שאלה:
מאת נחמן: תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר אחרי ז' ניסן ה'תשע"ד
שלום וברכה אל נחמן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. הנה חכמינו הקדושים אמרו (שבת קכ"ז.) אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה; ולכן אתה צריך לדעת שהכנסת אורחים היא מצוה גדולה מאד, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות צדקה סימן כ"ג) הכנסת אורחים מגין על חטא עבודה זרה; ולכן צריכים מאד מאד להקפיד על מצוה זו, וידוע מה שמוהרנ"ת ז"ל סיפר שב'ספר הנשרף' היה כתוב שם גודל מעלת הכנסת אורחים, ובפרט להציע את המטה לאורח, ובאמת מובא באחרונים שיותר חיוב לתת לאורח מקום לינה מהחיוב לתת לו לאכול, וכן צריך לתת לו לישון במיטב מיטותיו כפי הראוי לאורח, ומה טוב ומה נעים כשיש לאדם חדר מיוחד לאורחים בשביל לינה. ומובא ב"ספר היראה" (לרבינו יונה גירונדי ז"ל) וזה לשונו: ואם יבואו אורחים לביתו יכניסם לביתו בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול, כי פעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול. ויתן להם לחמו ומימיו את אשר יאכל בפנים מאירות, ואף אם יהיה לבבו עצב ודאגה ישיחנה מלבו בפניהם, וינחמם בדבריו ויהי להם למשיב נפש, ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו, ויעמוד עליהם, מי לנו גדול כאברהם ששמש למלאכים והיו לו כמה עבדים ושפחות וכו', ואף על פי שנראו כערביים כדברי חכמינו הקדושים, ובכל מה שעשה על ידי עצמו שילם לו הקדוש ברוך הוא אחר כך לעם ישראל בכבודו ובעצמו ולא על ידי שליח וכו', ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי קצה תלאותיו, כי דברים אלו שוברים את רוחם, כמדומה להם כי בשבילם אמר כן, וכמעט אין לו שכר בעמלו, ויכבדם כאדונים לו, וכן מצינו באברהם (בראשית י"ח ג') שקראם אדונים, וגדול הכנסתם יותר מקבלת פני שכינה, ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח) "ותפק לרעב נפשך" תצא נפשי שאין לי מה ליתן לך. ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו, כי גדולה מנוחת העייף בהיותו שוכב בטוב, ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו וגלגל הוא החוזר בעולם. ובצאתם ילוום ויתן להם פת צידה לדרך, כי על פת לחם יפשע גבר, כי על אשר לא נתן יהונתן לדוד פת לחם בהפרדו מאתו נתגלגל הדבר ונהרגו כהני נוב שמונים וחמשה נושאי איפוד בד. והעניק תעניק להם מסת נדבת ידך, ואם בא מצוה זו לידך, תמהר בה ואל תתרשל בה, כי זהירות מביא לידי זריזות נקיות פרישות טהרה קדושה יראת חטא חסידות וענוה, עיין שם. וידוע אצל אנשי שלומינו איך שהיו נזהרים בזה מאד מאד, וכמעט שלא היה אחד מאנשי שלומינו שלא מסר את נפשו עבור הכנסת אורחים, ובפרט בהצעת המיטה, שכך שמעו ממוהרנ"ת ז"ל, גודל הענין הזה, ונכדו רבי מיכל ז"ל בן בנו רבי יצחק ז"ל היה נזהר בזה מאד מאד, וכשבא אליו אורח הלביש את עצמו מלבושי שבת, והכין לפניו סעודה שלימה בהרחבה גדולה, ואחר כך הציע לו את המטה, והיה לו ארון עם סדינים וכרים וכסתות שזה היה מיועד רק לאורחים, וכשהציע את המטה היה שוכב קודם על המטה לראות אם זה נוח, ואף לעת זקנותו טרח מאד מאד, להכין את המטה לאורח, וכשילדיו רצו לעזור לו, לא הניחם. ואמר להם בזה הלשון "אני מציע את המטה בשבילי" כאומר שהמצוה הזו היא בשבילו, כי על 'הכנסת אורחים' אמרו חכמינו הקדושים (קידושין ל"ט:) שהוא מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אשרי מי שנזהר בשלימות במצות הכנסת אורחים, ואמר רביז"ל (ספר המדות אות הכנסת אורחים סימן ג') הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשר לי תמיד בשורות משמחות.
|