמיד להסתכל על הטוב, ולא לעורר את השלילי, "זה טוב מאוד", ואם היית עושה כך וכך, היה יוצא התלמיד מצוין.

אני מקווה שתבין ותעשה כן, ואז באמת תצליח, כי זו השיטה הטובה ביותר. ולא לומר – "אתה כישלון", "אתה אינך יודע כלום, ממש לא מתחיל להבין", "ממך כבר לא יצא שום דבר", ועוד מיני ביקורת חריפה והשפלות כאלו, זו לא הדרך בכלל, כי אין שום בריה בעולם שאוהבת לשמוע ביקורת שלילית, וזה ברור.

לכן הדרך הכי טובה, ללכת רק בדרך של מחמאה, ולתת שבח ולהגביה בכל דבר, ועל ידי זה התלמיד מרגיש שהוא משהו.

וזה שייך גם לגבי הילדים בבית, וכן לגבי האישה, רק שבח ועוד פעם שבח, ביקורת חיובית זה טוב מאוד, ואם היית עושה כך, התוצאה הייתה הטובה ביותר…

בצורה כזו אתה יכול להעביר את המסר יותר ברור וקל, ומה גם שהכול ברגיעה, אין צעקות, אין מריבות, אין עצבנות, אין הכאות וכו',

והמתחנך יוציא מהכוח אל הפועל את רצונך ביתר שאת וביתר עוז ובחשק גדול.

כי ברגע שאדם שומע על עצמו שבח, שהוא בעל ערך ומועיל, בזה בונים אותו, וממש מחיים אותו, ואז באמת ישמח מאוד מאוד לעשות את אשר מבקשים ממנו.

וזה יסוד גדול מאוד בחינוך, והלוואי שהיו המחנכים מבינים את זאת, ולא היו הולכים בדרך שלילית, אקווה שתבין את כל הנאמר כאן, ותקיימו בשלמות.

(אשר בנחל, כרך מד, מכתב ז' תרמ, שנת תשמ"ה)

שלג – האם אפשר להשתמש בכספי מעשר כדי לנסוע לאומן?

אודות ששאלת, אם אפשר להשתמש בכספי מעשר למטרת הנסיעה לציון רבנו. באמת, אין עוד מצווה גדולה יותר ממצוות צדקה, מצוות מעשר כספים, ואין עוד מצווה יותר גדולה מלתת צדקה לנשמה.

כשאדם נוסע לעיר אומן – זה בעבור נשמתו, כי נמצא בצרה גדולה מאוד, ואינו יודע כיצד ידונו אותו לשנה הבאה, וזקוק הוא לרחמים מרובים, רחמים עילאיים.

לכן אין שום ספק ספקא שמותר להשתמש בכספי מעשר המיועדים לנסוע לציון רבנו בעיר רבנו.

(אשר בנחל, כרך מד, מכתב ז' תרמו, שנת תשמ"ה)

שלד – האם הרב ממליץ לי לעזוב את המשרה בה אני עובד ולעבור ללמוד בכולל?

מה אומר לך, ידידי היקר! אודות שאלתך וכו', הלא זה הדבר הכי קשה לתת עצה שיעזוב את פרנסתו, וייכנס ללמוד בכולל, כי רבנו רצה, שכל אחד מאנשי שלומנו תהיה לו פרנסה קבועה, ואמר (חיי מוהר"ן, סימן תקא):

"במקום עבודה של ביטחון, תכניסו עצמכם בעבודה אחרת". היינו אם אין לאדם פרנסה, הוא כל היום צריך לאחוז עצמו בביטחון – מהיכן יהיה לו וכו', ולא כל אדם מסוגל למדרגה זו, שיבטח בה' וכו', כי יהיה מודאג כל היום – מה יהיה לו לאכול ולמשפחתו, ומימלא גם לא יוכל ללמוד וכו', וזו הסיבה שאמרו חז"ל (אבות ב, ב): "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון". לכן העצה היא לבקשו יתברך:

"ותקננו בעצה טובה, ריבונו של עולם, תן לי עצה מה ואיך לעשות". דבר זה אף אחד אינו יכול  ליטול על עצמו אחריות לומר לשני: "תפסיק לעבוד ותלך ללמוד בכולל".

כי האם אתה מתחייב לפרנס אותו?! ואם יפול בחובות, אתה מתחייב להקימו?! ולכן אם יש לאדם פרנסה קבועה, העצה היעוצה, שיחזיק בפרנסה ולא יעזבנה, אבל ישמור על זמנו מאוד, בזמן הפנוי ינצלו ללמוד ולהיות בכל חלקי התורה: מקרא, משנה, גמרא, מדרש, ספרי מוסר, וחסידות, ספרי רבנו, וישמור מאוד על זמנו הפנוי לנצלו לתורה ותפילה, ואז יהיה לו את שניהם: תורה וגדולה במקום אחד.

כך נהגו אנשי שלומנו, אף שהיה להם חנות או עסק, הכניסו שם חבילה של ספרים, וקבעו לעצמם שיעורים, כל אחד כפי בחינתו, וזו העצה הטובה והקלה ביותר שיכולים לתת לאדם.

(אשר בנחל, כרך מד, מכתב ז' תרמו, שנת תשמ"ה)

שלה – נולד לי בן מלא במומים ומחלות ואני בצער גדול מאוד- מה עלי לעשות?

הנה, אני מאוד מאוד מצטער בצערך הקשה, ואיני מסיח דעתי מהצרה שלך כלל, ומאוד מאוד כואב לי. הקדוש ברוך הוא ירחם עלייך כבר.

