מה המשמעות של חג ט"ו באב, והאם יש מקור לחג הזה במנהגי ישראל?

שאלה:

מה המשמעות של חג ט"ו באב, והאם יש מקור לחג הזה
במנהגי ישראל?

תשובה:

שנינו במשנה (תענית כו:), לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר
באב וכיום

הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות במחול וכו', והגמרא (שם ל:),
הביאה ששה דברים

שארעו ביום זה: א. יום שבו כלו מתי מדבר. ב. יום
שהותרו שבטים לבוא זה בזה. ג. יום

שהותר שבט בנימין לבוא בקהל. ד. יום שביטל הושע בן אלה
ממונים שהושיב ירבעם בן

נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. ה. יום שנתנו הרוגי
ביתר לקבורה. ו. יום שפסקו

מלכרות עצים למערכה    .

וכתב בספר סדר היום, שראוי להתנהג בט"ו באב בששון ובשמחה,
וכתב בספר

חמדת ימים, שנכון וישר להוסיף מעט במאכל ובמשתה לכבוד היום ולהרחיק
ממנו יגון

ואנחה, וכתב הגאון חיד"א במורה לאצבע (אות רמ"ב), שביום
זה יש עילוי לשכינה    .

ולכן אין אומרים בו וידוי ונפילת אפיים, וכ"פ מרן בשו"ע
(סימן קל"א סעיף ו'), וגם במנחה

שלפניו אין אומרים    .

ויש להיזהר ולהוסיף בלימוד התורה
מליל ט"ו באב ואילך ובפרט בלילות משום שאז

הלילות מתחילים להתארך, כדאיתא (שם תענית לא.), "מכאן ואילך
דמוסיף יסיף", ופי  '

רש"י כל שמוסיף לעסוק בתורה בלילות יוסיף חיים על חייו,
כמו שנאמר "כי ירבו ימיך –

ויוסיפו לך שנות חיים", וכן איתא במדרש רבה (ויקרא פרשה
י"ט סימן א), "אמר רבי

יוחנן אין רנה של תורה אלא בלילה", שנאמר "קומי רוני
בלילה", וכן פסק הרמב"ם (פ"ג

מהלכות ת"ת הלכה י"ג), וז"ל "לפיכך הרוצה
לזכות לכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו,

ולא יאבד אפילו אחד מהם בשינה ובאכילה ושתיה ושיחה וכיו"ב,
אלא בתלמוד תורה

וחכמה". והביא כל זה מרן בחזון עובדיה (בין המצרים עמ' תכ"ו(.

וכ"ק מוהרא"ש זי"ע,
אמר תמיד שיום ט"ו באב הוא היום המסוגל לתקן את חטא

שנאת חינם שעל זה נחרב בית המקדש, כי ביום זה הותרו שבטים לבוא
זה בזה, ושבט

בנימין הותר לבוא בקהל ונעשה אחדות שלם אצל עם ישראל, וזה השמחה
הגדולה מכל

השמחות שבזכות זה נגאל גאולת עולמים ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה.

וידוע מה שכתב בספר בני יששכר (תמוז
אב ד' א'), בשם האוהב ישראל מאפטא

במאמר המשנה הנ"ל "שבהן בנות ישראל יוצאות במחול"
וכו', דהנה אמרו רבותינו ז"ל

)תענית לא.), "עתיד הקב"ה לעשות
מחול לצדיקים לעתיד לבוא", שכמו שענין המחול

הוא, שההולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה מטה ראש וסוף, כן לא
יהא לצדיקים

קנאה ושנאה, לומר זה גבוה מזה, והוא יום טוב לישראל, כשאין ביניהם
קנאה ושנאה

ותחרות, וזהו הרמז "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו
בא"ב, אות הט"ו באלף בית היא

האות ס' (כלומר האות החמש עשרה מאותיות הא"ב), שהוא
עגול סביב ואין בו ראש

וסוף, וזה בחינת המחול והוא היום טוב הגדול לישראל.

וזהו חג ט"ו באב, היינו שביום זה מתרבה האהבה בין נשמות
ישראל להתאחד

באחדות אחת, ללא חילוקי דעות ומחלוקות, ואזי נזכה לגאולה השלמה.

וידוע שמיום ט"ו באב מתחלת
ההארה של הימים הנוראים, כן כתב בספר קדושת לוי

)ליקוטים ד"ה מחמשה), ובספר בני יששכר
(תמוז אב א' ב'), שהרי בכ"ה באלול התחלת

בריאת העולם ואמרו חז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזים
ברקיע בת פלוני

לפלוני, ולכן ארבעים יום קודם יצירת העולם הוא זמן ט"ו באב,
שישראל עלו במחשבה

להתחתן במלך הכבוד.

ולכן מיום ט"ו באב מתחילים
הימים הנוראים, שאז יש התעוררות מלמעלה, והוא

התחלת השנה לימים המסוגלים לתשובה, ולכן יש הרבה שכבר נוהגים
לכתוב במכתביהם

"כתיבה וחתימה טובה", וכך כתב
כ"ק מוהרא"ש זי"ע באשר בנחל (חלק כ"ט עמ' שח'(,

בשם ספר שער יששכר, מנהגן של ישראל להתחיל לברך ברכת "כתיבה
וחתימה טובה"

מיום חמשה עשר באב ומביא רמז כי "כתיבה וחתימה טובה"
עולה כמספר "חמשה –

עשר באב". וכך מנהג חב"ד ועוד.

וכתב רבינו ז"ל בשיחות הר"ן (שיחה רנ"א) שבימי
אלול וימים נוראים עד הושענא רבה

צוה רבינו ז"ל לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחילתם
ועד סופם, ואנשי שלומנו

אמרו שאפשר להתחיל כבר מיום ט"ו באב, ואותו ענין הוא לימוד
ספר תיקוני זוהר, וכ"כ

מוהרא"ש זי"ע באשר בנחל (חלק י"ז עמ' כ"ג),
ומנהג אנ"ש לסיים גם כל ספרי רבינו

בזמנים אלו.

וכתב עוד מוהרא"ש זי"ע באשר בנחל (ל"א עמ' ס"ו),
אנשי שלומנו אמרו שמיום ט"ו באב

עד כ"ה באלול הם ארבעים יום והם ארבעים ימים קדושים מאד
מאד, כמו מקוה של

ארבעים סאה המטהר, וכמו שמקוה צריך להיות שלם בארבעים סאה, ואם
חסר אפילו

קורטוב (מדה מועטת) פסול, כמו כן צריכים למלא את הארבעים יום
האלו בשלמות.

ה' יעזור שנזכה לנצל את הימים האלו בקדושה ובטהרה בלימוד התורה
ובהתקרבות

להשי"ת, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, שבת שלום.

התשובה נמסרה ע"י הרה"ג ר' גד סולומן, מורה צדק בבית ההוראה 'צדק ומשפט' של חסידי ברסלב ביבנאל.

גם אתם רוצים לשאול שאלות בהלכה?