לדעתי, כל העניין הוא פליאה נשגבה, ובוודאי הילד הוא איזה נשמה שבאה לתקן משהו בזה העולם, ולא יותר, וכשיגמור תיקונו יסתלק.

על כן אל תהיי שבורה כלל, רק לעזור לתקן את תיקונו, ושלא יסבול כבר.

• להדליק בכל יום בבית נר נשמה, שיהיה דלוק כל היום כ"ד שעות, וכשיכבה תדליקי נר חדש.
• לומר בכל יום 'יום שלם' של תהילים, היינו התהילים נחלק לימי השבוע, לומר בכל יום את השייך לו. היינו יום ראשון… כך שבכל שבוע תגמרי את כל ספר התהילים.
• לקנות לו ציצית, ולראות שיהיה מלובש בהם תמיד – בין ביום ובין בלילה.
• לכבוד שבת תזהרי להדליק שני נרות של חלב ושני נרות של שמן זית, ואז תבכי הרבה בשביל הילד, כי אז בשעת הדלקת הנרות, הוא עת רצון לכל אישה.
• תשמרי מאוד מאוד על שבת קודש, לא לעשות בהם שום מלאכה כלל.
• אל תהיי שבורה, רק לשמח את עצמך ואת השכנים, להיות אישה עליזה ושמחה.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות צדיקים, ישמע גם את תפילתך, ותזכי לישועה.

(אשר בנחל, כרך לז, מכתב ו' קצא, שנת תשמ"ה)

שלו – באיזה גיל כדאי לקחת את בני הקטן לבית הכנסת?

בעניין ששאלת מאיזה גיל לקחת את הילד לבית הכנסת. באמת ילדים מפריעים בעת התפילות, רצים מתרוצצים ומרעישים וכו'. אך המציאות הוכיחה, שבמקומות שהקפידו להביא את הילדים מגיל קטנות לבית הכנסת, הילדים נשמו קדושה, שמעו "אמן יהא שמיה רבה", קדושה וברכו וכו'. אף שרצו והתפרעו, אבל נספגה בהם קדושת המקום, ולבסוף גדלו והתעלו לגדולי ישראל.

לעומת זאת בקהילות אשכנז, ששם לא רצו המבוגרים שיביאו ילדים לבית הכנסת, והקפידו מאוד על השקט והסדר החיצוני, לכל תהיה שום הפרעה בעת התפילה, לבסוף יצא הדור הצעיר לתרבות רעה, ונתפס להשכלה הארורה.

יש הרבה קהילות, שהנהיגו לקחת את כל הילדים ביחד, ועושים מניין נפרד של ילדים, ואז יש מנוח למבוגרים ולילדים וכו', אבל מעיקר העניין – להביא את הילדים גם אם אין מניין מיוחד בעבורם, כדי שיספגו קדושה וטהרה, ויתחנכו בחינוך כשר לתורה תפילה ומצוות.

(אשר בנחל, כרך לז, מכתב ו' נח, שנת תשמ"ה)

שלז – האם כדאי להתפלל גם על הפסקת עישון סיגריות?

רבנו אמר, שצריכים להרגיל עצמו לבקש אפילו על דבר קטן, כגון שנקרע בגדו או צריך כפתור לתפור.

מוהרנ"ת אמר פעם לרבי נחמן טולטשניער, בשעה שבנה לו את הסוכה, שצריך לבקש אפילו, שהמסמר ייכנס ישר ולא יכה את האצבע.

(אשר בנחל, כרך לז, מכתב ו' רכ, שנת תשמ"ה)

שלח – האם גם אישה צריכה להתבודד?

עליך לדעת, כי אי אפשר להכריח את שום בריה על עניין ההתבודדות, כי זה תלוי רק בהרגשת האמונה הקדושה. כפי שמאירה לו אמיתת מציאותו יתברך, כמו כן ידבר עמו יתברך, ומכל שכן שאי אפשר לדחוק על אשתו, אם רוצה – שתתבודד, ואם אינה רוצה –  שלא תתבודד.

(אשר בנחל, כרך לז, מכתב ו' רכ, שנת תשמ"ה)

שלט – מתי מומלץ למחוא כפיים בעת התפילה?

אודות שאלתך בעניין מחיאות כפיים – מתי?

על פי רוב כשנכנס באדם איזו הרהור רע או מחשבה זרה בתוך התפילה, טוב למחוא כפיו להזכיר לעצמו שעומד באמצע התפילה. וימשיך על עצמו קדושת ארץ ישראל, ושיינצל ממימי המבול שהם הבלבולים, כמובא בליקוטי מוהר"ן, חלק א'- מד, מה, מו, עיין שם באריכות.

(אשר בנחל, כרך לז, מכתב ו' רכ, שנת תשמ"ה)

שמ – האם שמות של צדיקים יכולים להיות מסוגלים לישועה?

אודות שמות הצדיקים וכו', דע לך כי כל צדיק כפי שורשו ועבודתו יש לו שורש בשמות הקודש, כגון:

משה הוא בסוד שם מה"ש, הלל בשם לל"ה, שסמוכין זה לזה בסוד שם ע"ב דויסע ויבוא ויט, עיין בשער הגלגולים הקדמה ל"ד, שמאריך בזה.

רואים מזה, כי יכולים להבין בזה פלאות, איך שכל צדיק כפי עבודתו וקדושתו, יכול לזכך את שמו, עד שיהיה נעשה שם שמסוגל לישועה, וכדומה.

וזה שמספרים, שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע נתן קמיע משמו, והואיל ויש בזה עוד דבר שהם מסוד ה', ודי בזה כדי שתבין וכו.

(אשר בנחל, כרך לו, מכתב ה' תתק, שנת תדש"ם)